דווקא הסיפור של גוון יורגנסן, הטריאתלטית הטובה בעולם, מוכיח כמה זה חשוב שיותר אנשים ויותר מסגרות יבינו שכשרון לבד, זה לא מספיק. כל מי שעוקב אחרי הטריאתלון בעולם יספר לכם שכיום, יורגנסן האמריקאית שולטת בענף הזה ללא עוררין. היא חתומה על כמה מההישגים הגדולים בהיסטוריה כמו למשל להיות הראשונה שמנצחת ארבע תחרויות בשנה בסבב אליפות העולם. היא עושה בית ספר לכל המתחרות שלה בעיקר בזכות יכולות הריצה שלה. לדוגמה, בשתי התחרויות האחרונות שלה היא רצה את 10 הקילומטרים בפער של יותר מדקה מהשניה אחריה, וזה משהו שלא נראה בטריאתלון מאז 2010.

מה היה קורה אם היא לא היתה מקבלת את שיחת הטלפון? גוון יורגנסן | צילום: frankie fouganthin

"הפכתי לטריאתלטית במשרה מלאה"

ואם כבר הזכרנו את שנת 2010, זו השנה שבה הכל התחיל. רק לפני ארבע שנים וחצי החלו לטפח בארצות הברית את הפרוייקט הזה שנקרא גוון יורגנסן. בעצם, היא היתה חלק מפרוייקט טיפוח של התאחדות הטריאתלון האמריקאית שחיפשה את הכשרונות הבאים שלה בקרב בוגרי המכללות. יורגנסן, שהיתה אז בת 24, סיימה את לימודיה באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון. היא היתה שחיינית לא רעה מכיוון שזה מה שעשתה מילדות, אבל באימפריית שחייה כמו ארצות הברית אין לאן להתקדם אחרי הקולג' כשאתה שחיין "לא רע". היכולות הספורטיביות שלה הובילו אותה גם לנבחרת האתלטיקה של האוניברסיטה, שם היא גילתה את יכולות הריצה שלה למרחקים ארוכים שהיו אפילו מרשימות יותר.

אבל ארצות הברית היא גם אימפריה בריצה למרחקים ארוכים, וכך יורגנסן סיימה את לימודיה, תלתה את נעלי הריצה ואת בגד הים והחלה לפתח קריירה כמנהלת חשבונות בחברת "ארסנט אנד יאנג". יום אחד היא קיבלה שיחת טלפון מנציגת התאחדות הטריאתלון האמריקאי. מסתבר שהקימו שם פרוייקט טיפוח לטריאתלון, והמטרה של טריאתלטית העבר ברברה לינדקוויסט היתה לחפש ספורטאי מכללות שהצטיינו בריצה ובשחייה. בדיעבד מסתבר שמאמן הריצה של יורגנסן באוניברסיטה הוא זה שהרים את הכפפה והתקשר ללינדקוויסט כדי ליידע אותה על היכולות של יורגנסן והיא לא חשבה פעמיים.

תחילה יורגנסן חשבה שמדובר בטעות, בראיונות שונים היא אפילו סיפרה שחשבה בהתחלה שמדובר בתחרות למרחק איש ברזל כי כך היה מזוהה בשבילה ענף הטריאתלון. אבל בסופו של דבר גם הבוס שלה ב"ארסנט אנד יאנג", שהיה קשור במידה מסוימת להתאחדות הטריאתלון נתן לה את ברכת הדרך ואמר לה שתמיד יהיה לה לאן לחזור ושכדאי לה מאוד לנסות. "הערכתי שהיא תהיה טובה בזה, לא ידעתי עד כמה", הוא סיפר כעבור מספר שנים. וכך, ללא שום ניסיון ברכיבה על אופניים, יורגנסן הצטרפה לפרוייקט, בהתחלה כעיסוק נוסף לעבודה במשרה מלאה. תוך זמן קצר הטריאתלון כבר הפך לעבודה במשרה מלאה.

במרץ 2010 היא התחרתה בפעם הראשונה בטריאתלון וזה תפס אותה. "הפתיע אותי כמה שזה היה קשה, אבל הבנתי מיד שזה משהו שאוכל להיות טובה בו אם אשקיע בזה". וכך, כבר באותה השנה היא השתתפה באליפות העולם לסטודנטים וזכתה במדליית הכסף. בארצות הברית בחרו בה כתגלית השנה בטריאתלון וכך למעשה הכל התחיל. מבחינתה של יורגנסן, זה התחיל קצת יותר מאוחר, כשב-2011 היא זכתה במדליית הכסף בתחרות מסבב גביע העולם בפורטוגל והבטיחה את מקומה במשחקים האולימפיים בלונדון. "שם הבנתי שאני כבר יכולה להתחרות ברמה העולמית הגבוהה", היא סיפרה.

רק האופניים עצרו אותה

למשחקים האולימפיים בלונדון היא כבר הגיעה עם ציפיות, וההתעניינות של האמריקאים בטריאתלון אולימפי גברה. אחרי הכל, עד אז מעולם לא היה אלוף אולימפי אמריקאי בטריאתלון אלא רק מדליסט ארד בשנת 2004. אבל בלונדון יורגנסן סבלה מתקלה באופניים, שגרמה לה לסיים במקום ה-38.

היא לא ויתרה, והמשיכה להשתפר. אחרי הכל, כמה טריאתלטים מגיעים למשחקים האולימפיים שנתיים אחרי שהחלו להתאמן בענף? וזו באמת היתה שנת הפריצה שלה. בשנה הזאת היא ניצחה ב-3 מבין 8 התחרויות בסבב אליפות העולם אבל סיימה רביעית בדירוג הכללי מאחר ויריבותיה היו עקביות יותר בפודיומים. בכל מקרה, היא כבר הפכה לאמריקאית הראשונה שחתומהעל הישג כל כך מרשים. כל זה השאיר טעם של עדו לקראת עונת 2014, ושם באמת הגיעה הבשורה. יורגנסן הפכה לטריאתלטית הראשונה בהיסטוריה של הספורט הזה שזוכה בארבע תחרויות ברצף, והבטיחה את זכייתה בסבב בשלב מוקדם. לאחר מכן היא סגרה את העונה עם תואר באליפות העולם באדמונטון, קנדה, כששם הגיע הניצחון החמישי שלה ברציפות.

בעונה הנוכחית, יורגנסן לא עוצרת. עד עכשיו התקיימו ארבע תחרויות בסבב והיא השתתפה בשלוש מהן וניצחה: אבו דאבי, אוקלנד וגולד קואסט. בגולד קואסט שבאוסטרליה היא ניצחה למרות שנענשה ב-15 שניות בגלל אופניים שנפלו בשטח ההחלפה ואחרי שהיא מחלקת כיפים לקהל בסיומת של הריצה שלה. המתחרה שסיימה שניה היתה רחוקה ממנה בכמעט דקה וחצי, וכל מי שצפה בתחרות הזאת סיפר שכמו שזה נראה כיום – אף אחת לא יכולה להתחרות ביורגנסן.

כמו שזה נראה היום, אף אחת לא יכולה להתחרות בה. גוון יורגנסן | צילום: frankie fouganthin

עקב האכילס שלה היה, מן הסתם, הרכיבה על האופניים. זה מה שעצר אותה בלונדון 2012, וזה מה שגרם להפסד האחרון שלה שהיה לפני יותר משנה, ב-26 לאפריל 2014. עם זאת, פרשני טריאתלון שונים שצפו השנה ביורגנסן בפעולה מספרים על שיפור מדהים גם ביכולות הרכיבה שלה, ועם זה מסכים גם מאמנה ג'יימי טרנר שעדיין מודה שמלחיץ אותו לראות את הספורטאית הבכירה שלו לא נמצאת במקום הנכון אחרי היציאה מהמים. יכולות הריצה שלה עולות כיום על כל המתחרות שלה באופן משמעותי. היא מחזיקה בשיא אישי של 32:21 דקות בריצת 10 קילומטר כביש ובטריאתלונים בסבב כבר קבעה תוצאות של 33 נמוך. כשמחברים את כל הנתונים האלה יחד מבינים שהדבר היחיד שיכול לעצור את גוון יורגנסן היא גוון יורגנסן עצמה.

עוד כתבות בנושא
אמיתי יונה: "יש לי מטרה והיא להגיע לריו" 
רון דרמון מסכם את פתיחת העונה שלו: "אף פעם לא מתרגלים לפציעות"
מאמן הנבחרת אורי זילברמן על הטריאתלון הישראלי 

ומכאן אפשר כבר לפזול לכיוון השאיפות של אחת הספורטאיות המובילות כיום בארצות הברית. בעונה הנוכחית היא תרצה לשמור על רצף ניצחונות כמה שיותר גדול. היא כבר עשתה משהו היסטורי, אבל היא ככל הנראה תתעניין בשבירת שיאה של אמה קארני האוסטרלית שניצחה ב-12 תחרויות ברצף בסבב באמצע שנות התשעים, אבל לא ניצחה באליפות העולם. חוץ מזה, אין ספק שהיא כבר מפנטזת על תואר אולימפי היסטורי במשחקי ריו 2016. מה שבטוח, היא כבר החזירה בגדול לאמריקאים שהחליטו לעשות הכל כדי לטפח את הטריאתלון. בתחרות האחרונה שלה בגולד קואסט היא עלתה על הפודיום יחד עם שתי טריאתלטיות אמריקאיות נוספות, וזה משהו שקרה לראשונה בהיסטוריה ומוכיח איזה באזז היא יצרה שם. אחת מהן אגב, קייטי זאפרס, עמדה על הפודיום בכל 4 התחרויות שהתקיימו השנה ואפשר להגיד שהיא אפילו מאיימת עליה בדירוג הכללי. יורגנסן עצמה מעדיפה להמשיך לעשות את העבודה שלה ולא ממש אוהבת את ההשוואות לטריאתלטים הגדולים בהיסטוריה: "אני לא חושבת על זה וזה נשמע לי מאוד מוזר להסתכל על שמות מהעבר ולנסות להשוות את עצמך אליהם". גם צנועה בנוסף להכל.