איימרו עלמיה הוא אחד המרתוניסטים הטובים בהיסטוריה של ישראל. הרץ בן ה-34 מהפועל אורן כפ"ס כבר עבר כמעט הכל באתלטיקה – משחקים אולימפיים, מדלייה קבוצתית מאליפות אירופה והשתתפות במרוצים הגדולים ביותר בעולם. כמו מרבית המרתוניסטים, עלמיה עובד מאוד קשה כל השנה בשביל אותם מרתונים ספורים, וביום ראשון כל העבודה הקשה השתלמה – בדמות ניצחון במרתון יוסטון בארה"ב, הראשון שלו בקריירה.
לכתבות נוספות בנושא:
הישג נהדר: איימרו עלמיה ניצח במרתון יוסטון
הגדול מכולם חוזר: אליוד קיפצ'וגה ישתתף במרתון לונדון
הדבר הגדול הבא? רץ קנייתי ניצח מרתון בסנדלים עם פלטת קרבון
אלא שמסתבר שהדרך אל אותו מרוץ וניצחון, כלל לא הייתה קלה. בראיון מיוחד לשוונג, מספר עלמיה שהוא כלל לא היה אמור להשתתף ביוסטון. מדובר בהזדמנות שצצה די ברגע האחרון, אך לא הייתה כלולה בתכנית המקצועית של איגוד האתלטיקה: "ההחלטה לא הייתה פשוטה לבוא למרתון הזה", משתף עלמיה בכנות: "זה היה להחליט אם ללכת בדרך שלי, והחלטתי ללכת על זה".
איימרו עלמיה אחרי הניצחון | צילום: מרתון יוסטון
"יצאתי למחנה אימונים באתיופיה כדי לעשות את ההכנה הכי טובה שאני יכול, לבוא מוכן למרתון הזה", הוא מוסיף: "ההקרבה לא הייתה פשוטה, אבל בסוף אני צריך להתפרנס. הגעתי ליוסטון במטרה ללכת בדרך שלי ולהביא את הכסף הביתה. היו מתחרים חזקים, הכרתי אותם, לקחתי סיכון. ידעתי שאני צריך להתמקד ולעשות את העבודה שלי. כל לילה הייתי חולם על זה, זה לא פשוט… בעצם סוג של הימרתי על עצמי, וברוך השם ההימור הצליח".
במה הדרך שלך שונה?
"בגדול, בחרתי לא להתאמן תחת המאמנים של האיגוד, אני מתאמן היום עם מאמן אתיופי בשם נגאטו וורקו, ויש לי סוכן שמסדר לי את המרוצים. במשך שנים התאמנתי תחת גזאצ'ו יוסף, אבל הוא כבר לא עובד עם האיגוד. הוא עדיין מייעץ לי ועוזר לי המון. הייתי רוצה שהוא יאמן אותי כל הזמן ולא רק ייעץ, אבל זה לא מתאפשר כרגע".
איימרו עלמיה ביוסטון | צילום: פרטי
היו לכם תנאים ממש לא פשוטים על המסלול ביוסטון
"נכון, האמת שהשאיפות שלי היו עוד יותר גבוהות מאשר רק לנצח, המטרה שלי הייתה שיא מסלול (2:06:39 שעות של זוהיר טלבי, איטי ב-35 שניות משיאו האישי של עלמיה – ג.ד), אבל זה היה בלתי אפשרי עם מזג האוויר שהיה פה. התחלנו את המרוץ בערך במינוס 1 מתחת לאפס וסיימנו בפלוס 1, והיו גם רוחות רציניות. היה קפוא, אי אפשר היה לעשות חימום. רצתי עם מעיל 9.5 ק"מ, עד שהרגשתי טיפה שאני מתחיל להתחמם, ואז הורדתי וזרקתי אותו. סיימנו את המרוץ עם אפס זיעה… קור ורוח שאי אפשר היה לדחוף".
ועדיין הצלחת להגיע לסיום עם הדבוקה המובילה ולתת 'קיק' בסוף לניצחון
"הייתה הכנה טובה מאוד, הימרתי במרוץ על דברים שלא עשיתי אותם לפני כן. למשל, החלטתי שלא משנה מי הולך קדימה, אם זה מישהו חזק יותר או פחות, אני תמיד אהיה צמוד אליו ולא אתן לברוח. פעם הייתי נשאר מאחור במקרה כזה – פה לא ויתרתי, הייתי מפוקס בלהיות צמוד למובילים כדי לשמור על האפשרות לנצח, הייתי חייב לעשות את זה כדי לסיים ראשון, ואני שמח מאוד שעשיתי את זה. יש לי פה מלא רגשות שמציפים אותי – אני בעיקר שמח מאוד.
ראינו שמאוד התרגשת בסיום ורצת עם דגל ישראל
"עוד קודם, בק"מ בין 18 ל-19 מישהו צעק את השם שלי ושל גודאדו, ואמר גם 'יאללה ישראל, תרוצו את זה למען ישראל', וזה נתן לנו כוחות. לא ידענו מי זה, הסתובבתי והרמתי יד להגיד לו תודה וראיתי אותו עם דל ישראל ביד ודגל ארה"ב ביד השנייה. זה דחף אותי עוד יותר. גם בסיום, חטפתי את הדגל ממישהי שלא הכרתי – ראיתי אותה ומה שעלה לי לראש זה רק לחטוף ולרוץ איתו בטירוף, זה היה מאוד אמוציונלי. קמתי בבוקר לידיעה שבאותו יום ישתחררו שלוש חטופות וזה מילא אותי בכוחות. כזאת בשורה טובה, ואמרתי לעצמי שאני צריך להביא עוד בשורה משמחת וארים את הדגל. שמח שזה התחבר ושזה היה ניצחון קטן… יש לנו עוד חטופים שלא חזרו הביתה, אני מאוד שמחתי שזה היה באותו יום של השחרור בסמליות, ומקווה רק שכולם יחזרו".
איימרו עלמיה אחרי הניצחון | צילום: מרתון יוסטון
שמענו גם את הכרוז והשדרים במרוץ מפרגנים לך ולישראל, והיו תשואות מהקהל
"נכון, אמרו שם גם שאני הישראלי הראשון שמנצח שם, וזה מרוץ ותיק, עשו לי חגיגה המארגנים, והקהל גם תמך. אני שמח לעשות את זה, זה עוד היסטוריה, להכניס את השם ישראל במרתון כזה גדול. הבנתי שבמהלך המרוץ השדר האמריקאי אפילו הימר עליי כמנצח וזה כיף לשמוע. המטרה שלי לייצג את המדינה שלי ולהניף את הדגל בכל המקומות. אני שמח שהנפתי את הדגל במדינה הכי גדולה שעומדת לצד ישראל, במיוחד בימים האלו, מקווה ששימחתי חלק קטן מהעם שלי עם הניצחון הזה. אני מאושר שעשיתי את זה"
אחרי שפגשת במפתיע את הישראלים על המסלול, נוצר איתם עוד קשר?
"כן, זה היה מדהים. אחרי המרוץ דיברו איתי מהקהילה היהודית ביוסטון. הייתי בשוק, באו למלון לאסוף אותי ואת גודאדו (בלצ'או, רץ נוסף מהנבחרת – ג.ד), עשו לכבודנו ממש מסיבה, אמרו לנו כמה הם התרגשו, הזמינו לנו אוכל ישראלי, הרימו 'לחיים' לכבודנו, זה היה מדהים. הסתבר לי שהקהילה הזאת עוזרת כבר 40 שנה לשכונה בה אני גר בפתח תקווה, יוספטל. אז זה שהם שמעו שאני משם עוד יותר היה מרגש. זה היה יום שאי אפשר לשכוח אותו בחיים. יחד עם הבשורות מהארץ זה היה מדהים. אחרי כל האתגרים אני שמח מאוד שעשיתי את הבחירה לבוא לפה".
איימרו עלמיה וגודאדו בלצ'או ביוסטון עם הקהילה היהודית | צילום: פרטי
אתה יודע כבר מה איתך הלאה לחודשים הקרובים?
"האמת שלא, אני אחזור לארץ… נבחר מנכ"ל חדש ועוד לא הספקתי לדבר איתו ולאחל לו בהצלחה. נראה מה התכניות של האיגוד, יש אליפות אירופה במרוצי כביש באפריל והיא מאוד חשובה לי, אבל אני צריך גם לדעת איך אני מפרנס את המשפחה שלי. במקביל הסוכן שלי בודק אופציות לעוד הזדמנויות למרוצים בחו"ל, כי זו הפרנסה שלי כרגע, אבל גם הסוכן יודע מראש שאליפות אירופה היא בעדיפות ראשונה, כי מאוד חשוב לי לייצג את המדינה שלי. אני לגמרי מאמין שהצוות באיגוד יעשה את מה שנכון, ויתנו לי את התמיכה שאני צריך".
אתה מכוון לקמפיין אולימפי נוסף?
"לוס אנג'לס לגמרי עובר לי בראש, זה החלום להגיע לשם. אני חושב שיש לי את היכולת לעשות את זה, אני עובד קשה בשביל להצליח, משקיע את כל כולי, עוזב את הילדים ואשתי בשביל זה, זה לא פשוט. הניצחון השבוע היה בשבילי הוכחה שהעבודה הקשה שלי משתלמת, וזה היה סימן בשבילי להמשיך לעבוד, ושאפשר לעשות עוד יותר. אחרי תקופה לא קלה, בשבילי זה נותן עוד כוחות להמשך הדרך".
איימרו עלמיה אחרי הניצחון | צילום: מרתון יוסטון
"לסיום, אני חייב להודות לעמותת 'ישראל הארט', עמותה שמי שאחראי עליה הוא ג'וי, סיפרתי לו מה שעובר עליי והוא תמך בי וההצלחה היא גם שלו. תודה גם לאסיקס מנג'מנט שאיתי תמיד, ולאשתי היקרה ולילדים שלי, למאמן גזאצ'ו יוסף שתמיד דאג ושאל לשלומי, אני חייב לו הרבה, ללא תמורה הוא עוזר לי ותומך, הוא הפסיכולוג של הריצה שלי, ותודה גם לאמיר רמון שתומך ועוזר בהכל".
