מאת:גונן הרפז
ביום שישי (14.3) התקיים במכון וינגייט הכנס המדעי הראשון בענף הטריאתלון. לא סנונית ראשונה, אך בהחלט דבר חדש ומרענן המבטא מגמה הולכת וגוברת של התעצמות ענף הטריאתלון וההתעניינות בו
ענף הטריאתלון הולך ומתעצם
הכנס, פרי יוזמה משותפת של איגוד הטריאתלון ובית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט יועד למאמנים, מדריכים וספורטאי טריאתלון פעילים. את הכנס הנחה אבי ברכה, ראש תחום לימודי טריאתלון בבית הספר למאמנים ומדריכים. הנוכחות של משתתפי הכנס, ביטאה סוג של פגישת מחזור שכבתית. הפנים המוכרות היו ברובם של מאמנים מן הענף ומעט ספורטאים פעילים. הכנס אירח מספר מומחים מתחומים שונים, בניהם: ולדימיר איסורין, מתאם המקצועי ביחידה לספורט הישגי. עמוס מיתר, פסיכולוג המתמחה בספורט הישגי ומיצוי עצמי. יאיר להב, ראש התחום לתזונה וחדרי כושר בבי"ס למאמנים והאחים דן ורן אלתרמן, התקווה הישראלית למשחקים האולימפיים בבייג'ין.
דברי הכנס – זמנים מודרניים
לאחר דברי פתיחה קצרים, עלה לדבר פרופ' ולדמיר איסורין, ודיבר על ההבדלים בין הגישה המסורתית לגישה המודרנית בספורט ההישגי. איסורין נגדע במספר נקודות השוואה כמו, מיעוט תחרויות (גישה מסורתית) לעומת ריבוי תחרויות בגישה המודרנית, כשלמעשה עומס התחרויות מהווה גם תחליף לעומס האימונים בגישה המסורתית, כיוון הספורטאי לפיק אחד בעונה, ואילו בגישה המודרנית יש שניים ואף שלושה פיקים.
גם אופי האימונים השתנה. אם בגישה המסורתית התאמן הספורטאי בו זמנית על מגוון יכולות בתקופת ההכנה – כוח, מהירות, טכניקה וכו', בגישה החדשה האימון מתרכז מידי תקופה ביכולת ושתיים ספציפיות. היבט נוסף אליו התייחס איסורין בהקשר זה הוא ההתקדמות המדעית מצד אחד והשינוי שחל לגבי הגישה הטולרנטית בעבר בנושא השימוש בסמים וממריצים אחרים, אשר היוו צעד נוסף לשינוי שחל בהיבט של הספורט ההישגי, לדוגמה: צמצום שעות האימון אך הפיכת האימון לאפקטיבי יותר.
פסיכולוגיה – ההשראה
עמוס מיתר דיבר בהרצאתו על מקורות ההשראה של הספורטאי כדי להגיע למטרה ולמעשה על ההיבטים הפסיכולוגים של הצלחה וכישלון. עמוס פתח את הרצאתו בתרגיל הרפיה מדיטטיוי של כחמש דקות למשתתפי הכנס, ובכך גם הדגים וגם הכניס את המשתתפים בצורה חלקה ונינוחה לתוך הרצאתו.
עמוס דיבר על היכולת של הספורטאי לעבור בזמן תחרות ממצב של תחושת כישלון למצב של תחושת הצלחה, שתוביל אותו בסופו של דבר לסיים בהצלחה או לפחות בתחושת הצלחה. למשל, כשמדובר בתחרות הטריאתלון היכול להמשיך אם אנרגיות חיוביות ובביטחון עצמי גבוה גם אם בהתחלה, בקטע השחייה לא כל כך הצלחנו או המעבר בשטח ההחלפה היה איטי מידי וכן הלאה בהמשך התחרות. כלומר, לדברי מיתר, לא לסחוב את תחושת הכישלון כמשקולת בהמשך.
נקודה נוספת אליה התייחס מיתר, היא הקשר בין המאמן לספורטאי ומשמעותו של קשר זה כשמדובר ביכולתו של הספורטאי ההישגי. מיתר הדגיש את החשיבות במסר שמעביר המאמן לספורטאי כמי שמאמין בו ונותן לו את התחושה שהוא יכול להגיע לאן שהוא רוצה. מיתר אף הציג שתי גישות עבודה של מאמן עם הספורטאי, הגישה הרב ממדית אשר דוגלת במגוון רחב של התנסויות לעומת הגישה החד ממדית, שמדברת על שיפור ההתמחות הספציפי. לסיכום דיבר מיתר על היכולת להגיע למצב שינוי תודעתי המשלב הפחתת לחץ מנטאלי תוך שמירה על מתח ו"דרייב" תחרותי אצל הספורטאי.
תזונה וסטטיסטיקות
יאיר להב, פתח את הרצאתו באנקדוטה כשהציג נתון סטטיסטי אותו הביא מכנס בוא השתתף השנה בארה"ב ובו דובר על 13% מכלל הטריאתלטים הפונים לייעוץ תזונאי כזה או אחר לעומת 87% המסתמכים על דעות לא מקצועיות. משם המשיך להב לדבר על תרומתם של תוספי התזונה בתהליך שיפור הביצועים וההתאוששות של הספורטאי ועל סוגי מזון שונים וצריכתם. מתי ובאיזה כמות יש לצרוך, למשל, פחמימות או חלבונים ומאיזה סוג (ערך קלורי), לפני, אחרי ובזמן הפעילות.
האחים אלטרמן מדברים מעומקם של דברים
נוסף להרצאות המדעיות, עלו לדבר האחים רן ודן אלתרמן אשר בחן רב ובצורה קולחת סיפרו למעשה בקצרה על הדרך שעברו מאז נחשפו לספורט התחרותי בילדותם ועל דרכם כטרי אתלטים. האחים, שזרו בסיפורם חוויות ורגעים מיוחדים מילדותם ומהיותם ספורטאים הישגיים, תוך שיתוף הקהל בפנים אינטימיים של מעורבות המשפחה, הורים, בנות זוג, היותם אבות צעירים. לצד נקודות הציון בקרירה דיברו דן ורן על המטרה שלהם להשיג את הקריטריון האולימפי והישראלי (זה לא אותו דבר ואף במידה מסוימת שני קריטריונים המתנגשים האחד בשני) והציגו את "האני מאמין שלהם",go hard or go home או במילים אחרות עבודה וקשה.
דן ורן נתנו סקירה קצרה על הדרך בה הם מתאמנים, על צוות המאמנים שלהם, על הקשיים שיש באורח החיים שבחרו – התלות הכלכלית, הויתורים החברתיים, הקפאת הלימודים, העיסוק בעניינים מנהלתיים שגוזלים זמן כגון, תאום נסיעות לחו"ל, מציאת שטחי אימונים תאום שעות אצטדיון וכו'. למעשה סדר יום שנע סביב שינה, אוכל ואימונים.
כמו כן הציגו האלתרמנים את המטרות השנתיות שלהם למשל,ב- 2005 הם התמקדו בשיפור השחייה וב- 2006 בשיפור הריצה. כששבוע אימונים ממוצע כולל, 5-6 שעות במים (25-35 ק"מ) 250-350 ק"מ אופניים ו- 100-120 ק"מ ריצה ושימוש באוהל חמצן ומתקן איפוקסי בוינגייט, כתחליף לאימוני גובה בחו"ל.
באופן אישי, כמאמן טריאתלון, הייתי מעוניין לשמוע קצת יותר על ההיבטים המדעיים הלכה למעשה תוך הצגת גישות מודרניות שונות ומקווה שנוכל ביום העיון הבא לשמוע גם קולות זרים הן של מומחים והן של ספורטאים וספורטאיות מהצמרת העולמית.
