סיימתי הרצאה להורים, היה אחלה ערב! כל כך הרבה דברים יש להגיד בערב כזה שגם אם "אגור" באולם, לא אספיק להגיד הכול. אחרי ההרצאה ניגש אליי אבא מקסים, הודה בחן וביקש בצניעות עצה: "העומס, בית ספר וספורט, תגידי, איך משלבים?" ואני הבטחתי: "אכתוב לכבודך טיפ על הנושא", תודה איש על השאלה

מאת:מיכל יערון

ובאמת, איך משלבים? איך משלבים עבודה עם גידול ילדים? החזקת בית וקצת ספורט לנשמה? ואיך כשרוצים כל כך הרבה ויש כל כך מעט זמן ואפילו לקום שעה אחת קודם לא עוזר, מאמינים?

וכשצעירים ורוצים עדיין לטרוף את כל העולם, איך עושים את זה? איך לא מוותרים ואיך לא מפסידים?

איש חכם, זכרונו לברכה, אמר לי פעם שהוא חי על פי מה שהוא מרוויח ולא על פי מה שהוא מפסיד, אכן חכם היה האיש. העומס שחווים בני נוער העוסקים בספורט באופן רציני, 5-4 אימונים בשבוע ויותר, מעלה את הקונפליקט הגדול שחוות משפחות רבות – מה יותר חשוב או איך משלבים את הרצון להיות טוב בתחום הספורט עם הצורך והאמונה שחשוב להשקיע בבית הספר. אכן עומס, ובעיקר כשלוקחים בחשבון את הצורך המובן מאליו של בני הנוער לקצת זמן פנוי ולחיי חברה בסיסיים. מסתבר שהעומס הגדול שרוב בני הנוער חווים, אינו נובע מהעיסוק בספורט בתוך מסגרת על פי לוח זמנים ברור וידוע מראש. חוויית העומס נובעת מתמרון כושל של הזמן הפנוי בין המסגרות המתקיימות בלוח זמנים מסודר: בבוקר בית ספר ואחר הצהריים אימונים. בני הנוער מתקשים להתארגן מספיק טוב עם הזמן הנותר ו"מבזבזים" שעות יקרות ביום על דברים שקשה לאמוד מראש את משך הזמן שמשקיעים בהם, כגון פייסבוק, צפייה בטלוויזיה, משחקי מחשב, טלפון נייד וכו'. שמתם לב פעם כמה שעות ביום עוברות עליהם בעיסוק בכל הטכנולוגיות האפשריות?

מהר, יש לנו עוד חוג רתמיקה הערב צילום אילוסטרציה: Thinkstock

נכון שזמנם של בני נוער העוסקים בספורט מוגבל, אך ברור שתכנון זמן יעיל וטוב, התייחסות רצינית לבית הספר בזמן הלימודים עצמם, הקשבה בכיתה, התארגנות על לוח מבחנים ומטלות מראש, הקפדה על שינה בריאה וסדר יום מאורגן, מאפשרים לבני הנוער למצות את זמנם ולהצליח לעמוד במטלות הנדרשות מהם, אם הם רוצים להיות ספורטאים.

יתרה מכך, אותם בני נוער שאינם במסגרות ספורט ולא עוסקים במסגרות אחרות, יתלוננו אף הם על חוסר בזמן פנוי. חוק מרפי – ככל שאתה יותר עסוק אתה יותר פנוי.

איך מתארגנים בלו"ז עמוס?
ערכו טבלה שבועית וסמנו בה את כל ה"זמנים התפוסים". רשמו את המטלות הייחודיות לאותו שבוע וראו זה פלא – חלק גדול מהטבלה עדיין פנוי. שזרו בטבלה את שאר החובות, כגון למידה למבחנים (ולא לילה לפני), עבודות הדורשות הכנה ממושכת ואפילו זמן למחשב, לחברים ולביקור אצל סבתא.

תתפלאו, קצת סדר מראש ובעיקר אמונה כי האלטרנטיבה של "לא להיות בספורט" לא קיימת, ותראו כמה הדבר אפשרי.

כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן

4.3.2013

---

מיכל יערון-  lauf ,
פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20
שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת
הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים
אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרות
לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקים
האולימפיים ב-2012 ו- 2016.