"לך לבד לסל", "למה לא בעטת, כמה פעמים הסברתי לך?", "שחק באמצע לא בצד"…..ועוד ועוד. כמה פעמים ישבתם ביציע במשחק של ילדיכם ושמעתם חלק מההורים נותנים לילדיהם הוראות מקצועיות? כמה פעמים, כמאמנים, הבנתם שההורה מתערב בחלק המקצועי והילד מקשיב לו גם כשלעיתים המידע המקצועי סותר ביניכם?

מאת:מיכל יערון

מעורבות הורים בספורט הוא נושא רחב. הדוגמאות שנתתי בתחילת המאמר מתייחסות לאותם הורים שרמת המעורבות שלהם גבוהה. האמת היא שהורים כאלה כבר עברו את גבול המעורבות, ומה שהם עושים זו כבר התערבות. ברמת הסטריאוטיפ הורים אלה מאופיינים בכך שהם מגדלים "כוכב". הם לוקחים על עצמם אחריות מקצועית, מנהלים ומתערבים בליווי המקצועי של הספורטאי ובעצם יש הרגשה פעמים רבות שהמאמן משמש כעוזר שלהם. הם יאמנו בבית, יעירו במשחקים, ואחרי משחקים גם ינתחו את הביצועים של הילד עד הפרט האחרון. השיח בבית יהיה סביב הספורט של הילד וכל הקשר בין ההורה לילד יסתובב סביב עיסוקו של הילד בספורט וביצועיו המקצועיים.

חייבת להודות, זה מכעיס נורא. יש לילד מאמן וההורה לא מפסיק להתערב. הילד לא יודע למי להפנות את נאמנותו ובמקרים רבים חש מבולבל ולעיתים אף נטוש. הוא מתקשה לפתח מערכת יחסים טובה ומחייבת עם המאמן הנוכחי, דבר העשוי בעתיד גלוש גם לקושי לפיתוח מערכות יחסים עם דמויות סמכות אחרות. ההורה מפסיק להיות הורה והופך למאמן. המצב לא טוב וחווית האכזבה הולכת וגדלה. הילד לא מצליח להתפתח כספורטאי. הוא לא רוצה לאכזב את ההורה, בטחונו נפגע וביצועיו הולכים ויורדים. אין לו מי שיכיל אותו ברגעים קשים וילמד אותו שאי הצלחה היא חלק מהתפתחות, וזהו למעשה תפקידו האמיתי של ההורה. הילד איבד הורה מחנך ואוהב ומקבל הורה מאמן ומתנה יחסים. מורכב ועצוב.

אם כן מה עושים?
כמאמן עליך לזכור כי ההורה נותן לך את המשאב הכי חשוב בחייו, את ילדו. עליך לנסות וליצר עימו שיח, תקשורת ולעזור לו לראות את הקושי שנוצר עבור הילד עקב התנהגותו. עליך לזכור שההורה באמת ובתמים רוצה בטובת הילד. הוא נותן לילד מכל ליבו ומקדיש רבות מזמנו ומיכולותיו כדי לקדם את ילדו. ההורה טועה, אבל הכוונה שלו טובה.

כהורה עליך לבדוק מהן המוטיבציות שלך, להבדיל בין השאיפות שלך לשאיפות של הילד, ולראות את הילד בראש סדר העדיפויות. להבין שאתה לא עוזר לילד אלא להפך, פוגע בו. אתה מוותר על התפקיד הכי חשוב בעולם – להיות הורה – בתמורה לתפקיד הרבה פחות חשוב – מאמן. כדאי לך לפנות לעזרה כי יש כאן נושא רגשי משמעותי שקשור אליך עצמך ואתה "שם" אותו על הילד, הספורטאי. חשוב להדגיש שההורה כן צריך להיות בתמונה, להתעניין ולתמוך, אך לעשות זאת במידה הנכונה.

הורים אחרים? ראו את חולשתו של ההורה ונסו להיות אמפאתיים. הוא זקוק לעזרה ולא לכעס. אם תצליחו להגיע אליו תעזרו לו ולילדו.

כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן

מיכל יערון-  lauf ,
פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20
שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת
הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים
אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרות
לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקים
האולימפיים ב-2012 ו- 2016.