אחרי פעילות גופנית הגוף לעיתים נותן סימנים להתחלתו של כאב לא רצוי. פסיכולוגית הספורט, מיכל יערון טוענת שזה סימן טוב, לאימון טוב. אם כך, מדוע להנות מהסבל הזה?
מאת:מיכל יערון
כשמדברים על מוטיבציה לפעילות גופנית, מדברים על פי רב על הרצון לרזות ולהראות טוב, להיות בריא ולהוציא אנרגיה. כמות המוטיבציות היא רבה אולם על אחת מהן קשה לנו לדבר ואפילו להודות. אנשי אינדיור הם אנשים שאוהבים כאב. זה נשמע אולי נורא פסיכולוגיסטי ואפילו מתנשא, אך זה פשוט נכון ואפילו חיובי. חיובי? אם נבין את הרווח של עונג זה נוכל להרוויח אימונים טובים יותר ותוצאות טובות יותר.
כשמדברים על כאב מדברים על שני מובנים:
1. במובן הרפואי, מדובר על תחושת אי נוחות פיזית הנגרמת כתוצאה מדחפים עצביים המשדרים למוח שדר על פגיעה ברקמות הגוף.
2. במובן הנפשי אנו מדברים על תחושת סבל או צער רגשי. אולם כשאני מדברת על כאב של ספורטאים אני מדברת על התרגום הפסיכולוגי שאנו עושים לתחושה של הכאב הפיזי.
כדי להסביר את הרעיון נסו לדמיין לעצמכם את המצב הבא:
"אתה חוזר מאימון ארוך ומייגע. מצליח לשתות כוס מים ומתיישב על הספה בסלון לנוח רגע לפני המקלחת. עוד לפני שהספקת להירגע קצת, הטלפון הנייד מצלצל ואתה שם לב ששכחת אותו בצד השני של החדר. אתה עושה מאמץ לקום אליו כדי להגיע למכשיר. בעודך מתרומם מהספה אתה חש כאב גדול בארבע ראשי שלך וזה ממש שורף. התגובה הבאה היא: "אוף איזה נעים, היה לי אחלה אימון."
הדוגמא מנסה להמחיש כי תחושת כאב השרירים מתורגמת על ידי המתאמן כאימון טוב, יעיל ואפקטיבי והתחושה היא של התרוממות רוח. חשוב לזכור כי דווקא תכונה זו יכולה לעיתים לגרום לספורטאים להפצע כתוצאה מאימון בעל עצימות גבוהה מידי.
אם כן מה היתרון בכך?
היתרון הוא שכשאדם מבין את הצורך הנ"ל ומוצא את היכולת לספק אותו בתחום הספורט הוא יכול לבנות תוכנית אימונים טובה, עצימה ויעילה וכן יכול להגיע לתחרות בידיעה שהוא הולך לסבול ושהסבל הוא ההנאה האמיתית. כשאדם מודה בפני עצמו על תחושה זו הוא לא צריך לנסות "ולספר" לעצמו סיפורים על למה הוא עושה זאת, הוא פשוט עושה זאת ונהנה.
——————————————————————————————————–
מיכל יערון – פסיכולוגית ספורט – 'לעוף'
