שתי כתבות: "מדוע ישראל אינה מעצמה ספורטיבית" (מאת: תמר טרבלסי-חדד (ידיעות אחרונות, 1.1.2017) ו-"הפער הבלתי אפשרי בין 'הנוער היושב' ל'תספרו עד 10,000 ותתחילו לרוץ' (אוריאל דסקל- כלכליסט, 24.12.2016) – התפרסמו השבוע בעיתוני ישראל והן לא כה שונות זו מזו במהותן. הכתבה של דסקל עוסקת בחשיבות האימון ומצטטת מחקר של אנדרס אריקסון, שמצא כי דרושות 10,000 שעות אימון על מנת להגיע להישגים, וכי מצוינות אינה גנטית ושלמות היא תוצר של אימון, אימון ואימון.

כישרון, גנטיקה או אימון? | צילום: Terese Toennies מתוך wikimedia commons

עוד כתבות בנושא 
מדוע אימון ילדים דורש מאמנים מקצוענים? 
10 סיבות להשמנה במיוחד אחרי גיל 40 
האם ספורטאי אולימפי בריא יותר משאר האוכלוסייה? 

"אנחנו לא בנויים לזה"

כתבתה של טרבלסי-חדד עוסקת ב"כבוד המפוקפק" בו זכו לאחרונה תלמידי התיכון בישראל – דירוג במקום ה-41 והאחרון במדינות העולם המערבי מבחינת היקף הפעילות הגופנית היומית שהם מבצעים. הכתבה האחרונה עונה למעשה על השאלה: ישראל אינה מעצמה ספורטיבית כי הנוער פה הוא נוער "יושב". לא רק שאינו מבצע 10,000 שעות אימון, הוא פשוט אינו מתאמן. כשאין אימונים – אין הישגים, שהרי זו המסקנה של כל המחקרים. אימון יכול לפצות על "היעדר כישרון" או "תכונות גנטיות נדרשות" ומכאן, שגם נימוקים כמו "אנחנו לא בנויים לזה" או "לכל ספורט יש המבנה הפיזי הנדרש לו" כבר אינם מתקבלים. המחקרים מראים שאדם יכול להתקדם, להתפתח ולהגיע ליעדים ספורטיביים אם יגלה נחישות, השקעה והתמדה. תכונות שאינן פיזיות אלא מנטליות – "כוח המוח" ותעצומות הנפש. אם ילדים ובני נוער יקבלו הנחיה, כיוון והדרכה מתאימים ובגיל כמה שיותר צעיר – "השמים הם הגבול".

לא אחת נוטים "להאשים" את הגנטיקה של הישראלים, את המתקנים שייתכן שהם פחות טובים מאלה של מדינות מפותחות אחרות, היעדר תקציב ועוד. גם אם חלק מזה נכון, הדבר לא יכול לחפות על היעדר ביצוע שעות רבות של אימון מד יום, שבוע, חודש, שנה ועוד. הצטיינות יתרה בספורט תתרחש רק אם ישנה התמחות של ממש בתחום הספורט אותו ילד/בוגר מבצע. הדבר יקרה, מן הסתם, רק לאחר אלפי שעות רבות של אימון ותרגול. קיצורי דרך, אותם באופן טבעי ישראלים יצירתיים שכמונו נוטים לחפש, במקרה זה לא ממש יועילו ולא ניתן יהיה להשיג תוצאות.

לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן

גם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין בהבדלים משמעותיים במבנה הפיזי בין ספורטאים ישראלים לבין ספורטאים אמריקאים ואירופאים בתחומים כמו משחקי כדור ואחרים. הפערים מבחינת יכולת גופנית גדולים מאוד, אך בניגוד למה שמקובל לחשוב ו"לתרץ", אין מדובר רק בגנטיקה אלא בשיקוף של הבנייה הגופנית אצל אותם ספורטאים בוגרים אשר התחילה בגיל צעיר מאוד עם ביצוע הרבה יחידות אימון במהלך השבוע והעלאת עומסים הדרגתית. כך אותם ילדים שהתבגרו, מגיעים לגיל 20-22 ביכולת גבוהה מאוד מבחינה גופנית. בישראל פערים אלה בולטים בענפי ספורט בהם ישנם "שחקנים זרים" אשר בולטים הן במבנה גופם והן ברמת הכושר הגופני והספורטיבי שלהם ביחס לעמיתיהם הישראלים לקבוצה. את הפערים ניתן להדגים למשל באמצעות העומסים באימוני המשקולות אשר עשויים להיות כדלהלן:

התרגיל: סקווט עם מוט (בטווח של 60 מעלות במפרק הברך) – במשקל שהנו לפחות משקל הגוף של הספורטאי. 3-4 סטים של 10 חזרות בכל אחד מהם.

התרגיל: דדליפט עם מוט – במשקל שהנו פי 1.5 ממשקל גופו של הספורטאי. אם הספורטאי שוקל 80 ק"ג, הוא יבצע את התרגיל עם משקל של 120 ק"ג. 3-4 סטים של 10 חזרות בכל אחד מהם, והדוגמאות עוד רבות כשמדובר בתרגילים בסיסיים אחרים הנחוצים לבניה גופנית.

סקווט פשוט ימחיש את ההבדל ברמת הכושר בין מתאמנים צעירים בארץ ובחו"ל | צילום: thinkstock

הפערים הגופניים והיעדר שעות אימון בהיקף מתאים משפיעים גם על המשך הקריירה וגורמים לאי ההתקדמות בענפי ספורט רבים. דוגמה טובה היא הכדורגל, ענף בו מאז שנת 1970 לא עלתה נבחרת ישראל למונדיאל. חשוב לזכור שמדובר במונדיאל הראשון בהיסטוריה והיחיד עד כה ( נכון לשנת 2017) שבו השתתפה ישראל. היות ואת המונדיאל ב-1970 אירחה מקסיקו, הקפיד באותה עת המאמן הלאומי על אימונים בגבהים לשם הסתגלות לשינוי בלחצי האוויר ביחס לישראל – אימון חדשני מאוד דאז, ומותאם לאופן האימון של נבחרות המערב "החזקות" באותה תקופה.

האם רק ביצוע של 10,000 שעות אימון יספיקו על מנת להיות ספורטאי מצטיין? לא ממש. יש צורך בגורמים נוספים. להלן כמה מהם:

1. עצימות האימון: במידה והיא אינה גבוהה ואף מרבית באימונים שיש צורך בכך, לא ניתן יהיה להגיע לרמות הגבוהות באותו ענף ספורט. ההבדלים הגדולים בין ספורטאים באים לעתים לידי ביטוי באיכות האימונים. לדוגמה: ניתן להנחות את הספורטאי באחד מענפי הכדור לבצע X ספרינטים במאמץ מרבי. במידה והוא יחליט מסיבותיו שלו שאת אותם ספרינטים הנו מבצע בקצב מהיר של כ-80% מהיכולת המרבית שלו, הרי כבר כאן מתחילה הבעיה ועם חלוף הזמן תהיה פגיעה ביכולת הגופנית של אותו ספורטאי וירידה משמעותית בסיכויים להיות מצטיין.
2. אי הקפדה על אורח חיים ספורטיבי: כדי להגיע לרמות הגבוהות או להישגים מרשימים צריך להקפיד על אורח חיים ספורטיבי. זה לא פשוט ומצריך ויתורים על הרבה הנאות. לדוגמה: שינה מוקדמת יחסית מדי יום ביומו, הימנעות משתיית אלכוהול ועישון, אכילה לפי שעות וזמנים מסודרים עד מאוד, הקפדה על אימונים וטיפולים משלימים במידת הצורך, הימנעות מאכילה לא מבוקרת או של מזונות לא מומלצים כלל, ועוד.
3. התחלה מאוחרת מדי של הקריירה הספורטיבית: על מנת להגיע להישגים ברמה העולמית, צריך להתחיל לבנות את הקריירה הספורטיבית בגילאים צעירים ממש. אז בונים מרכיבים כמו: קואורדינציה, שיווי משקל, גמישות, טכניקה ועוד.
4. אישיות מתאימה: לא לכל אחד מתאים להיות ספורטאי הישגי או בכלל להגיע לרמה גבוהה בתחום ספורטיבי. יש צורך באישיות מתאימה שלא כל אחד ניחן בה. לדוגמה, היכולת לחוש כאב מסוגים שונים ברמות גבוהות ממש מצריך אופי מתאים ((בין אם מדובר על כאב חיובי כמו DOMS– כאבי שרירים מאוחרים, ריכוז של חומצת חלב בשרירים וכדומה, או כאב שלילי בשל פציעת ספורט מסוימת).

לפעמים זה עניין של מחסור באנשי מקצוע | צילום: thinkstock

5. איש מקצוע מתאים: בחירה של איש המקצוע המתאים להשגת המטרה מהווה חלק קריטי. אילולא כן, לא ניתן יהיה להגיע למטרה המתוכננת. ברמות הגבוהות של הספורט יש צורך להתאמן עם מקצוענים, ללא ספק. עצוב להבחין בספורטאים שיש להם פוטנציאל מעולה להשגת תוצאות ברמה הארצית והבינלאומית, אך הדבר לא יקרה בגלל מאמן שלא ניחן ביכולת המקצועית ואף האישיותית.
6. יכולת כלכלית: בחלק מענפי הספורט, לפחות אצלנו בישראל, יש צורך בתמיכה כספית מהבית. קשה להאמין, אך בענפי ספורט לא מעטים יש צורך במימון של ההורים על מנת להשתתף בתחרויות או אימונים בחו"ל. הדבר תלוי כמובן בסוג ענף הספורט, רמת הספורטאי ועוד. בנוסף, תחזוקה של ספורטאי ברמה גבוהה מצריכה לא מעט ממון לרבות: תזונה המתאימה, התוספים התזונתיים ואחרים, ציוד וכדומה. לא הכל ניתן על ידי הגופים השונים: אגודות, איגודים וכדומה.
7. מתקנים מתאימים: לשם שיפור יכולת גופנית אופטימלית יש צורך גם בציוד מתאים. במידה והוא לא קיים או נמצא אחר שהנו מאולתר לצורך העניין, לא ממש ניתן יהיה לשפר את היכולת הגופנית ברמה גבוהה או מרבית.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. מנהל קורסי הכשרה מקצועיים למדריכים ואנשי מקצוע בתחום האימון במכללה האקדמית בוינגייט

דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט