יומיים לפני מרתון טבריה החלטנו במסגרת סדרת הכתבות "היה היה" לפגוש את איליה בר זאב, המאמן הישראלי הרשום על הכי הרבה הישגים בריצות הארוכות וממייסדי מרתון טבריה
מאת:יאיר בן עמי
פעמיים במהלך הפגישה נכנסת אשתו של איליה בר זאב לחדר. בפעם הראשונה ממש כשהתיישבנו בחדר העבודה שלו. היא מציע לשתות ומביאה לנו תה משובח, בפעם השנייה היא מבקשת סליחה ואומרת: "כמה זמן אתם כבר יושבים פה, אתם סוגרים הסכם עם הפלסטינים?". בר זאב צוחק, במה שנראה לי כחיבה השמורה לזוגות הנדירים של פעם ומשיב: "אנחנו יכולים לשבת ימים". אני הרגשתי ככה זמן רב לפני שהגעתי לביתו, אבל כששמעתי אותו אומר את זה שמחתי הרבה יותר משאוכל לתאר במילים, וממילא הכתבה עליו ולא עליי.
| אני יודע מי הוא איליה בר זאב כמעט 25 שנים. ממש מאותו יום בו החלטתי כי כדאי לי לנצל את פגרת הקיץ כדי לרוץ למרחקים ארוכים ולשוב לעונת הכדורגל הבאה עם פחות ק"ג ויותר אוויר בריאות. מאמן הכדורגל שלי אז אמר לי: "קח את 'עולם הריצה', יש שם מאמר טוב". הוא התכוון למאמר של איליה בר זאב. ממרחק הזמן איני בטוח על מה היה המאמר, אולי על שיפור המהירות, או כח, בטח משהו הרלוונטי גם לכדורגל בהקשר שהזכרתי. באותו קיץ נשאבתי לעולם הריצות הארוכות, גם בזכות אותו מאמר של בר זאב שקראתי במגזין "עולם הריצה".
יצא לי לפגוש את בר זאב לא פעם בתחרויות ריצה, גם החלפנו כמה מילים לא פעם והוא כתב לי כמה פעמים בעבר, בעיקר משובים לכתבות שלי וכדי לסייע לי לדייק את דבריי בעתיד. כתבתי קודם "אני יודע מי הוא איליה…" ולא הכרתיו באמת, השבוע הגשמתי חלום. אחרי כעשרים שנים שאני יודע מי הוא איליה בר זאב, זכיתי לשבת עימו לשיחה מרתקת ממנה למדתי בדיוק את מה שחשבתי – הוא אדם מרתק ורב צדדים, ולקרוא לו מאמן ריצה יהיה חטא למכלול ההגדרות להן הוא ראוי. יש אנשים להם נדבקת לי ההגדרה "מלח הארץ", איליה בר זאב תמיד עשה עליי רושם כזה, אחרי שעות השיחה להן זכיתי עימו הרושם קיבל את החותמת. |
בר זאב. הארון עם תיעוד האימונים של חניכיו
|
עוד כתבות בנושא
את השכלתו הספורטיבית רכש בר זאב בווינגייט (הוסמך כמורה לחינוך גופני בשנת 1959) דרך הסמכה כמאמן אתלטיקה באוניברסיטת "לאפבורו" באנגליה והשלמה של עוד שנתיים בקורס מאמנים לאומיים במוכן וינגייט, בהיותו כבר אז רכז של קורס מאמני אתלטיקה קלה בבית הספר למאמנים במכון וינגייט. השכלתו רחבה משמעותית מתחומי הספורט וכוללת לימודים אקדמיים באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב, כשבאותה התקופה כבר היה מורה לחינוך גופני בבית הספר "קוגל" בחולון ולאחר מכן בבית הספר האזורי בבאר טוביה.
במהלך השנים הרבות שאימן רצים למרחקים ארוכים השיגו חניכיו יותר שיאים ותארי אלוף ואלופת ישראל מכל מאמן. הוא חתום על מעל לשמונים שיאי ישראל במרחקים בינוניים ועד למרתון, גם זה שיא ישראלי בפני עצמו. רשימת חניכיו היא ממש טיול בהיסטוריה של הריצות הארוכות של ישראל. רפי ויובל וישניצר, יחזקאל חליפה, דב קרמר, זהבה שמואלי, מזל שלום, נילי אברמסקי, איתי מגידי, עמית נאמן, זבדיה וודג', שם טוב סבג, סבטלנה בחמנד (לה הוא מייעץ גם כיום), מארי אליאס, וזו רשימה חלקית, סליחה מהרבים והרבות שלא הוזכרו.
כמו כן היה בר זאב שותף ויזם של הקמת שני מועדונים משמעותיים מאוד של הריצות בישראל, אס"א תל אביב ו"איילות".
את מועד הפגישה עם איליה בר זאב כיוונתי כך שהכתבה תתפרסם לקראת מרתון טבריה ולא במקרה. הוא המאמן הישראלי שחניכיו ניצחו באליפות ישראל במרתון ואין ספור מרוצים אחרים, הן במסלול והן במרוצי הכביש יותר מכל מאמן אחר. את זה רבים יודעים. העובדה כי איליה בר זאב הוא מהוגי ומייסדי מרתון טבריה ידועה לפחות ופחות אנשים ביחס לכמותם בתחום.
בשנת 1977 ייסדו בר זאב ושני ידידיו דודיק אייגר ועו”ד עמוס ויצמן את המרתון הראשון מסביב לכנרת. אז הוא נקרא “מרתון הכנרת” הראשון, כשבראייה ארוכת טווח גם נקבע שמו הבינלאומי: THE 1ST SEA OF GALILEE MARATHON.
הרעיון לקיום מרתון בכנרת התבשל במשך זמן לא קצר ולאחר שבר זאב היה במרתון אתונה יחד עם דני משרקי (מטובי רצי המרתון של ישראל) בתחילת שנות השבעים. הרעיון הועלה שם על ידי קבוצת רצים גרמנים, אותם פגשו השניים באתונה וביניהם גם ורנר דורנבאכר שהגיע למרתון הכנרת הראשון וניצח בו.
בבואם של בר זאב וחבריו לארגן את המרתון הוא מספר כי, "נתקלנו בחומות של ציניות מצד הגופים העשויים וצריכים לעזור בגלל המימד הבינלאומי". וזאת במאמר אותו הוא שלח אותי לקרוא לפני הפגישה וכדי שלא אבזבז את זמנו בשאלות שכבר נשאל והשיב עליהם בעבר.
בו השתתף ציון חצרוני. שימו לב לכיתוב בפינה השמאלית למטה: "שני אנשי ביטחון סמויים".
"לידת העכוז של המרתון"
כאמור, בר זאב גם חתום על הקמת מועדון אס"א תל אביב, יחד עם אלי קושניר. הוא מספר שבהתחלה לא לקחו אותם המרכזים הגדולים ברצינות, אבל אז עברו עימו לאס"א כמעט כל הספורטאים שלו וביניהם רפי ויובל וישניצר, היחס השתנה ולא לטובה, בעיקר כשכל זה היה לקראת המשחקים האולימפיים במינכן 1972.
"יובל (וישניצר- י.ב.ע.) היה הרץ היחיד בישראל מתחת 3:50 דקות למרחק 1500 מטרים", מספר בר זאב, תוך שהוא מעלעל בספר איגוד האתלטיקה כדי להיות בטוח בתוצאת השיא הישראלי אותו החזיק וישניצר באותם הימים: "3:43.3 דקות משנת 1969, שיא שהחזיק 14 שנה ולפני מסלולי הטרטן, אבל בגלל שלא היינו שייכים להפועל או מכבי אפילו לא רצו לדבר איתנו על השתתפות במשחקים האולימפיים", הוא מספר. אני אומר שבדיעבד היה מזל והוא משיב ב"שמע סיפור: בשנת 2002 היינו בדיוק שם, זה היה כבר בסיס צבאי מאובטח, אפילו בפרוזדור, בחדרי המדרגות היו מצלמות אבטחה ושוטרים". בר זאב מתכוון לנסיעה שלו עם נילי אברמסקי וזבדיה וודג' לאליפות אירופה באתלטיקה (2002) שנערכה בדיוק 30 שנים לאחר רצח הי"א במשחקים האולימפיים של מינכן 1972.
כששאלתי את בר זאב למה הוא לא מאמן יותר, הוא הצביע על מכלול סיבות. הוא דיבר על השוני של הספורט ההישגי היום לעומת שנים עברו ומשם עברנו לשיחה על המושג "הישגי" והאם הוא יכול להיות ההגדרה גם של המוני ישראלים שאמצו את תרבות ספורט הפנאי, על ההשתתפות בתחרויות ובעיקר ריצות המרתון ועד לטריאתלון במרחק איש הברזל, "זו תופעה מרעננת ומרתקת, באיחור של של כעשרים שנה. ספורט הישגי משמעותו להתקדם כל הזמן בהיררכיה של ענף הספורט שלך כדי להגיע להישגים ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר. לא כל אחד מצליח, הרבה נפלטים החוצה ומעטים מצליחים להגיע לפסגת הפרמידה וגם בפסגה יש היררכיה פנימית ולא כל אחד יכול להיות ראשון, מעטים נמצאים בעשירייה או העשרים הטובים, יש לזה הרבה סיבות. אנשים שמתחילים להתאמן (בגיל מבוגר – יב.ע.) בגלל אופנה, חברים או התארגנות במקום העבודה מעמידים את הגוף במבחן כלפי עצמו, זו הישגיות, או אתגרים אישיים כלפי עצמם או הסביבה שלהם, המשפחתית או החברתית וגם הם ראויים להכוונה מקצועית. אבל זה לא ספורט הישגי" ובזאת הצליח בר זאב לעשות לי סדר מופתי בשאלה פילוסופית המעסיקה אותי שנים.
כדי לחזק את ההסבר שלו על ספורט הישגי לעומת הישגיות, מספר לי בר זאב על "מכון אבשלום" והסיורים בהם הוא משתתף במסגרת לימודיו שם. הליכה אתגרית של כל שביל ישראל, מדן ועד אילת, מרחק של מעל 1,000 ק"מ. ואם כבר הזכרנו את את "מכון אבשלום" לאותם אנשים יש חוגים נוספים, כמו שביל הגולן, שביל ירושלים\ מדבר יהודה, עמק המעיינות, ועוד ועוד: "יש שם מגוון של אנשים מגיל 50, 70 ויותר, כאלו שיצאו לפנסיה או זמנם בידם. אנחנו על שביל ישראל, אתה רואה שם אנשים הולכים, מטפסים, זו הישגיות אישית, זה דומה פיזית ומנטלית לקבוצות הגיל (בתחרויות ריצה או טריאתלון – י.ב.ע.), זה לא ספורט הישגי".
"רוב המאמנים לא משקיעים בהכשרת עצמם"
הוא מונה חלק מהסיבות ומציין כי "עם ההשקעה והתנאים של היום שניתנים לחלק מהספורטאים רצי ה-10,000 הישראלים שירדו מ-29 היו צריכים כבר לרדת מ-28 דקות רצי ה- 5,000 כבר היו צריכים להתקרב ל- 13 דקות ורצי ה- 1,500 היו צריכים לרדת מ- 3:40 דקות. רצי חצי המרתון היו צריכים להתקרב ל- 61-62 דקות". הוא מוסיף: "אין סיכוי שרצי מרתון יקבעו קריטריונים אולימפיים ויוכלו להתמודד בצורה מכובדת עם רצים ברמה הבינלאומית אם הם לא יהיו רצים ברמות שציינתי במרחקים האחרים. כל מרחק ניזון מהמרחק הקצר יותר". בר זאב גם מציין כי במרתון, גם נשים וגם גברים, הקריטריון האולימפי הוקל מאוד והוא קל להשגה בניגוד לכל ענפי האתלטיקה האחרים. בכל מקרה הוא גם מציין כי זה מחייב תנאים מקצוענים, למאמן ולספורטאי.
מכיוון שבר זאב הגדיר מראש את הזמן שיוכל להשקיע במפגש, וכאן הגענו לשלב שאשתו שאלה על ההסכם המתגבש מול הפלסטינים, חזרתי לשאול אותו על מרתון טבריה. אני מציין בפניו כי נדמה לי שכבר כמה שנים איני רואה אותו במרתון טבריה והוא מאשר שכבר אינו מגיע. שאלתי לסיבה, הוא לא ממש שש להשיב, מעבר לעובדה כי הוא כבר לא מאמן מישהו, להוציא ייעוץ שהוא מעניק לסבטלנה בחמנד.
אי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן
למה אתה לא חלק מארגון מרתון טבריה, יועץ, אולי אורח כבוד, או אפילו נשיא כבוד ולא רק על הישגייך כמאמן אלא בעיקר על חלקך בייסוד וארגון המרתון בטבריה?
בר זאב: "אתה שואל אותי?" הוא מושך בכתפיו ואומר: "שאל שם". הבטחתי לו שאעשה את זה.
כשכבר נדמה לי שבר זאב יצליח להותיר אותי חסר תשובה, וכן לאחר עוד לחץ מצידי, הוא אומר: "הכל קשור לצורת חשיבה, אותם אנשים תן להם מיליונים ולא יידעו מה לעשות עם זה". בהמשך הוא יצטט את אברהם לינקולן: "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, ואת כל האנשים בחלק מהזמן, אבל אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן".
לסיום אני מבקש ממנו לבחור את ההישג הגדול בחיים שלו. "בספורט?" הוא שאל?.אמרתי שלא חובה והוא בכל זאת התחיל בספורט: "זכיתי לעבוד עם מיטב הרצים הישראלים, למעלה מ-80 שיאים ישראלים, ידעתי למצוא את הדרך, כמובן עם טעויות מדי פעם ולהיות יצירתי איתם".
תחושתי היא כי רק לאחר שסיים את חובתו לספורט הוא עלה מדרגה: "להקים משק חקלאי של ענבים למאכל ברמה איכותית", הוא ציין ואז המשיך למה שהוא מחשיב כהישגים הגדולים שלו: "הישג יותר גדול מכל הישג ספורט הוא הבחירה של הוצאת 'קשב לשירה' להוציא לאור שלושה ספרי שירה שלי".
בימים אלו יוצא לאור ספר השירים השלישי של איליה בר זאב – "מכתבים מאוחרים". זהו ספר שירה בו בר זאב משיב בשירים למכתבים שנכתבו מאמו ואביו של ילד חוץ בקיבוץ גינסור בתקופת מלחמת העולם השנייה. "אחרי 70 שנה לקחתי את המכתבים שנשמרו מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום והשבתי לכל אחד מהם במכתב שהוא בצורה של שיר, גם לאימי וגם לאבי".
שני ספריו הקודמים הם "טיסה נגד כיוון השעון" – שירים שנכתבו גם בעקבות הסיורים עם דני גספר, בנגב, במדבר יהודה ותוספת קטנה לשביל ירושלים. הספר "מעל לקווי מתח" קשור לזיכרונות של ילד חוץ ונער ירושלמי בימים הגורלים של קום המדינה בירושלים כעיר חצויה ומאוימת.
לפני שאנחנו נפרדים נותן לי בר זאב שניים מספריו: "מהשלישי יש לי רק אחד, עוד לא הגיעו השאר", הוא מתנצל. האמת – לאחר קצת דיבורים על נתן אלתרמן, אלכסנדר פן ("עוד ראיתי אותו מדבר בירושלים" הוא סיפר לי) הוא כתב לי הקדשה עם חתימה באחד מהספרים שנתן לי כמחווה שריגשה אותי.
בנסיעה הארוכה ממושב ערוגות (ביתו של איליה בר זאב) חזרה לביתי בצפון הקרוב ובין הטלפונים, חשבתי שוב על מה שלא הצלחתי לפתח עימו בשיחה. על המאמנים שהיו פעם. הרצינות, הכניסה והעמקה בפרטים כדי ללמוד, ההשקעה בספורטאים וכל אחד בפני עצמו ולא כחלק מתוכנית וקבוצה גדולה. חשבתי על מאמנים כאיליה בר זאב שהספורט היה חלק מהם, אבל העולם העשיר והמגוון שלהם כלל מקשה עמוקה של אומנות, שירה ועוד. כנראה שהעושר התרבותי של איליה בר זאב ומאמנים מסוגו הפכו אותם לכה טובים, חשבתי לעצמי.
הפסד שלנו על כל איליה בר זאב שאינו חלק מתרבות הספורט שלנו כיום.
לפני כחמששנים פורסמו בשוונג כתבות נוספות על בר זאב:
• מפגש אישי עם איליה בר זאב / חלק א'
• מפגש אישי עם איליה בר זאב / חלק ב'
"איליה בר-זאב הנו עמית כבוד של איגוד האתלטיקה וממייסדי המרתון בטבריה. כפי שאיליה עצמו ציין, הוא הוזמן בעבר למרתון, אולם טען שאם אין לו רצים, כמאמן, הוא לא רואה טעם בהגעתו. האיגוד הציע לכבדו כאורח כבוד של המרתון, אך הוא הודיע שלא יגיע. איליה הודיע כי לא יוכל להגיע, אולם הוא תמיד מוזמן והוועדה המארגנת של המרתון תשמח תמיד לארח אותו. איליה ומרתון טבריה קשורים בקשר שלעולם לא ניתן יהיה לנתקו."
תגובתו של איליה בר זאב:
"מעולם לא יצרתי קשר בנוכחתי במרתון אם יש או אין לי ספורטאי. אם אני ראוי להיות אורח כבוד של המרתון אז צריך לקבל הזמנה מסודרת וכתובה ושאינה קשורה אם יש או אין לי ספורטאי".
8.1.2014
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת
