יש לי חברה טובה. זה שהיא מרוקאית לא מונע ממנה לדבר איתי "פולנית". מה הכוונה לדבר בפולנית? כשהיא שואלת אם אני יכולה לעזור לה בבייסיטר עם הבן שלה, היא תשאל 20 פעם (למרות שקיבלה בפעם הראשונה תשובה חיובית) ולא תפסיק לשאול שוב ושוב אם "זה בסדר? את בטוחה?"
אני תמיד עונה שאם הסכמתי אז סימן שזה בסדר
מאת:מיכל יערון
אם הסכמתי ואני לא שלמה עם זה, זו בעיה שלי עם עצמי. באותה נשימה אני מסבירה שגם כשאני מבקשת עזרה אני מצפה לתשובה אמיתית וכנה. אם אפשרי- כן, ואם לא- לא.
יש לנו זכות תמיד לבקש, ואנחנו צריכים לדעת לכבד את זכותו של הצד השני לענות בחיוב וגם לומר לנו לא.
ביסוד הדיון הזה עומדת נקודת מוצא בסיסית וחשובה: אנחנו צריכים לדעת לומר את מה שאנחנו רוצים להגיד, בצורה מכובדת ונעימה, ועלינו באותה דרך בדיוק לאפשר לצד השני לומר את שלו.
אנחנו מסבכים, מדברים "פולנית", מתנצלים תוך כדי- דברו ישיר ונעים, כשכל צד ער לצרכי האחר ובוחר בצורה חופשית כיצד להגיב. עלינו לדעת כי לכל אדם יש צרכים ורצונות שונים. לא כל מה שאנו רוצים עומד אל מול רצונו וצרכיו של האחר. דברים רבים הם לגיטימיים אך הופכים להיות מורכבים ומסובכים כי אנו מודדים אותם ומגיבים אליהם ביחס לזולת.
לדוגמא יציאה לבילוי. האחד אוהב לצפות בכדורגל, והשנייה תעדיף דרמה רגשית סוחטת דמעות. טעמם השונה של אנשים בסוג ואופן הבילוי אינו קשור להעדפות של האחר. העובדה שאחד אוהב בילוי מסוג אחד והשני אחר, מעידה אך ורק על סוג העדפה שונה ואינה מעידה במאומה על היחס לאחר.
אנו כל כך עסוקים בעצמינו כל הזמן שכל אירוע חיצוני הופך להיות מיוחס לנו עצמנו. כך בקשת עזרה פשוטה וחיובית בין חברים הופכת לעיתים למסכת שלמה של "אי נעימויות" מיותרות. ההתנהלות סביב הקושי של הצדדים להגיד מה מתאים להם, גורמת לכל צד להיות עסוק בניסיונות לנחש מה הצד השני רוצה ומה הוא מצפה ממנו.
בסופו של דבר אף אחד לא אומר את "האמת" ואף אחד לא יוצא מספיק שבע רצון. לטווח ארוך התנהלות שכזו תעורר כעסים ותסכולים שחודרים לתוך מערכות היחסים. אנו רואים את ההסתבכות הבין אישית הזו בכל סוגי מערכות היחסים. בין חברים, זוגות, הורים וילדיהם, אחים, מאמנים וספורטאיהם….
לסיכום – תשתדלו להגיד אחד לשני את שאתם רוצים וצריכים. קחו בחשבון שלאחר אולי יהיו צרכים ורגשות שונים וזה לגיטימי וטבעי. כבדו זה את זה על ידי אמירת הדברים באופן ישיר אך מכבד וזכרו: שונות בין אישית תורמת ומעשירה יחסים. לעיתים גם צפייה בכדורגל יכולה להיות דרמה קורעת לב.
• צילום אילוסטרציה: thinkstockphotos
מיכל יערון- מייסדת לעוף- lauf פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט מהמנוסות בישראל העוסקת בפסיכולוגיית ספורט מעל 20 שנה. מלווה ספורטאים אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות, נבחרות לאומיות, ומאמנים מכל הענפים. מלווה ועובדת עם דור העתיד של הספורט הישראלי בדרכו למשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו 2016.מרכזת את לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת את הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט.
