בימים אלו, מהותה האמיתית של היוגה עבורנו בני האדם חשובה ויכולה להשתלב במארגי החיים שלנו. היוגה היא דרך חיים המתבטאת בתנועה ובאימון גופני-רוחני שמקורה בתורת חשיבה עתיקה. למרות שכיום היוגה מתבטאת בגרסאות שונות בחברה המערבית, לרוב כאימון גופני למטרות בריאות והנאה. עכשיו יותר מתמיד נכון לנו להכיר ולהתחבר לעקרונות הכל כך עצומים שדרך היוגה מביאה אלינו, האנושות כולה בכל רבדיה.
איחוד בין המודעות למהות
משמעות המילה יוגה היא "לאחד", איחוד בין המודעות למהות. שתהין מתבטאות במציאות באופנים שונים. החלק המודע שלנו שחשוף להיבטים הפיזיים של החיים ומועברים לנו דרך החושים והחלק הנוסף אותו קשה להגדיר, אך כולנו נוכחים לקיומו, מהות קיומנו. המצב הזה של האיחוד נעשה ברמות ריכוז מאוד גבוהות, בו החושים מתכנסים פנימה והמחשבות אינן מסיחות את תשומת ליבנו. במצב זה אנו לרוב חווים תחושת עצמה פנימית גדולה מאוד.
אנשים שעוסקים בספורט, ריצות, מרתונים, אולטרה, אנשי ברזל ועוד, יכולים להתחבר לאותה מהות פנימית בכל פעם שהם מתעלים מעל הנסיבות החיצוניות ויוצאים לאימון או ממשיכים את התחרות המאתגרת שבחרו לעצמם. קורה משהו, בדרך, במסלול שמאפשר השהייה של המחשבות המעכבות ופעולה מתוך אנרגיה פנימית וטבעית. אותה תחושה שמתעוררת בנו בסוף תחרות מאתגרת שבאה לענות על השאלה "איך זה קרה? מי היה שם על המסלול? מהם הכוחות האלה שיצאו מתוכי?
אם בספורט אותה אנרגיה מתעוררת מתוך התחרות עצמה, היוגה מביאה את האנרגיה הזו באלגנטיות אל תוך חיי היום יום. היוגה אינה ספורט, היא דרך חיים של כוח פנימי וטבעי שקיים בכל אחד מאיתנו, אשר מאפשר לחיות בשלווה ללא קשר לנסיבות החיצוניות.
היוגה אינה ספורט – היא דרך חיים | צילום: אליאב אלוני
וכשאני מתכוונת ללא קשר לנסיבות החיצוניות, אני מתכוונת לכך שרובינו מתקיימים בשני ממדים עיקריים, החיצוני והפנימי. המערך החיצוני שמתקיים דרך החושים שלנו, זה כל מה שאנו רואים, שומעים, מרגישים וכדומה. והמערך הפנימי שבנו שמתקיים בזכות עצמו, הוא פשוט שם ללא קשר למה שאנו רואים, שומעים או מרגישים ולכן הוא שם בשלווה הוא אינו מופעל או מושפע מגורם חיצוני.
אך כיצד אנחנו מגיעים לאותו מקור פנימי שליו ובלתי תלוי? פשוט. על ידי הרגעה של מערכת העצבים שלנו. ואסביר, למערכת העצבים שלנו שני מצבים עיקריים, הראשונה, המערכת הסימפתטית זו שמקושרת לכל החושים שלנו ומיד מפעילה בנו את המנגנון ההישרדותי האבולוציוני של "הילחם וברח". והשנייה, הפאראסימפתטית זו שמאפשרת לנו להתחבר אל תוך השלווה הבלתי תלויה. אך כיצד מתחברים אל תוך המערכת הפאראסימפתטית הזו בתוך תרבות שרצה קדימה? תרבות שמספרת לנו שרק החזק שורד? שמספרת לנו כל כך הרבה סיפורים שמנתקים אותנו משלוותנו ויוצרים כאב, חולי ותחושות תסכול רבות? אז הנה לכם התשובה – תרגול הרפיה.
כשאנו לומדים לשהות בתנוחות ו/או להרפות בהן, בניגוד ללחיצה והתאמצות בתוכן, אנו מאפשרים לעצמנו את היכולת לשים לב מהם "הרעשים" שעולים מתוכנו, מהן המחשבות המלחיצות שמנהלות אותנו ורק כך נוכל באמת ובתמים להתחיל לנהל אותן ולנהל את חיינו. נכון, בתוך "סיר הלחץ" האנושי, לא פשוט להיות פשוט, אך זו בחירה ואולי גם בחירה הכרחית ללמידה, כי בסופו של יום, כפי שאנו רואים בימים אלו, אין לנו שליטה על מה שקורה, אך כן יש לנו שליטה ללמוד איך לחיות בשלווה עם כל אירוע שבא, כי בסוף הקורונה תעבור ומה שפוגע בנו הכי הרבה, הם הלחץ והחרדה.
לא פשוט להיות פשוט | צילום: אליאב אלוני
המונח "לחזור הביתה" לא סתם קיים, וסביר שלחלקנו הוא נשמע כמשהו ערטילאי או רוחני מדי, אך בימים אלו בהם המציאות מתחילה להתרוקן מתוכן, אתם יכולים למצוא את עצמכם בתוך עמקי נשמתכם – זה הבית. המקום בו יש ענווה למציאות, קבלה ועזרה הדדית, המקום בו תחושת האהבה והמסוגלות האישית, היזמה והיצירתיות פשוט יוצאים מתוכנו.
האם אתם מנוהלים או מנהלים את המצב?
הריחוק מהבית נוצר על ידי היצר ההישרדותי שלנו, הצורך לצאת החוצה ולכבוש את העולם, שהוא נחמד וכיפי ומעביר לנו כאן המון מהזמן, אך הצורך הזה אם לא יהיה מנוהל, הוא ינהל אותנו והוא יכניס לנו ברגעי משבר את התרחישים הנוראיים מכל. אז לא – הגיע הזמן לקחת אחריות, הגיע הזמן לנהל אותו בכל רבדיו ועכשיו זה הזמן להתחיל.
האיחוד כפי שכתבתי בהתחלה, על פי היוגה זה לפתח את היכולת הזו בה המודעות והמהות נעשים אחד. הידיעה של המציאות הפיזית הקיימת שמעלה רגשות שונים לעתים של פחדים וחרדות נמצאת שם יחד עם הבנה עמוקה שהכל ב-ס-ד-ר.
נגיף הקורונה נוכח ולבינתיים הוא גם נשאר. עד מתי? אין לדעת. מה ההשלכות העתידיות שלו? כרגע אין זה בשליטתנו, כשנגיע אליו בעתיד ננהל אותו. מה כן ביכולתנו לעשות? ביכולתנו לבחור לנהל את ההווה.
בדקו רגע עם עצמכם, האם אתם מנוהלים על ידי הסיטואציה או מנהלים אותה? האם אתם שוקעים אל תוך הפחד או אל תוך האמונה בחיים עצמם? עצרו, נשמו וחפשו את הטוב. חזרו אל המקור שלכם, אל היצירתיות שבכם, מצאו את הדרך לנהל שיגרה חדשה דומה לזו שהכרתם למרות הנסיבות ומתוך שלווה.
אלו ימים של צמיחה וגדילה עבור כל אחד מאיתנו, שתהייה צמיחה נעימה ובריאה. תתחילו לתרגל. נמסטה.
עדי היקרי | אולטרה מרתוניסטית ומורה ליוגה לספורטאים
