איך מתפקדים בלחץ של אולימפיאדה, האם אפשר להתכונן פסיכולוגית לאירוע כמו האולימפיאדה, או באירועים שהם האולימפיאדה הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו?
מאת:מיכל יערון
אני כן עומד בלחץ, אני לא עומד בלחץ, אני לחוץ או רק מתרגש?
הנה עובדה ידועה – במקום בו מודדים אותך, קיים לחץ. הספורט הוא מקום בו מודדים תוצאות, והלחץ בו הוא מובנה. לחץ היא בעיניי מילה מקבילה לספורט בכלל ולתחרויות בפרט.
זה מתחיל באליפות האגודה לילדים וצומח דרך אליפות המדינה, אליפות אירופה, אליפות העולם, ולמצוינים במיוחד לאולימפיאדה. ככל שהאירוע גדול יותר עוצמת הלחץ גוברת, וככל שאתה גדל ומשתפר, כך גם היכולת להתמודד עם הלחץ הולכת וגדלה. לאולימפיאדה מגיעים אילו שעמדו בלחץ באירועים אחרים כמו אליפות יבשת או אליפות עולם (שנערכות אחת לשנה בקרוב), וכעת מתמודדים עם אירוע הספורט הגדול ביותר.
איך מתכוננים מנטלית לאולימפיאדה?
האם אפשר להתכונן לאירוע ברמה כזו מבחינה פסיכולוגית? האם מישהו יכול להתכונן לאליפות הטריאתלון הארצית או לאליפות הג'ודו של המועדון שלו מבחינה פסיכולוגית?
התשובה היא כן. אפשר וגם צריך. כמו שבונים יכולת גופנית, כך צריך לבנות את היכולת הפסיכולוגית להתמודד עם אירוע מלחיץ ברמה גבוהה, גם ברמה של אולימפיאדה. כמו שהיכולת הגופנית מגיעה לשיאה לקראת התחרות, כך צריך להביא גם את היכולת הפסיכולוגית ואת הכישורים להתמודד עם הלחץ לשיאה.
ישנה רמה שבה הספורטאי מבצע בצורה אופטימלית – זה קורה במצב של לחץ מתון – מה שרובינו חווים כהתרגשות. מניסיוני עם ספורטאים שהכנתי לאולימפיאדות, ככל שהאולימפיאדה נתפסת על ידי הספורטאי כאירוע מלחיץ ומורכב וגורלי יותר, כך היכולת שלו לתפקד טוב תיפגע – הוא יהיה לחוץ ולא יצליח.
יש ספורטאים שפיתחו את היכולת להתמודד עם אירועי לחץ. איך? יש גישות שונות להתמודד עם מערכת לחצים כזו. לפי גישתי המקצועית, עקב ייחודיות האירוע והקושי להתנסות בו (להבדיל מתחרויות אחרות שספורטאי פוגש פעמים רבות בקריירה), צריך הספורטאי להיות מסוגל להתעלות מעל האירוע, לא להתרכז רק בתוצאה שישיג, אלא בביצועים שלו עצמו. זה קשה, אבל זו הדרך הנכונה להתמודד עם הלחץ. היכולת של הספורטאי להשפיע על התוצאה עוברת דרך התמקדות בביצוע שלו. עליו להגיע למצב שבו הוא מוכן לעשות את המקסימום הפסיכולוגי כדי להצליח. הווה אומר, להפגין אומץ ותעוזה ולא לתת לרעשים מסביב להסיח את דעתו.
לחץ לעומת התרגשות
לחץ לעומת התרגשות
כשאנדיוני, צמד הטניסאים שייצגו את ישראל באולימפיאדה, ניצחו בשבוע שעבר הם אמרו: "התרגשנו". למה הם אמרו "התרגשנו" ולא "היינו לחוצים"? מסתמן שהם הביאו את עצמם למצב אופטימאלי: הלחץ היה באזור המיטבי ולא הגיע לרמות שהוא כבר לא נעים ופוגעני.
ככל שהספורטאי מסוגל להסתכל על האירוע ברצף המציאות, כהזדמנות אמיתית להתפתחות ולא כאירוע יחיד שישפיע על כל הקיום שלו, כך הוא יכול להביא את רמת הלחץ שיחווה לרמה אופטימאלית. אני מאמינה שהספורטאי עושה את המדליה ולא המדליה את הספורטאי. מי שדרכו עוברת בעשייה והצטיינות יעשה זאת בכל שדה בו הוא מתפקד, אם זה בעולם הספורט או בתחומי חיים אחרים. גם את האולימפיאדה, כמו תחרויות ואירועים אחרים בחיים, צריכים להכניס לפרופורציות.
כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן
מיכל יערון- lauf , פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20 שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרות לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקים האולימפיים ב-2012 ו- 2016.
13.8.2012
מיכל יערון- lauf , פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20 שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלת הכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאים אולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרות לאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקים האולימפיים ב-2012 ו- 2016. 
