את אורי אליאב פגשתי לראשונה בשנת 1982. הזיכרון הכי רחוק שלי ממנו כולל ישיבה בארוחת בוקר בחדר האוכל של קיבוץ חורשים. הייתי בן 17 והבת שלו היתה חברה שלי. הוא סיפר לי על דיאטת הדילול והעמסת הפחמימות לקראת ריצת מרתון, כדי שאבין מדוע הצלחת שלו כוללת את הפריטים שבאו אל קרבו.
הפגישה הבאה, שלי עם אורי אליאב, היתה בתחרות ריצה בשנת 1987, הוא לא זיהה אותי וכשרעננתי את זיכרונו שמח לראות שלהבדיל מאותו נער בשנת 1982, עמד מולו מישהו המגלה עניין במה שהוא כה אהב ושנים לפני, הוא כבר היה מארגן טריאתלון חורשים שנה שלישית ברציפות.
עוד כתבות בנושא
> כתבה ראשונה בסדרה- היה היה: מה זה לעזאזל טריאתלון?
כדי לשחזר את הסיפור של טריאתלון חורשים, תחרות הטריאתלון הישראלית הראשונה, נפגשתי עם אליאב בחדרו בקיבוץ חורשים. כבר מזמן ידענו כי טריאתלון חורשים היה השני שאורגן בישראל, והראשון שהתקיים. את המסמכים שהוכיחו זאת ראיתי לראשונה בביתו.
ההתחלה של טריאתלון חורשים היתה בכלל
לחופי הכנרת. על טופס ההזמנה לטריאתלון הראשון, שמצא אליאב בין המסמכים
בביתו, חתומים כמה גופים. מועדון הטריאתלון הישראלי, גלגלי העץ ומועדון
איילות. את התשלום התבקשו הנרשמים לשלוח למועדון הטריאתלון הישראלי ברחוב
הנציב 6 בנתניה.
הרעיון לארגון הטריאתלון בכנרת, בא כנראה בעקבות
השתתפותו של יהודי אמריקאי שהגיע למרתון הכנרת ומשום ש- 42.195 ק"מ לא עשו
עליו רושם כביר, הוא הוסיף שחייה ורכיבה לפני הזינוק לריצה. אותו יהודי
אמריקאי היה טריאתלט. בישראל בקושי ידעו אז מה זה טריאתלון ואת המילה כתבו "טריאטלון" (פעמיים ט'). שנים לאחר מכן האקדמיה לעברית גיירה את הספורט וקראה לו "קרב
שלוש", עוד קודם היו מי שהבינו כי את המילה athlon כותבים בעברית – אתלון.
שלוש זה "טרי" ויחד זה טריאתלון. מבחני פתע לא התקיימו בנושא.
התחרות
שניסו לארגן לחופי הכנרת נקראה – הטריאתלון הבינלאומי של ים הגליל – Sea of
Galilee International Triathlon. המרחקים שתוכננו היו 2 ק"מ שחייה, 60
ק"מ רכיבה על אופניים ו- 15 ק"מ ריצה. התאריך המיועד היה 20 במארס 1985 ולשם
השתתפות נדרש תשלום של 8,000, 12,000 או 15,000 שקלים, משום שכבר אז המוח
הישראלי הבין את יתרונות הרישום המוקדם והמאוחר. רשתות חברתיות לא היו אז
וכנראה שזו הסיבה שהרבה טענות לא היו על המחיר, ולמי ששכח היו אלו השנים
בהם השקל לא היה שווה הרבה ולאחר מכן כל 1,000 ממנו הפכו לשקל אחד חדש.
השחייה
אמורה היתה להתקיים בחוף הלונה גל, כשהלוגו התנוסס מעל לשם התחרות. מסלול
הרכיבה היה אמור להגיע עד לגשר אריק, צומת האון וחזרה ללונה גל. הריצה
תוכננה מחוף הלונה גל צפונה – לבית המכס וחזרה. בטופס ההרשמה נרשמו זמנים
של כושר נדרש להשתתפות בתחרות, לכל אחד מהמקצועות תחת ההגדרה "לפחות".
גם
המלצה לציוד היתה בטופס ההרשמה. אופניים עם 10 הילוכים, כובע מגן לרכיבה
(כהמלצה בלבד) לרכיבה על האופניים וכובע שחייה. ארוחת פסטה הובטחה כבר אז
והזינוק תוכנן במה שהיום נשמע כחלום – 10:00 בבוקר יום שבת. גם שיפוט תקיף
והחלטי הובטח כבר אז – "למארגני התחרות הזכות לפסול השתתפות עקב ציוד בלתי
תקין", נכתב בטופס ההרשמה.
אליאב זוכר שמועות על מתחרים שהגיעו מחו"ל כדי
להשתתף בתחרות הטריאתלון הראשונה על אדמת ארץ הקודש, עם השחייה באותו
המקום בו הלך ישו על המים. גם בשיחות שהיו לי עם עוד מספר אנשים שהיו
בעניין אז, הוזכרו אותם מתחרים שהגיעו מחו"ל.
הטריאתלון הבינלאומי בכנרת
לא התקיים. בעידן טרום אינטרנט, טלפונים סולולארים בכל כיס ושאר כלי
העברת מידע מודרני, היו כמה שהגיעו לקו הזינוק רק כדי לגלות שהוא, כמו כל
התחרות, אינם.
חלק מהמאוכזבים יצרו קשר האחד עם השני כדי לנסות ולארגן
טריאתלון אחר. עוזי רן שלח מכתב לאורי אליאב ובו הוא מציין את אכזבתו מ"הפישול של ברי
בקשר לטריאתלון הכנרת". אליאב סיפר כי אותו "ברי" הוא בארי שור, רץ מרתון
מהטובים בישראל אז ומי שהיה בין המארגנים של אותו טריאתלון שלא התקיים.
באותו
מכתב מציין רן כי הוא מכיר את אליאב כ"אדם שאוהב לרוץ, לשחות ולנסוע על
אופניים". הכוונה של רן היתה לארגן "אירוע טריאתלון במתכונת צנועה ופנימית
בעונת הסתיו". עוד ציין רן במכתב כי הוא פנה גם לדורון ברוק, מראשוני
הטריאתלון הישראלי וחבר קיבוץ כפר מסריק.
את החזון של עוזי רן אפשר
למצוא בפסקה האחרונה של העמוד הראשון במכתב: "אני מרגיש שהטריאתלון הוא
ספורט שהגיע זמנו בעולם וגם בארץ". רן הציע לקיים את האירוע כאימון של
חברים, לשחות בים ק"מ אחד, לרכוב על אופניים למרחק של 50 ק"מ ולרוץ 10 ק"מ.
עוד כתב רן: "לבוא לעשות וללכת. בלי תאום עם המשטרה, בלי פרסים, בלי
חולצות, בלי ארוחות". אם זה נשמע למישהו כהתארגנות חובבנית, כדאי לשים לב
לסיום המכתב: "הכל פתוח מצידי, רק חייב להיות דבר אחד סגור וזה בטיחות בים
ובכבישים".
את המכתב שלח רן לאליאב ב- 20 בחודש יולי 1985. ההצעה היתה
לקיים את הטריאתלון בכפר מסריק. בטופס ההרשמה לטריאתלון מופיעים המארגנים
טוני, ג'ון ואורי א. ומכיוון שהשחייה היתה המקצוע האחרון בתחרות, ובבריכת
הקיבוץ עוד מופיע בטופס ההרשמה הסבר כי רק עשרה מתחרים יורשו להיכנס לבריכה
בכל פעם, המתחרה ה-11 שיגיע ימתין שיתפנה מסלול.
בטופס ההרשמה ציינו
30 שנים לקיבוץ חורשים. המועצה האזורית שומרון, מועדון איילת ומפעל קיבות
חורשים, תרמוקיר, מופיעים כנותני החסות. מחיר ההשתתפות בטריאתלון הישראלי
הראשון היה 5,000 שקלים, ארבעה ימים לאחר התחרות הושק השקל החדש והמחיר כבר
לא היה נראה כל כך נורא. את התשלום אפשר היה להעביר בצ'ק, המחאת דואר או
ביום התחרות, כרטיסי אשראי לא מופיעים כאפשרות להעברת התשלום.
ביום
האחרון של חודש אוגוסט 1985 התקיים בקיבוץ חורשים הטריאתלון הישראלי
הראשון. כנראה שלא קיים קשר של ממש, אך למחרת נמצאו שרידי ספינת הטיטניק, לא
בבריכת הקיבוץ.
טריאתלון חורשים הראשון החל עם 10 ק"מ של ריצת שדה,
המשיך עם רכיבה על אופניים מקיבוץ חורשים לקיבוץ עינת והסתיים בשחייה של
250 ק"מ בבריכת קיבוץ חורשים. כששאלתי את אליאב על חסימת כבישים הוא סיפר
כי המשטרה אפילו לא קיבלה הודעה על קיום התחרות: "עשינו איזה תאום עם משמר
הגבול, אבל לא מעבר".
את טריאתלון חורשים הראשון השלימו 97 ספורטאים,
רובם היו רצי מרחקים ארוכים שנענו לאתגר החדש בשיטת חבר מביא חבר. בין
המסיימים אפשר למצוא כמה שמות של ידועים וכאלו שהיו ונעלמו מנוף הספורט
האקטיבי של ישראל. המנצח היה דני שרון. בדיקה מול אנטוניו סנטורי מגלה
כי בשנת 1983 סיים שרון את מרתון הכנרת בזמן של 2:36:07 שעות שהספיק לו
למקום ה-15 הכללי.
במקום הרביעי אפשר למצוא את מיכה כגן שלאחר
הטריאתלון הראשון ועד לשנת 1991, סיים רק עוד טריאתלון אחד לא כמנצח, וגם אז
בגלל רכב מוביל שהטעה אותו. עוד רצי מרתון מוכרים מאותה התקופה, המופיעים
בדף התוצאות הם לארי גולדשטיין, ארתור צימרמן, שלום לוי ומאיר איפרח (כך
במקור).
אליאב עצמו סיים את הטריאתלון במקום ה-26 ובמקום ה-30 אפשר
למצוא את אבא גינדין, שהיה שחקן הפועל חיפה ונבחרת ישראל בכדורגל. עוזי רן
גם סיים את אותה התחרות, קצת יותר משתי דקות לפני שבנו (זיו רן) חצה את קו
הסיום.
את מיכאל זיו, שהיה יו"ר איגוד הטריאתלון, אפשר למצוא גם ברשימת המסיימים של הטריאתלון הראשון.
האחרון שהסתיים עם שחייה בבריכת קיבוץ חורשים
טריאתלון
חורשים המשיך להתקיים במתוכנת של ריצה – אופניים – שחייה בבריכת הקיבוץ עד
לשנת 1989. במהלך השנים שונו מרחקי התחרות והותאמו למקובל בעולם באותן
השנים. את הטריאתלון האחרון שהתקיים באותה מתכונת, 1989, כבר סיימו 189
מתחרים.
ב-25 בחודש אוגוסט 1990 התקיים טריאתלון חורשים לראשונה עם
השחייה בחוף הים של הרצליה. המרחקים שציונו כרשמים היו 1 ק"מ שחייה, 24 ק"מ
רכיבה על אופניים ו- 7 ק"מ ריצה. מרחק האופניים היה משמעותית ארוך יותר.
מיכה כגן היה בסופו של מסע תחרויות ואימונים ברחבי העולם. שבוע לאחר מכן
הוא השתתף באליפות העולם בדיסניוורלד – פלורידה. יוחאי ליפשיץ ניצח
בטריאתלון חורשים. במקום 23 סיים אילן ברסלר, במקום 25 סיים עידו מאורי.
שניהם היו לאלופי ישראל בטריאתלון בשנים הבאות.
עד לשנת 2003 התקיים
הטריאתלון של חורשים 19 פעמים ברציפות. בשנה האחרונה (בה התחרות הסתיימה בקיבוץ חורשים) הוא כמעט ובוטל ברגע
האחרון. "רק הודות להתערבות של יוסי אבני ז"ל הצלחנו לקיים את התחרות" מציין אליאב, "מהעירייה הודיעו לי ממש ברגע האחרון שלא תהיה תחרות, אם יוסי
לא היה מתערב התחרות לא היתה מתקיימת". בשנים הבאות התחרות התקיימה בהרצליה ולא נדדה לריצה בקיבוץ חורשים.
בשנת 2004 כבר אי אפשר היה
לעמוד בתנאי המשטרה ועלות התחרות. אליאב מספר כי לא היה גוף שהיה מוכן לממן
את התחרות וכך הלכה לעולמה התחרות הראשונה, זו בה נולד הטריאתלון הישראלי. היום
אורי אליאב עדיין משתתף בתחרויות. רק לפני חודש, בגיל 77, הוא סיים את
תחרות הספרינט טריאתלון שנערכה במסגרת טריאתלון ישרוטל ספורט קלאב אילת.
הוא עוד גר בקיבוץ חורשים, לא מפסיק לרכוב, לשחות ולרוץ.
גביע ותיק המשתתפים מישראמן נגב 2011
לפני מספר שנים
הוא קיבל גביע הוקרה, על תרומתו לענף, מאיגוד הטריאתלון הישראלי. בישראמן
נגב 2011 הוא קיבל גביע הוקרה כוותיק המשתתפים בתחרות.
יאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת
