"השעה 17:31 וכמה שניות. אני יושב על שמיכת היוגה שלי, 3 מטרים מהים האדום, כהרגלי מדי סוף שבוע. אלא, שהפעם בדיוק לפני שבוע, היה לי דייט עם מלך. המלך ליאונידאס של ספרטה". כך התחלתי את הסיכום שלי לספרטתלון הראשון שסיימתי, בשנת 2012. היום, אחרי שצברתי 5 סיומי ספרטתלון, אני יוזם את מרוץ הספרטניון. מרוץ שנועד לרצים בארץ ומזמין רצים מחו"ל, בתנאים הנוחים ביותר, כדי לבחון כמה מהר יוכלו לרוץ את אחד המקצים הארוכים. בכל אחד מהמקצים, מי שירוץ מספיק מהר ישיג את הקריטריון להשתתף בספרטתלון 2020.

אולטרה למרחק 246 ק"מ בספרטתלון | צילום: באדיבות גלעד קראוז

איך הכל התחיל?

אלא שההתחלה לא היתה בנקודה זו, אלא בריצה של כמה עשרות מטרים עם סבי, כשהייתי בן 4 ומשהו והוא הציע שנרוץ כמה עשרות מטרים בחוף ימה של נתניה. אז היה מעין מזח קטנטן של סלעים שנשלח מהחוף, היום הוא כבר שקע תחת חולות הזמן. בכל מקרה רצנו ממקומנו עד למזח. זו היתה הריצה הראשונה בחיי שבוצעה לשם הריצה ולא לשם התקדמות מהירה ממקום נוכחי למקום רצוי. זו היתה הריצה הראשונה שלי.

לימים כשהייתי כבן 11 ביקשתי ליצור קשר עם מי שהיה צפוי להתגייס והתאמן, בין השאר בריצות. דרך אחרת לא צלחה וחשבתי שאם הוא יראה שגם אני רץ, מה שהיה מאוד לא מקובל אז, נוכל להתחיל לדבר וייווצר קשר. התחלתי לרוץ, בדרך כלל אחרי בית ספר, בחום, בשמש, בתחילה לאורך גדר המושב "הלוך חזור" והגדלתי את המרחק עם הזמן, עד שהקפתי את כל המושב. מרחק שהסתבר לי אחרי שנים שמדובר בכחמישה ק"מ. זה לא עזר, כלומר לא ביצירת הקשר. לאחר זמן דווקא נוצר קשר, אבל לא בגלל הריצה. קשר שנותק בנסיבות טרגיות.

החשש מפני הספרטתלון היה גם היה | צילום: באדיבות גלעד קראוז

בתיכון, כששבתי להתגורר בנתניה, אחותי דווקא היתה הגורם שבזכותו רצתי. כעסתי על כי לא עשתה דבר מה וכשכבר כן עשתה אותו כעסתי עליה על כך שכן עשתה. מצב זה גרם לי לחשוב שהבעיה הטעונה פתרון נמצאת בי ולא בה. לא ברור לי עד היום מדוע ולמה, אבל חשבתי שכדי לפתור את הבעיה עלי לצאת לרוץ. כך עשיתי ומאז הייתי נוהג לרוץ כחמישה ק"מ ותמיד הייתי חוזר נער מוצלח יותר מזה שיצא. יום אחד החלטתי לרוץ מרחק גדול יותר. סיימתי את הריצה והרגשתי כאילו השגתי את ההישג הגדול ביותר שבן אנוש יכול להשיג. הרגשה מופלאה של מלאות. ידעתי שמדובר, לפי הספידומטר של האוטו, במרחק הכביר של….10 ק"מ.

בשנת 2007 השתתפתי בתחרות האולטרה מרתון הראשונה בארץ. חיפשתי באינטרנט לברר מה זה המושג המוזר הזה "אולטרה מרתון". כך הגעתי לאתר הספרטתלון ולהבת האהבה ניצתה. אהבה במובן של משיכה. פחד במובן של דחייה לא היה בי, אך לאחר 5 שנים כשהצלחתי להשיג קריטריון לספרטתלון החשש מפניו היה גם היה. ואם נודה על האמת בכל חמשת הספרטתלונים אותם רצתי, הגעתי עם חשש, ביראה. אולי עניתי על השאלה למה אני רץ, אולי על השאלה איך הריצה התחילה אצלי ואולי הדף קצר מלהכיל. אך למה ספרטניון לא עניתי.

אז למה ספרטניון?

כאשר נודע שמרוץ עוטף עזה בוטל וכך גם סובב עמק (לשמחת כולנו לאחר זמן נודע שסובב עמק ימשיך) נותרו מעט מאוד מרוצים המאפשרים, לפחות טכנית, להשיג קריטריון לספרטתלון וזאת בתנאים לא פשוטים. אם גם כך להשיג קריטריון להגרלת ההשתתפות בספרטתלון, הוא דבר לא קל הרי הקושי רב עוד יותר במסלולי מרוצים אלו. כך גמלה בליבי ההחלטה להקים מרוץ שיהיו בו את התנאים הנוחים ביותר שאוכל להשיג עבור הרצות והרצים כדי שיוכלו למצות את הפוטנציאל ולרוץ הכי רחוק, הכי מהר, שהם יכולים. וגם להשיג את הקריטריון לספרטתלון ואף את הקריטריון הוודאי, אשר הוא קריטריון טוב יותר ב-25% מהקריטריון הרגיל. קריטריון ודאי פוטר את מי שהשיג אותו מהגרלת ההשתתפות לספרטתלון ומאשר השתתפות ישירה בספרטתלון. המרוץ הנוח להשגת הקריטריון הוא מרוץ במסלול שטוח, סלול, ללא מכשולים וללא הפרעות. מה שמכתיב את אופיו – מרוץ במעגל סגור.

הספרטניון יהווה קריטריון לספרטתלון | צילום: באדיבות גלעד קראוז

התחלתי לבצע בירורים לרבות מול רצים בארץ ובעולם ושמחתי לגלות שיש היענות. חלק הבטיחו לבוא, חלק הביעו נכונות להגיע. כך או אחרת ראיתי בכך אישור ורוח גבית להוציא את הספרטניון לפועל. חלק אף התנדבו לסייע ואכן סייעו, כל אחד בתחומו, כל אחד כיכולתו ועל כך אני מודה מאוד. אני מרגיש צורך מיוחד לציין את קרן SOMV, שהעניקה לספרטניון חסות ראשית. חסות שבלעדיה הספרטניון לא היה מוקם. זאת, היות שהמרוץ לא נולד ואינו מוקם כמיזם עסקי. ממילא היות שמספר הרצים בספרטניון מוגבל ל-120 סך הכל, כדי להותיר את תנאי הריצה אופטימליים, הספרטניון אינו יכול להיות מיזם עסקי.

שלושה מקצים

בספרטניון מתקיימים שלושה מקצים, בכל אחד מהם ניתן להשיג קריטריון להגרלת השתתפות בספרטתלון 2020.
במקצה 100 ק"מ, על הנשים לרוץ בלא יותר מ-10:30 שעות, הגברים 10 שעות
במקצה 100 מייל, על הנשים לרוץ בלא יותר מ-22 שעות, הגברים 21 שעות
במקצה 24 שעות, על הנשים לרוץ לפחות 170 ק"מ, הגברים 180 ק"מ.

בסיום הספרטתלון | צילום: באדיבות גלעד קראוז

כדי להשיג קריטריון ודאי הפוטר מההגרלה, יש לרוץ:
במקצה 100 ק"מ, על הנשים לרוץ בלא יותר מ-7:52:30 שעות, הגברים 7.5 שעות
במקצה 100 מייל, על הנשים לרוץ בלא יותר מ-16:30 שעות, הגברים 15:45 שעות
במקצה 24 שעות, על הנשים לרוץ לפחות 212.5 ק"מ, הגברים 225 ק"מ

הספרטניון נקבע ליום ל-9 בינואר 2020 בשעה 10. החודש – ינואר, נקבע כי לפי כללי הספרטתלון, קריטריון שהושג תקף לשלוש שנים כולל שנת השגתו. לכן כל מרוץ שיתקיים לאחר חודש פברואר, מועד סגירת ההרשמה לספרטתלון, למעשה תקף רק לשנתיים.

השבוע – השני של ינואר נקבע בשל קיום מרתון טבריה שבוע קודם. זאת על מנת לאפשר למי שרוצה להשתתף באירועי מרתון טבריה הוותיק.

היום – חמישי בשבוע, נקבע על מנת לאפשר לרצות ולרצים שומרי השבת להשתתף. השעה 10:00, נקבעה על מנת לאפשר לרצות ולרצים לישון לילה שלם לפני התחרות, שוב כדי לייצר את התנאים האופטימליים לרצות והרצים במרוץ.
נכון שהיות שהספרטתלון מתקיים ביום שישי האחרון בכל חודש ספטמבר, מדובר בבעיה לשומרי השבת, אולם הספרטניון לא נועד רק עבור רצות ורצים המעוניינים לרוץ בספרטתלון, הספרטניון הוא קודם כל מרוץ עבור רצות ורצים – כל הרצות והרצים.

המסלול יימדד על ידי מודד מוסמך AIMS כך שההישג יוכר ויהיה מדויק. מדידת הזמנים תעשה על ידי שבבים ומצלמות תסקרנה את המרוץ 24 שעות ותשמשנה גם לצורכי שיפוט. הספרטניון צפוי לקבל בקרוב את ההכרה של ה-IAU, וכך יהיה ניתן לקבוע בו שיאים רשמיים.

דרך ארוכה נעשתה מהימים בהם הייתי מקבל ציון 60 או 70 בשיעורי הספורט, דרך המרתון הראשון ועד לסיום 5 ספרטתלונים. והנה היום בעזרת רבים וטובים מקים מרוץ בישראל, בו צפוי להיקבע שיא המהירות בכל אחד משלושת המקצים. רוצה לומר לכל מי שחושב שאינו יכול, פשוט עשה, עשה את הצעד הראשון והחזק במחשבה על היעד, הדרך כבר תתגולל בפניך. או כפי שאמר זאת טוב ממני J.R. kipling: "החלט כי תוכל רצונך אז מושל – עלייך יגן חוק איתן מברזל".