כמעט בכל ענפי הספורט האישיים, השנה הפוסט-אולימפית היא השנה שבה חלק מהספורטאים נוטים להיעלם קצת מהרדאר, לפחות התקשורתי. אלה שהשתתפו במשחקים האולימפיים לוקחים פסק זמן, בוחנים את המשך דרכם ומתעניינים בשינויים. אבל אם יש ספורטאי שאפשר להגיד עליו שהוא "נתן עבודה" ב-2017 זה הטריאתלט שחר שגיב, שחתום על ההתקדמות המרשימה ביותר השנה, בטח בענפי הסבולת.
צ פ ו | שחר שגיב מפנטז על מדליה אולימפית
זה התחיל באביב 2016, כשעיני האנשים שעוקבים אחרי הטריאתלון הישראלי היו נשואות לתחרות שנערכה בקליארי שבסרדיניה, בה רון דרמון ניסה להבטיח סופית את מקומו במשחקי ריו 2016 ולעשות היסטוריה. דרמון עשה את זה כשסיים במקום ה-16, אבל קצת לפניו הגיע לקו הסיום במקום העשירי שחר שגיב. זו היתה חגיגה כפולה לטריאתלון הישראלי – גם טריאתלט ישראלי ראשון במשחקים האולימפיים וגם פוטנציאל אדיר שהתגלה לקראת קמפיין טוקיו 2020.
משם גרף ההתקדמות של שחר שגיב פשוט מדהים וכולל מדליית ארד באליפות אירופה עד גיל 23, טופ 10 בתחרות בסבב אליפות העולם באוסטרליה, הופעות מכובדות בתחרויות אחרות בסבב ועוד היסטוריה לטריאתלון הישראלי לקראת ערב ראש השנה האחרון, כששגיב סיים במקום הרביעי באליפות העולם עד גיל 23 במרחק 12 שניות ממדליית הארד. זו היתה שנה שבה שגיב התחרה ללא פחד מול השמות הגדולים ביותר בטריאתלון העולמי, שנה שבה בעצם כולם כבר מכירים אותו ובזכות אותם הישגים הוא הפך לספורטאי מקצוען לכל דבר. ועכשיו הוא רעב, עד כדי כך רעב שהוא כבר חולם על הישג היסטורי אחר, הישג שהוא אולי היחידי שלא מתבייש לומר אותו בקול – מדליה אולימפית. שגיב שהיום הוא כבר פרזנטור של חליפות השחייה של ZEROD, נמצא כשבוע לאחר התחרות המצוינת שלו באליפות העולם ברוטרדם, אז רגע לפני שהוא ממריא לתחרות בסבב גביע העולם בפלורידה, תפסנו אותו לראיון בביתו בזיכרון יעקב.
"בהחלט שנה מעבר למה שציפיתי" | צילום: מיטל חיימוביץ'
היית מגדיר את השנה הזאת כחלומית?
"לא היתי אומר חלומית, אבל בהחלט מעבר למה שציפיתי. לאורך השנים הבעיה שלי היתה אי קביעות, הייתי נותן תחרות או שתיים טובות בשנה וזה היה משאיר אותי למעלה. מה שבאמת רציתי היה להיכנס לקביעות טובה, שזה אומר שגם בתחרות בינונית אני עדיין אצליח להוציא ניקוד טוב ותוצאה טובה. אני חושב שלאט לאט התלחתי להתבגר, סך הכל התחלתי להתאמן בטריאתלון ברצינות בגיל 15-16 כשעברתי לפנימיה בוינגייט, לעומת ספורטאים אחרים שמגיל 10 היתה להם תכנית אימונים וגרף התקדמות מסוים. אצלי הבשלות התחילה באמת בתקופה של התחרות בקליארי ותפסה תאוצה עם מקום 3 באירופה עד גיל 23 וטופ 10 ראשון בהיסטוריה בסבב עולמי באדמונטון במזג אוויר לא אידיאלי לישראלי. משם הצלחתי להתקדם ולשמור על זה, כי בטריאתלון אתה לא יכול להיות מדורג גבוה רק עם פיק אחד בעונה. צריך לשמור על עקביות מסודרת בתחרויות שעד לפני שנה לא היה לי אותה".
הצלחת להשתפר בכל הענפים?
"ברור שיש השתפרות, אבל באחוזים נמוכים. ההשתפרות הגדולה שלי היא במקצועיות ובבגרות, איך שאני בא לתחרוית ואיך שאני תופס תחרויות. בסופו של דבר כמעט כולם נמצאים באותה רמה, אבל הפרטים הקטנים האלה, החצי אחוז פה ושם, יכולים לעשות הבדלים גדולים".
"מקום רביעי זו לא אכזבה, אבל פספוס קשה בשבילי | צילום: מיטל חיימוביץ'
וגם הבדלים קטנים כמו ההבדל בין מקום 4 ל-3 בגביע העולם, התאכזבת?
"מקום רביעי זה לא אכזבה, אבל פספוס קשה בשבילי. בכל מקרה זה הישג שעדיין לא היה שקרה בתחרות עם ריצה טקטית שלא היתה תחרות משעממת כמו שקורה לפעמים".
ועוד לגבי הבדלים, ראינו למשל באליפות העולם לבוגרים את המנצח מסיים את קטע הריצה ל-10 ק"מ בזמן של 29:59 דק'. זה נראה לך כמו משהו שאתה יכול לעשות בטריאתלון?
"בטח. אני לא חושב שזה משהו שרחוק ממני, ואני מניח שעם עוד שנה וחצי של אימונים והשקעה אני שם. ריצה זה עניין של להתבשל עם האימונים ולפתח את הסגנון שלך. יש לי את המאסטר שזה אבא שלי (שמי שגיב, לשעבר שם טוב סבג – ד"ב) שהוא רץ מרתון אולימפי והוא מדריך אותי למקום שאליו אני רוצה להגיע. הכי חשוב להיות סבלני, כי אם אני ארדוף לשם מהר מדי, אולי אפצע בדרך ואגמור את הקריירה שלי".
אתה כבר יותר מהיר מאבא שלך?
"עוד לא. יש לו שיא של 29:30 דק' ב-10 ק"מ, ו-8:07 דק' ב-3,000. אני חושב על השיאים שלו ורוצה לשבור אותם אם ייצא לי להתחרות על מסלול, מה שלא קורה כל כך הרבה".
"אבא שלי מאמן אותי באופניים ובריצה וכותב לי את האימונים" | צילום: מיטל חיימוביץ'
איך אתה מסביר את ההתקדמות הגדולה שלך השנה?
"עשיתי השנה שינוי משמעותי כשעזבתי את וינגייט וחזרתי הביתה אחרי 8 שנים. עזבתי את המשפחה שם וחזרתי למשפחה האמיתית וזו כנראה היתה החלטה נכונה.ההחלטה הגיעה בסוף העונה הקודמת אחרי אליפות העולם, הרגשתי שאני חייב שינוי ורציתי להתפתח בבגרות שלי. עכשיו המאמנים שלי הם אבא שלי ואורי זילברמן (מאמן הנבחרת – ד"ב). אורי מאמן אותי בשחייה וכותב את התכנית הכללית. אני שוחה לבד בזכרון יעקב ואורי מגיע להיות איתי באימונים הקשים, ובאימוני הריצה הקשים אבא שלי לידי עם האופניים מכה בשוט".
וברקע גם אחיך, רן שגיב, שנושף לך בעורף
"כשאני חושב על טוקיו 2020 אני מסתכל בעיקר על רן שאני רוצה שיגיע איתי לשם. אני חושב שהוא מסוגל, אנחנו עובדים מאוד קשה ועוזרים אחד לשני. ברוטרדאם התחרנו יחד, וכשהוא ראה שאני נלחם על פודיום הוא עודד אותי תוך כדי התחרות שלו. זה הזכיר לי את הבראונלים בלונדון, כשג'וני נאבק ואליסטר עודד אותו. אנחנו רוצים להגיע לשם ביחד זו הדרך שלנו, אנחנו חושבים אותו דבר וכשאנחנו מתאמנים יחד זה כמה רמות מעל. הוא הפרטנר הכי טוב בשבילי לאימונים ולהפך. שנינו מכירים את החולשות אחד של השני, ויודעים מה לעשות כדי להעצים את זה. אם בשחייה הוא יושב לי על הרגליים זה מחרפן אותי, ומצד שני הוא רק רוצה להיות איתי או חצי רגל לפני. זה לא בהכרח לנצח אחד את השני, אלא דברים קטנים עם אגו של אחים שגורמים לנו לדרבן אחד את השני יותר טוב באימונים. התמזל מזלי שאחי הקטן גם רוצה לעסוק בזה ונמצא באותו ראש שלי, ולשנינו יש בראש מדליה אולימפית. שנינו יודעים מה צריך לעשות ואיך להגיע לשם ויש לנו מדריך שכבר היה שם".
יש שנתיים וחצי עד טוקיו, אתה חושב שאפשר לפנטז על מדליה אולימפית?
"אני חושב שגיל הבשלות שלי יהיה יותר בפריס 2024, אבל אני לא שולל שום דבר גם בטוקיו. בטריאתלון הכל יכול להיות, ובריו 2016 ראינו שלא לקחו ברצינות את הנרי סקומן שהיה צעיר שבכלל בא משחייה ולא היה לו פודיום בסבב אליפות העולם, ואז הוא זכה במדליית הארד. גם אותו אבא שלו מאמן דרך אגב. בטריאתלון הכל יכול לקרות בכל יום נתון, ואני אנסה לבוא ליום הנתון הזה הכי טוב שאני יכול בתקווה שזה יספיק למדליה".
"יש לי חוק שאני הולך אתו תמיד שאומר ליהנות מהדברים הקטנים" | צילום: מיטל חיימוביץ'
זה הרבה מאוד לחץ לבחור בן 23. הפכת לספורטאי ממוקד, אבל איך אפשר לשמור על זה כל כך טוב? אתה בכל זאת בן 23
"יש לי באמת חוק שאני הולך אתו תמיד שאומר ליהנות מהדברים הקטנים. אם זה עם חברים, ביציאה אחרי תחרויות, ליהנות איפה שאני יכול, כי אי אפשר באמת להיות סרגל כל הדרך. כשיש הזדמנויות אני נהנה עד הסוף, וזה נותן לי את הכוחות לחזור לחדות ולהמשיך. יש לי חלום ומטרה, וכל פעם שאני עושה תחרות טובה אני מרגיש שעוד שניה אני נוגע בו, זה רק מדרבן אותי יותר להמשיך במיקוד ובעבודה הקשה, ואין דרבון יותר גדול מלהיות רביעי באליפות העולם".
לכל ספורטאי יש רשימת מטרות. מה כתוב לך שם?
"לפי הטבלה שלי, השנה תכננתי לסיים בטופ 75 בעולם, אבל הצלחתי להתברג קדימה ואחרי שהתחלתי את העונה 95 בעולם הגעתי למקום ה-42. לפי הטבלה אני אמור להיות בשנה הבאה בטופ 50, שנה אחרי זה בטופ 25 ובשנה האולימפית להיכנס לטופ 10-15 בעולם. אז כרגע התכניות לא משתנות כי בשביל לקפוץ למעלה צריך להתברג בין 5 הראשונים בתחרויות בסבב העולמי".
בכל זאת שנה חדשה, אז מה מאחלים לך?
"רק בריאות ושנהיה מאושרים, עם זה אפשר להגיע רחוק".
הוא יהיה גדול הטריאתלטים של ישראל אי פעם בהחלט השינוי והחומר ממנו קורץ זה חומר של מדליה !