משחי החופשי באליפות העולם בשחייה בפוקואוקה שהסתיימה אתמול (ראשון) הבטיחו בגדול, וקיימו גם בענק. אחד המקצים הבולטים היה גמר 200 חופשי לנשים, שסומן כקרב מרובע בין שתי האוסטרליות – מולי אוקלהאן ואריארן טיטמוס, הקנדית סאמר מקינטוש ושיבון הוהי מהונג קונג.

לכתבות נוספות בנושא:
3 גמרים, 3 חצאי גמר ו-2 קריטריונים אולימפיים: נבחרת ישראל בשחייה נעלה את אליפות העולם
הקאמבק הושלם: שיא עולם למיילוטיטה ב-50 חזה, עשור אחרי ששברה אותו לראשונה
אחרי 5,110 יום: מולי אוקלהאן שברה את שיא העולם של פלגריני ב-200 חופשי
שברו לה שיא, היא שברה את הרשת: צפו בפלגריני מבשרת על הריון אחרי שיא העולם

לאחר משחה צמוד ומהיר שהסתיים בניצחון של אוקלהאן בנגיעה ושיא עולם חדש, בחרנו להתמקד במשחה זה ולנתח את התוצאות, על מנת להבין מה הופך את השחייה הזו לחריגה מאוד. לבסוף, ננסה לבחון נקודות מפתח אצל השחייניות הפעילות, שיכולות לסייע להן בקביעת שיאים נוספים בטווח הזמן הקצר (שנה-שנתיים הקרובות), שכן המשחה הזה צפוה להיות אחד מרגעי השיא גם בשנה הבאה במשחקים האולימפיים.

צפו במשחה:

אספנו נתונים על המשחים של 5 הנשים המהירות בהיסטוריה – מולי אוקלהאן (1:52.85; 2023), פדריקה פלגריני (1:52.98; 2009 – חליפות), אריארן טיטמוס (1:53.01; 2023), אליסון שמיט (1:53.61; 2012) וסאמר מקינטוש (1:53.65; 2023). נציין שהניתוח הוא טכני ואינו לוקח בחשבון מרכיבים מנטליים או אחרים, שיכולים להשפיע על הביצועים.

ראשית נסתכל על ההבדלים בחלוקת זמני הביניים בין השחייניות:

ניהול משחה:
ה-50 השני של אוקלהאן והזמן של ה-100 האמצעי שלה (50-150) הם האיטיים ביותר מבין כל השחייניות. אוקלהאן המתמחה גם ב-100 מטר מתבססת על היכולת שלה להגיע למהירויות גבוהות יותר בתכנון המשחה שלה, וסומכת על היכולת שלה לשחות את ה-50 האחרון מהר בהרבה מהשדה לאור המהירות הגדולה שיש לה. עם זאת, על מנת להגיע עם מספיק כוחות לסיום, היא שוחה לאט יחסית את החלקים הראשונים של המשחה. אם נשווה את השחייה שלה לטיטמוס, ששחתה במסלול הצמוד, האחרונה מסתמכת על הסיבולת הגבוהה שלה ועל היכולת שלה לשמור על מהירות גבוהה יחסית בכל חלקי המשחה בתקווה "לשבור" את המתחרות עוד לפני שמגיעים ל-50 האחרון.

ההילוך השישי של אוקלהאן:
לאורך 14 השנים האחרונות דובר רבות על הסיומת החזקה של פלגריני, ולמרות זאת, אוקלהאן שוחה את 50 המטרים האחרונים כחצי שנייה מהר יותר מהאיטלקייה. פלגריני שוחה בתדירות גבוהה ונושמת כל שתי תנועות לכל אורך המשחה. אוקלהאן, ששוחה עם סגנון ארוך יותר, אמנם נשמה כל שתי תנועות לאורך המשחה, אבל ב-50 המטרים האחרונים עברה לנשום כל 4 והעלתה את מספר התנועות שלה מ-32 ב-50 השלישי ל-36 ב-50 האחרון, על אף ששמרה בערך על אותו מרחק מתחת למים. נחבר לעובדה הזאת את המהירות שאוקלהאן יודעת לייצר ב-100 מטר ותקבלו 50 אחרון מהיר יותר משל דויד פופוביץ' ביום לפני (28.12 שניות).

*מעניין לראות שלמרות השוני בתכנון המשחה, כל חמש השחייניות היו על זמנים דומים יחסית ב-50 השלישי שנעו בתוך טווח של עשרים מאיות בלבד.

המאפיינים הטכניים של השחייה:

יעילות:
מהנתונים ומצפייה בכל אחד מהמשחים, נראה שהסגנון של אוקלהאן הוא היעיל ביותר, החל מהיציאות התת מימיות, דרך מספר התנועות ועד לעבודת הרגליים. מנח הגוף שלה במים מייצר מעט מאוד התנגדות, הרגליים גבוהות על פני המים ובועטות בקצב אחיד וגבוה – 6 בעיטות לכל מחזור תנועה – שמאפיין את שחייניו של המאמן דין בוקסל (ומאפיין גם את מייקל פלפס האגדי).

התנועות של אוקלהאן ארוכות בכ-13.6% מהתנועות של פלגריני וטיטמוס ומספר התנועות שלה מזכיר יותר מספרים שרואים במקצי הגברים. לדוגמה, בן השנתון שלה, דויד פופוביץ' (בעל התוצאה המהירה אחרי האיסור על החליפות המלאות; 1:42.97) עשה 127 תנועות במהלך קביעת השיא שלו.

תת מימי:
הגישה של אוקלהאן ליציאות התת מימיות ב-200 חופשי מזכירה מעט את מייקל פלפס וריאן לוכטה, שהקפידו לצלול עמוק ביציאה מהקיר ולבלות זמן ארוך מתחת למים, בניגוד לרוב שחייני ה-200 חופשי שמסתפקים בדחיפה ותוספת של בעיטה או שתיים. מתוך 200 מטרים, אוקלהאן הייתה כ-40 מטר מתחת למים, מדובר ב-20 אחוז מהמשחה. לעומת זאת, פלגריני הייתה בערך 20 מטר מתחת למים במהלך שיא העולם שלה. מחצית מאוקלהאן!

במהלך 150 המטרים הראשונים אוקלהאן התבססה על המהירות שלה מתחת למים בשביל לשחות באופן רגוע יחסית אך עדיין להישאר קרובה למובילות. כפי שצוין קודם, בסיום אוקלהאן שינתה את סגנון השחייה שלה כאשר חיזקה את עבודת הרגליים, עברה לנשום כל 4 תנועות והעלתה את כמות התנועות שלה לבריכה באופן שמזכיר יותר את הטכניקה במשחה ה-100 חופשי.

למעלה: אוקלהאן באליפות העולם. למטה: מייקל פלפס וראיין לוכטה באליפות העולם ב-2011

טכניקה:
אוקלהאן היא שחיינית טכנית מאוד: קו הזרימה שלה מייצר התנגדות מינימלית, היא לא נושמת לפני כניסה לסיבוב, לא נושמת בתנועה הראשונה אחרי היציאה מהסיבוב ושוחה בדיוק במרכז המסלול. פלגריני לעומת זאת לא התברכה בסגנון יפה, הראש שלה גבוה במים ועבודת הרגליים שלה לא אחידה, אבל המהירות הגבוהה שלה על פני המים (שקיבלה חיזוק לא מבוטל מחליפות העל של 2009), היכולת האירובית שלה והאופי התחרותי שלה הובילו אותה לקבוע שיא עולם שהחזיק מעמד 14 שנים.

פוטנציאל להמשך:
ננסה להצביע על מספר נקודות עבור השחייניות הפעילות לקראת המשחקים האולימפיים בפריז בשנה הבאה:

אוקלהאן – היציאות התת מימיות שלה הן יתרון משמעותי עבורה והיא ככל הנראה תשמר ותחדד אותן לקראת פריז. ייתכן שאם תנצל בצורה טובה יותר את המהירות הטבעית שלה היא תוכל להוריד כ-2 עשיריות לפחות בבריכה הראשונה ועוד 4-5 עשיריות ב-50 השני. גם אם השינוי יבוא על חשבון 2 עשיריות בבריכה האחרונה, בזמן המצטבר שינוי כזה יכול לקזז לה מספר עשיריות מהתוצאה. אוקלהאן כבר התחילה לעשות זאת כאשר בין המבחנים האוסטרליים לאליפות העולם היא שיפרה את ה-100 האמצעי שלה ב-0.65 שניות (0.45 שניות בחמישים השלישי).

טיטמוס – טיטמוס היא שחיינית ותיקה, מנוסה ומבוגרת יותר מאוקלהאן, ובוודאי ממקינטוש. למרות זאת, היא עדיין שוחה את המשחה כל פעם בצורה שונה מהקודמת. בהשוואה בין 3 התוצאות המהירות שלה ניתן לראות שיש שוני מאוד גדול בזמנים ב-100 האמצעי והוא משפיע על הסיום. לשם ההשוואה טיטמוס סגרה את ה-400 שלה על 28.87 ואת ה-200 על 29.01 (יחס לא ממש הגיוני לכאורה). ייתכן כי אם טיטמוס, שלא מחזיקה במהירות טבעית גבוהה כמו של שחיינית 100, תפתח את ה-50 הראשון שתי עשיריות לאט יותר, ותשאף לשמור את ה-50 השני והשלישי על 28.6-28.7, היא תנצל טוב יותר את היכולת האירובית שלה ותוכל לסגור על 28.4 ואפילו פחות. בחישוב גס זה יביא אותה מתחת לזמן של שיא העולם הנוכחי.

מקינטוש – הקנדית היא הצעירה מבין השחייניות, רק בת 16, וכבר קבעה שיא עולם לנוער 1:53.65 דקות. נראה כי פוטנציאל השיפור של סאמר הוא הגדול ביותר, שכן יש לה הרבה מקום בפרטים הטכניים: זמן התגובה האיטי שלה (0.81) והזינוק החלש שלה גורמים לה לאבד אורך של כחצי גוף למתחרות. כמו כן, היא נושמת בתנועה הראשונה אחרי כל סיבוב ומאבדת מומנטום מהדחיפה. עם זאת, גרף התוצאות שלה בשלוש השנים האחרונות בעלייה חדה והיא צוברת ניסיון בבמות העולמיות. סאמר צריכה לצבור עוד קצת ביטחון מול המתחרות ועם כמה חידודים קטנים היא תגיע לפריז כשהיא מאיימת מאוד על שיא העולם. אוקלהאן וטיטמוס היזהרו, סאמר מתקרבת!