היילה גברסילאסי רגיל להיות אורח הכבוד במרתונים רחבי העולם. זה פשוט חלק ממה שהוא עושה, ואם לאירוע ריצה כלשהו ניתנת ההזדמנות להזמין אליו את מי שנתפס בעיני רבים כגדול הרצים למרחקים בכל הזמנים – הוא בטח צריך להתנפל עליה בשתי ידיים. גם אם גברסילאסי הוא אתלט שכבר פרש ולא באמת מגיע לרוץ את מרתון ירושלים כפי שרבים נוטים לחשוב בעקבות פרסומים שונים.

למה דווקא הוא נחשב לגדול בכל הזמנים? | צילום: erik van leeuwen

גברסילאסי הגיע לארץ ביום חמישי בבוקר, ובמהלך היום העביר הרצאה פתוחה לקהל בתערוכת הספורט במסגרת האקספו של מרתון ירושלים. היום (שישי) הוא ירוץ במקצה ה-10 קילומטרים לצדו של ראש העיר, ניר ברקת. רגע לפני הוא גם התפנה לראיון קצר לשוונג.

עוד כתבות בנושא 

היילה גברסילאסי יעביר הרצאה ביום חמישי בירושלים
טיפים לקראת מרתון ירושלים 
לא רק גברסילאסי, גם הג'ירו יתארח בירושלים 

"אני לא רואה סיבה שרצים ישראלים לא יצליחו בעולם", אומר מי שנחשב לגדול הרצים למרחקים בכל הזמנים ומוסיף: "במיוחד אם אלו רצים שנולדו באתיופיה. לרצים האלה יש פוטנציאל והם צריכים להשקיע באימונים. הם יכולים להגיע רחוק, ולא צריכים לוותר".

גברסילאסי ממליץ בחום לכל הרצים להתאמן כמה שיותר באתיופיה. אגב, אין כמעט רץ ישראלי שלא חוזר מאתיופיה עם סיפור מרגש על מפגש עם הקיסר, וכשגברסילאסי נשאל איך זה שהוא תמיד נמצא שם ומקבל את פני הרצים הוא מסביר: "אני לא יודע איך זה קורה, אני משתדל להיות בעניינים כל הזמן. הריצה תמיד היתה ותישאר עיסוק שלי".

לגבי שגרת האימונים שלו כאתלט שכבר פרש אומר גברסילאסי: "הריצה היא בדם שלי, וזה שאני כבר לא רץ תחרותי לא אומר שאני לא נהנה מריצה. היא תמיד תהיה שם, ואני עושה את זה כל יום וגם עכשיו בירושלים. אני מתרגש מאוד לקראת הריצה בעיר במסגרת המרתון".

אז אולי היום יש רצי מרתון טובים ממנו, וגם יש רצי 10,000 מטר שהצליחו להשיג יותר ממנו – אבל את הסיומות המדהימות של היילה גברסילאסי בריצות המסלול אף אחד לא יוכל לקחת לו, כמו גם את כמות שיאי העולם הבלתי נתפסת (27), את הביצועים המדהימים באליפויות העולם, סבב הגולדן ליג ומרתון ברלין, וכמובן שאת החיוך הכובש. לא סתם הוא הפך לאישיות הכי ידועה באתיופיה, מה שסלל עבורו את הדרך להפוך לספורטאי-על לאיש עסקים בסדר גודל דומה, שחולש על תעשיות הנדל"ן, התיירות, הרכב ואפילו הקפה באתיופיה.

הסיפור של גברסילאסי לא ממש שונה מרצים ידועים אחרים ממזרח אפריקה. הוא גדל באזור כפרי ונאלץ לרוץ מדי יום 10 קילומטרים לבית הספר ובחזרה, במקרה שלו זו גם הסיבה שיד שמאל שלו תמיד נראתה נעולה וקרובה יותר לגוף – כי זו היד שנשאה את ספרדי הלימוד שלו. ב-1992, כשהיה בן 19, ייצג את אתיופיה באליפות העולם לנוער וזכה בדאבל בריצות ה-5,000 וה-10,000.

שנה לאחר מכן הוא כבר השתתף באליפות העולם לבוגרים והתפרסם בכל העולם אחרי ריצת הגמר ל-10,000 מטר. זה היה קרב בינו לבין מוזס טאנוי הקנייתי, אחרי שנשמע הפעמון להקפה האחרונה, גברסילאסי דרך על רגלו של טאנוי שהתעופפה לו הנעל. הקנייתי ההמום רץ עם נעל אחת בלבד אבל פתח פער גדול מאוד על גברסילאסי. רק ביישורת האחרונה גברסילאסי הצליח לעבור אותו בדרך לניצחון מדהים, שעצבן כל כך את האתיופים. אולי מאותו יום היריבות בין שתי המדינות שהפכו למעצמות בריצות למרחקים ארוכים הפכה לגדולה יותר.

מאותה אליפות ב-1993, גברסילאסי ניצח בסך הכל ארבע פעמים בריצת ה-10,000. בדרך היה גם הניצחון במשחקים האולימפיים באטלנטה 1996, והשמירה על התואר האולימפי ב-10,000 במשחקי סידני 2000 (גברסילאסי היה הספורטאי השלישי שהצליח לעשות את זה אחרי אמיל זאטופק ולאסה וירן). גמר ה-10,000 מול פול טרגאט בסידני נחשב לקלאסיקה בהיסטוריה האולימפית של הריצה למרחקים ארוכים. אחרי שהקנייתי פתח פער משמעותי, גברסילאסי הגיב ב-200 מטרים אחרונים בזמן מטורף של 25.4 שניות, בדרך לניצחון בהפרש של 9 מאיות על יריבו. הניצחון הזה היה צמוד יותר מאשר הניצחון בגמר ריצת ה-100 מטרים באותם משחקים.

"זה היה הניצחון הגדול ביותר שלי", אומר גברסילאסי. "נכון שלשבור שיא עולמי במרתון ברלין זה הישג מרשים, אבל בסידני זה קרה במסגרת המשחקים האולימפיים. האווירה היתה מטורפת, ולרגע שבו ניצחתי את פול טרגאט אין תחליף".

עד שנת 2003 הוא עוד התחרה בריצות מסלול, כאשר בשתי אליפויות העולם הבאות סיים במקומות 3 ו-2 בריצת ה-10,000. אבל כבר בתחילת שנות האלפיים הוא החל לפזול לריצות הכביש וב-2002 ערך את הופעת הבכורה שלו במרתון בלונדון. הוא ניסה ללכת על שיא עולם, אבל בדיעבד הסתבר שהקצב היה לו מהיר מדי. קאליד קאנוצ'י עקף אותו ושבר את שיא העולם. גברסילאסי המשיך לקמפיין פחות מוצלח על המסלול במשחקי אתונה 2004, וסיים חמישי בריצת ה-10,000. לאחר מכן החליט לעבור ולהתמקד במרוצי הכביש.

ב-2006 הוא שבר את שיא העולם בחצי מרתון והתייצב שוב למרתון לונדון, אותו סיים רק במקום התשיעי והגדיר כמרוץ הגרוע בקריירה שלו. זה ממש לא השפיע על המורל, ובספטמבר 2006 רשם את ניצחונו הראשון מבין ארבעה רצופים במרתון ברלין, בתוצאה של 2:05:56 שע'. בכך הוא הפך לרץ החמישי בהיסטוריה שירד מ-2:06 שעות.

ב-2007 הוא חזר קצת למסלול ושבר את שיא העולם בריצת שעה באצטדיון (21.285 ק"מ), וכל זה היה רק הכנה למרתון ברלין הבא, שבו הוא גם הצליח לשבור את שיאו העולמי של פול טרגאט וקבע 2:04:26 שע'. בכך, גברסילאסי גרם לאנשים להאמין שניתן לפרוץ את מחסום ה-2:04 שע' במרתון, והצהיר בעצמו שינסה לעשות את זה בברלין 2008.

על הדרך התקיימו גם המשחקים האולימפיים בבייג'ינג. הוא היה אמור להשתתף בהם במרתון, אבל חשש מזיהום האוויר בבייג'ינג מאחר והוא סבל מאסטמה. הוא העדיף במקום לרוץ 10,000 מטר, אבל היה רחוק מהיכולת הפנומנלית של יורשו במסלול קנניסה בקלה. גברסילאסי סיים רק שישי, אבל חודש וחצי לאחר מכן התייצב על המסלול בברלין, ושם קיים את מה שהבטיח. בניצחונו השלישי הוא קבע שיא חדש של 2:03:59 שע' ופרץ את המחסום. מי האמין אז ש-9 שנים לאחר מכן כבר ידברו על מחסום השעתיים? מה שבטוח, ל"קיסר" היה חלק משמעותי בלגרום לאנשים להאמין בדברים שנראו הזויים לגמרי.

ב-2009 כיוון לשיא עולם נוסף בברלין, אבל לא הצליח לשמור על הקצב עד הסוף. אבל הוא ניצח בפעם הרביעית ברציפות (היחיד שעשה זאת עד היום בברלין) ועל הדרך גם הצליח לשפר את התוצאה הטובה בכל הזמנים ב-30 ק"מ.

מכאן התחילה הירידה. ב-2010 הוא הצהיר על ניסיון נוסף לשבירת שיא עולם במרתון דובאי אבל לא הצליח (עדיין ניצח שם שלוש פעמים). בסוף 2010 היה אמור לרוץ במרתון ניו יורק אבל פרש לפני כן בגלל פציעה והודיע במסיבת עיתונאים על פרישתו. כמה ימים לאחר מכן צייץ בטוויטר שהוא חוזר בו כי לא רצה לוותר על משחקי לונדון 2012. האתיופים לא בחרו בו כאחד מרצי המרתון שלהם למשחקים האולימפיים, הואט ניסה להגיע לשם דרך המבחנים בריצת 10,000 אבל גם זה לא עבד לו. ב-2015 הודיע גברסילאסי סופית על פרישתו מאתלטיקה מקצוענית.

השילוב בין היכולת שלו כאתלט לאישיות שלו הפכו אותו לספורטאי מספר 1 באתיופיה בכל הזמנים וגם לסלבריטאי המוביל. זה פתח לו המון דלתות בעולם העסקים, ורצים חובבנים וגם מקצוענים שנוסעים להתאמן באתיופיה מדווחים בדרך כלל שההרגשה היא שהיילה גברסילאסי נמצא בכל מקום. רבים מהם גם פוגשים אותו פנים אל פנים באחד מבתי המלון שלו שמשמש כמרכז למחנות אימונים.