מטריף אתכם שהילד שלכם אוכל כמויות גדולות וסובל מעודף משקל? שהילד שלכם אוכל רק ג'אנק? שהוא אוכל מלא ממתקים? כמו בכל נושא אחר צריך להסיר התנגדויות ולשנות את השיח סביב אוכל בבית וזאת באמצעות עבודה מול ההורים. דיאלוג והרגלי אכילה של כולנו מתקבעים בגיל צעיר. בנוסף, הורים שמאמצים טרנדים מסוימים בתזונה (כגון טבעונות, מניעה מסוכרים וכו') מכילים אותם גם על ילדיהם. מטרת הכתבה היא להעלות את המודעות שלנו כהורים להשפעות הקיימות על תזונת ילדינו ו"על הדרך" נוכל גם להבין כיצד אנחנו סיגלנו לעצמנו את הרגלי האכילה שלנו לאורך מעגל חיינו. יש גם המלצות פרקטיות. אכילה היא דבר אינדיבידואלי מאוד, ילד אחד יהיה בררן במזונות, השני יהיה סרבן אכילה, השלישי יאכל כמויות גדולות, הרביעי יעדיף מתוקים והחמישי רק ג'אנק. מהיכן הכל נובע? בוא נצא למסע בזמן.
השפעה ארוכת טווח על בריאותם כמבוגרים | צילום: pixabay
1. מדוע יש לחשוף את הילדים למתוק?
אחד המהלכים המובילים כיום בתזונה הוא טרנד להפחתת הסוכר מהתפריט. העדפה לטעם המתוק הינה מולדת והינה אבולוציונית במטרה להבחין בין פרי בוסר לפרי בשל. השלב הראשון בו אנו נחשפים למזון הוא בעוברות ויש לכך השפעה ארוכת טווח על בריאותינו כמבוגרים כפי שגילו כבר ממחקרים על מלחמת העולם השנייה בה הראו כי עוברים שנחשפו למזון דל בזמן המלחמה סבלו יותר ממחלות כרוניות בגיל המבוגר. הסיבה לכך שהם לא רכשו כלים מטבוליים להתמודד עם השפע אליו היו חשופים בגיל המבוגר. דוגמה נוספת היא האתיופים שעלו לארץ ונחשפו לשפע ולסוכרים הפשוטים עמם הגוף לא היה צריך להתמודד באתיופיה. בשנים הראשונות לעלייה, מחלות כרוניות הנרכשות עם הגיל, המאפיינות את העולם המערבי, היו נדירות בקרב אוכלוסייה זו. עם התערות העולים בארץ חלה עלייה הדרגתית בשכיחות של מרכיבי התסמונת המטבולית (עודף שומנים בדם, סוכרת, ויתר לחץ דם). מבין אלה, בולטת במיוחד הסוכרת והאוכלוסייה האתיופית סובלת מהם בשיעור גבוה מזה של ילידי הארץ.
מכאן, עושה שכל לחשוף את הקטנטנים למתוק כדי שגופם ירכוש כלים מטבוליים להתמודד עם השפע הקיים, להתאים עצמו לסביבה בה הם חיים. סיבה נוספת לחשוף את הילדים לאכילת מתוק היא ההיבט של דיאלוג אכילה. תפקידנו כהורים הוא לעזור לילדים לייצר דיאלוג בריא עם האוכל. שפע של הסוכר קיים בכל מקום ויש להיזהר ממניעה שתגרום להם לחפש אחר מה שאין ולאכול ממנו במינון גבוה מדי כשיש הזדמנות או לאכול ממנו בסתר. בדיוק כפי שקורה אצלנו המבוגרים.
המלצה מעשית לבעיה:
1. יש לחשוף את הילדים למתוק במינון, ממקורות סוכר טבעיים ובריאים וכמה שפחות מתועשים כגון פירות ועוגות שמכינים בבית. לאוהבי השוקולד נעדיף לתת שוקולד שמכיל אגוזי לוז לדוגמה, פריכיות אורז מלא עם שוקולד, שוקו שמכינים מקוביית שוקולד, יוגורט עם שבבי קוביית שוקולד, דייסת שיבולת שועל עם שבבי קוביית שוקולד.
2. קינמון הינו תבלין שמסייע בהפחתת החשק למתוק, וניתן לשלבו במשקאות ומאכלים שונים.
להרגיל את הילדים לאכול ולא להתעסק בדברים אחרים | צילום: pixabay
2. אכילה בהיסח דעת ושיבוש מנגנון רעב-שובע
שלב שני בהתפתחות הוא גיל הפעוטות. הטכנולוגיה שנכנסה בכל בית בדמות מחשב וטלפונים חכמים מסיטה פעמים רבות את תשומת הלב שנדרשת בזמן האכלת פעוטות. פעוטות זקוקים לקשר עין בזמן האכלה ולריכוז ללא הסחות דעת בדמוי צלילים וריצוד אור.
גם האכלת הפעוט בידי הדמות המטפלת כשהוא עוסק בדברים אחרים (משחק, צופה במסך) מקבעת הרגל זה של אכילה תוך כדי פעילות נלווית בעולם של מסכים ושל ריבוי גירויים אליו גדלים ילדינו. גם אנחנו כהורים, בגלל הלחץ בו אנו נמצאים להספיק את כל המטלות, מנסים לעשות שתי פעולות במקביל כשאחת מהם היא לאכול ומהווים דוגמה אישית לא טובה. אכילה כזו תביא לאכילה עודפת כיוון שהסחת הדעת מהאכילה מביאה לכך שהמוח אינו "סופר" את מה שאכל כפי שקורה לנו כשאנו נוהגים ומשוחחים ואנחנו לא שמים לב לדרך.
המלצה מעשית לבעיה:
יש להרגיל את הילדים (וגם אותנו) לאכול כשהפעולה היחידה אותה הם מבצעים היא אכילה, עדיף בישיבה מול צלחת וללא פעילות נלווית.
3. אכילת יתר
נשים בהשוואה לעבר חוזרות כיום מהר יותר למעגל העבודה ומפסיקות להניק בשלב מוקדם יותר. ההנקה מאפשרת לתינוק לשלוט בכמויות אותן הוא אוכל בעוד שאכילה מבקבוק עלולה לשבש את מנגנון שובע- רעב הבריא. בנוסף, כניסה של דמות מטפלת בשלב מוקדם בחיים יכולה להביא להאכלת יתר של התינוק יותר ממה שהוא צריך ומאותת. בהמשך, אכילה עצמאית בחברותא, כפי שמתחילה בגן הילדים, מביאה לאכילה מוגברת מהסיבה שככל שמספר הסועדים גדול יותר כך אוכלים יותר.
במסגרת המשפחה קשה לסנכרן את כולם יחד לאכול לפי תחושות הרעב של כל אחד ואחד. מצב אחד יכול להיות כזה שההורה גורם לילד להתאפק עד לארוחה, מה שיגרור אכילה עודפת בארוחה. מצב הפוך הוא שכל אחד אוכל מתי שרוצה ואז אוכלים כמה פעמים כי אכילה של האחר מגרה שוב לאכול.
המלצות מעשיות לבעיה:
1. לזכור שלקטנים יש מנגנון רעב-שובע בריא ולשמור עליו. לא לדחות אכילה. לתזמן ארוחות לפעילות שלהם ולתת להם מזונות בריאים כאכילת בינתיים (משהו עד לארוחה המשותפת).
2. ללמד את הילדים מגיל צעיר: "לאכול לפי מה שמתאים לך בבטן".
3. לתשאל ולשים לב לסימנים ובהתאם להנחות את הדמות המטפלת (אם בבית ואם בגן) לאכילה מיטבית.
4. את האכילה בחברותא כדאי לנצל על מנת לחשוף אותם למזונות חדשים (טעמים, מרקמים) ולא לכמויות.
מגיל צעיר חשוב לכוון את תזונת הילדים לאפיק בריא יותר | צילום: pixabay
4. זירוז אכילה
במסגרות טיפוליות בגילאים של האכלה (משפחתונים קטנים או בפעוטונים עם ילדים רבים) למטפלות אין זמן להאכיל בשלווה מספר ילדים ומכאן מתחילה להתפתח אכילה מהירה. גם במסגרת המשפחה, הלחץ בחיים המודרניים גורם להורים לזרז את הילדים לאכול כדי להספיק- לפני בית הספר או בערב כדי שילכו לישון בזמן. גם בבית הספר יש מעט זמן לאכול בהפסקות ובהמשך בצבא כשיש דקות ספורות לאכול.
המלצות מעשיות לבעיה:
1. יש לזכור שההורים הם אלו שאחראים לניהול הזמן של כולם. יש להשאיר מספיק זמן בבוקר ובערב לאכילה נינוחה.
2. לבית הספר ואחה"צ אפשר לתת לילדים שקית של "ממתקים" (אגוזים, חמוציות וכו') על מנת שבחוסר זמן יספיקו לפחות לאכול משהו.
5. אכילה של מאבקי כוח
הגשת אוכל בדרכים יצירתיות והתעקשות שהתינוק/הילד יאכל הופכות את האכילה לאישיו וגורמת לכך שהוא לומד את הכוח היחיד שיש לו בשיח מול ההורה/המטפל, הרי אף הורה לא יכול להכריח ילד לבלוע. ומכאן התינוק/הילד מתחיל לנהל מאבקי כוח באמצעות האכילה.
המלצה מעשית לבעיה:
הימנעו מכך שהתינוק ינהל דיאלוג עמכם באמצעות האוכל. כל מה שיוצר אישיו סביב האוכל הוא מיותר.
6. אכילה בררנית
נושא חשיפה לטעמים ומרקמים: ילדים בררניים זו סוגיה שמטרידה הורים רבים. ילדים צריכים להיחשף פעמים רבות למזון מסוים עד שהם יסכימו לאכול ממנו ובנוסף העדפות משתנות בתקופות מסוימות.
חשפו את הילד למגוון מזונות מספר פעמים | צילום: thinkstock
המלצות מעשיות לבעיה:
1. חשפו את הילד למגוון מזונות מספר פעמים רב, נסו מטעמים ומרקמים שונים של אותו המזון.
2. נצלו סיטואציות של רעב (כגון בפעילות בבריכה או בים או בטיול) כדי שיאכלו דברים בריאים שהם פחות אוהבים או טרם נחשפו אליהם.
7. אכילה כתגמול או כהבעת רגשות
שאפו למערכת הבריאות שצעדה קדימה. אם בעבר כשילד היה מגיע לרופא או לבדיקת דם היה מקבל סוכריה, היום הוא מקבל מדבקה. אכילה היא אחת הדרכים של כולם להביע רגשות. מצבי רוח רבים וסיטואציות שונות יכולות לגרום לכל אחד מאתנו לאכול כפרס, כפיצוי, כנחמה. אזי אנחנו יוצרים התניה בין אוכל למצב מסוים ומגדלים ילדים שיהפכו למבוגרים שאוכל ינהל אותם, יביעו רגשות דרך האוכל והאוכל יהפוך להיות אישיו במקום שיהיה רק מענה פיזיולוגי לרעב.
המלצות מעשיות לבעיה:
1. לא להתנות התנהגות באוכל, לא להשתמש באוכל כבפרס
2. לא להרגיע באמצעות אוכל
3. לא להסיח דעת באמצעות אוכל
יפית גלילי | מנהלת Wellbeing בחברות, קליניקה לייעוצים
