כשהייתי ילדה, שנאתי את היום שאחרי הטיול השנתי. תמיד היה לי מין חור כזה בבטן והרגשתי קצת אבודה, כמעט כמו שאני מרגישה עכשיו כשתכנית הריאליטי הכי טובה בטלויזיה, האולימפיאדה, הסתיימה. זהו, חוזרים לשגרה. שעון ישראל חוזר להיות הקובע ולא שעתיים אחורה כמו בלונדון, ממשיכים בחיים
מאת:מיכל יערון
מילא אני והצופים האחרים, אבל מה קורה עם ספורטאים שחוזרים אחרי כזה שיא? מה קורה לספורטאי ולכל אדם אחר, כשהוא עובר אירוע שיא וצריך עכשיו לחזור לשגרה, ויותר מכך, האם החזרה אחרי הצלחה ואחרי כשלון היא זהה?
מבחינת ההתנהלות, החזרה דומה ללא קשר לתוצאות. מבחינה פסיכולוגית ההתאוששות אחרי כשלון קשה הרבה יותר.
חוזרים בשלבים:
ראשית נחים. יוצאים לפגרה. אחרי אירוע שיא, בעיקר כמו אולימפיאדה, או אליפות ארצית, או ריצת מרתון שהיוותה עבור ספורטאי חובב את השיא שלו באותה שנה, נותנים לגוף ולנפש לנוח ולהחלים. על אורך הפגרה המקצועית יחליט איש המקצוע, המאמן, אך מבחינה רגשית ופסיכולוגית, לפגרה יש משמעות מאד חשובה. הנפש, בדומה לגוף, צריכה להחלים מתקופת עומס ואינטנסיביות עצימה מאוד. היא פצועה מהמתח והלחץ, מהצורך להתמודד ולהתגבר, בדומה לשרירי הגוף. יש צורך לחזור לפרופורציה ולהצליח למצוא שקט ועניין בתחומים נוספים, ובעתיד גם בספורט בעוצמות פחות גבוהות. הרי אם לא נחזור לפרופורציות לא נחשיב את אליפות ישראל אחרי האולימפיאדה, ובלי אליפות ישראל לא נגיע לאולימפיאדה הבאה, בלי אימונים רגילים לא נגיע לאליפות ישראל- צריך לחזור לפרופורציה.
אמר לי פעם מאמן טניס חכם, שהוא מוציא את הילדים שמתאמנים אצלו לפגרה כשחלקה הראשון הוא מנוחה טוטאלית, ואחרי שבוע הם חוזרים להתאמן, אבל במשך 3 שבועות הם לא נוגעים במחבט.. הוא מחזיר אותם לכושר אך לא נותן להם לגעת בענף עצמו. אחרי חודש הילדים כל כך רעבים למחבט שהם מוכנים להכות ולהתאמן עם כל יריב ואפילו הצעיר והפחות טוב, העיקר להחזיק שוב את המחבט ביד…
שנית, יש לעשות ניתוח ולמידה מעמיקים של כל תהליך ההכנה, התחרות והתוצאות. יש לבדוק לפרטי פרטים מה היה ואיך היה ולהסיק מסקנות עמוקות וחותכות. לא לחסוך בירידה לפרטים על כל ההיבטים מהברור ביותר ועד הפרט האחרון. גופני, תזונתי, פסיכולוגי. יש כאן הזדמנות פז ללמידה אמיתית. לא לחפש אשמים מצד אחד, אבל לא לנסות למרוח מצד שני, ולהסיק מסקנות לטוב ולרע. הניתוח לא צריך לנבוע רק בעקבות התוצאה. הוא צריך להכיל נקודות טובות ולא טובות בצורה הכי פשוטה.
שלישית, אחרי הסקת המסקנות, יש לבנות תוכנית ארוכת טווח עם יעדי ביניים, כשחשוב בעת בניית התכנית להיבט על המסקנות והלמידה שנעשתה בשלב הקודם..
ואחרון חביב, לחזור לאימונים. לאט והדרגתי, עם יכולת להסתכל כל הזמן מהצד ולראות שאכן, לומדים מהעבר ולא נותנים להרגלים להשתלט.
בהצלחה
כל הטיפים השבועיים של מיכל כאן
מיכל יערון- lauf ,פסיכולוגית קוגניטיבית ופסיכולוגית ספורט. עוסקת בפסיכולוגיית ספורט כ-20שנה. מרכזת לימודי הפסיכולוגיה בבית ספר למאמנים במכון וינגייט ומנהלתהכשרת פסיכולוגים לספורט במכללה האקדמית וינגייט. מלווה ספורטאיםאולימפיים, ספורטאים מקצוענים בכירים, קבוצות בענפים שונים, נבחרותלאומיות, מאמנים מכל הענפים וסוללת את דרכם של ספורטאים וספורטאיות למשחקיםהאולימפיים ב-2012 ו- 2016.
