מה מרתק כל כך בטור דה פראנס ולמה הוא מושך אליו כל כך הרבה צופים מדי קיץ. אברום בורג שואל ועונה ובעיקר מרותק
מאת:אברום בורג
אין לי כורסה, אבל אני בטטת כורסה. ממעט מאד לצפות בטלוויזיה ורוב המעט הזה מוקדש לערוצי הספורט. גם כאן יש לי עדיפויות. כדורגל – די מעצבן אותי. שעה וחצי בשביל גול אחד?! החיים קצרים מדי בשביל ההמתנה הממושכת הזאת. כדורסל לעומת זאת הוא ספורט נפלא. אסור לעזוב לרגע. ארבעים דקות, מאה ושישים נקודות בערך. בקיצור ארבעה שינויים לדקה בממוצע. מתאים להפרעות הקשב והריכוז של האדם המודרני. וכשהליגה נגמרת, והמונדיאל הוא כבר זיכרון מתרחק, מפציע ה"טור". ו"טור" יש רק אחד, לא הג׳ירו ולא כלום – רק הטור דה פראנס. שבועות ארוכים ונפלאים של שעמום מרתק. ואפשר לסמוך עליו שתמיד הוא יהיה שם בשבילנו בחודש יולי המהביל.
מה מרתק כל כך בטור דה פראנס? צילום: Paisicles
מה יש בו בטור שמרתק אליו כל כך הרבה צופים שבאים למשעולי ההרים, לירידות המסוכנות, ומדביק אותנו למעברי האלפים או למסכי הטלוויזיה? במקרה שלי זאת לא ההבנה של הספורט. לא יודע מה זה קאדנס או נגד השעון, לא נעלתי אף פעם נעליים עם קליק, והגב כואב לי אחרי צפייה ארוכה מדי בתנוחות הבלתי נסבלות של הג׳וקים על אוכפי האופניים. לא יודע לכוון מהלכי של שימנו ובשבילי קראנק זאת עדיין מחלה בייידיש. ואני, בנושא הטור, עונה ללא ספק להגדרה של א קראנקע ייד.
נתחיל בנופים. מכל הכיוונים, מהמצלמה שהעדשה שלה רטובה מטיפות של גשם באמצע יולי הרותח שלנו, דרך האופנוע המלווה, ועד למסוק המרחף בין הנקיקים והטירות מתקבלים נופים שנראים כמו גלויות. הטור, במובן הזה, הוא נסיעה לחו״ל בלי להתרחק יותר מדי מהמקרר המוכר והאהוב שלי. אחר כך זאת הכוריאוגרפיה. גם כשאני רוכב לבד, על כביש רב מסלולים מרווח, אני לא מצליח לשמור על הקו הישר של הרכיבה. והם – ארבע-חמש שעות של ריכוז עילאי. גלגל לגלגל. לא רואים כלום חוץ מהתחת שלפניהם וכמעט לא נופלים. איך הם עושים את זה. זה הדבר הכי קרוב שאני מכיר ללהקת דגים באקווריום. יש ביניהם קואורדינציה מושלמת, סוג של להקת ריקוד בלי כוריאוגרף, ובלי מנצח. כלומר יש ווינרים אבל אין קאפל מאייסטר.
ואחר כך מגיעה התחרות עצמה. שלושה שבועות של מאבק על שניות ספורות ודקות מעטות. זאת נראית לי התעלות נפש של המתחרה. השראה לספורטאים בכל ענף הישגי שהוא. אני יודע מה קורה לי כשאני רץ לאט מדי בתחרות. אני יכול להשתגע על שתי השניות שעושות את ההבדל בין 3:59.59 לבין 4:00.1. אז ככה שלשה שבועות? ספורטאי על.
ובסוף בסוף, בסוף כל יולי אני מחליט מחדש לשלב את האופניים בתכנית האימונים השבועית שלי. ושוכח את זה על הטור הבא. אז אולי השנה?
