זהבה וקנין, תושבת אופקים, תמיד שמרה על כושר. לרוב היא יצאה להליכות, לעתים רצה, אבל ב-8.11 היא תרוץ לראשונה במרוץ רשמי. וקנין תיקח חלק במקצה 2 הק"מ במרוץ אופקים, או בשמו הנוסף "מרוץ הגבורה", שבא להנציח את זכרם של הגיבורים שהצילו את העיר ב-7.10.
וקנין, 60, רכזת חוגים של המועדוניות בבית ספר לחינוך מיוחד בבאר שבע, היא חלק ממשפחת השכול. ככזו ביקשו ממנה, ומנציגי משפחות אחרות, להגיע ולקחת חלק בשאלה כיצד ייראה מרוץ אופקים הקרוב שינציח גם את אחיה, איציק, אחד מעוד שמונה אחים ואחיות שיש לווקנין. "אני מתחברת לכל רעיון שינציח את אחי וגם אם אחי לא היה נהרג הייתי מתחברת למרוץ כתושבת אופקים", היא מבהירה.
זהבה וקנין עם אחיה איציק בלטי ז"ל | צילום: פרטי
"איציק גר אצלי בחודש וחצי האחרונים לפני שנרצח ב-7.10", מספרת וקנין, "הוא היה במעבר בין בתים לפני קבלת הבית החדש. יש בינינו פער של שש שנים, הוא היה צעיר ממני, אבל תמיד היינו החברים הכי טובים. אני הייתי אשת סודו והוא היה איש סודי. זו היתה חברות יוצאת דופן בין שני אחים. הוא היה מאוד יקר לליבי ולכן זה היה טבעי שיגור אצלי במעבר בין בתים, ושלא יגור בשכירות".
ומה קרה ב-7.10?
"התעוררנו מהאזעקות ומיד רצנו למרחב המוגן, שהיה מחוץ לבית, אני עם הכלב שלי והוא עם הכלבה שלו. רצים וחוזרים הביתה, רצים וחוזרים. ברקע גם שמעתי יריות. בדיעבד אני זוכרת ששמעתי את היריות עוד לפני שיצאנו לממ"ד. יצאנו וחזרנו כמה פעמים, עד שהבת שלי התקשרה לאחי ואמרה לו שמחבלים נמצאים בשכונת רמת שקד, ושהחתן שלי נורה ברגל ונפצע. משם המחבלים ראו שהשכונה שקטה ואנשים לא יוצאים החוצה, אז הם עשו אחורה פנה והצטלבו לשכונת מישור הגפן-רחוב הגורן".
"אחי איציק לקח את הנשק האישי שהיה ברשותו שנים אחרי שירות צבאי כמסתערב ביחידת דובדבן. הוא יצא מהבית ובנקודה הזו אף אחד עוד לא ידע מה סדר הגודל של המחבלים שהגיעו, ומה קורה בחוץ. התחבאתי בחדר קטן עם שני הכלבים ודיברתי בשקט עם הבנות שלי בטלפון כדי שאדע שהן מוגנות בבתים שלהן. והתקשרתי לאיציק. כל הזמן. רציתי לדעת מה קורה איתו, עד שהבנתי בשלב מסוים, סביב 11 בבוקר, שהוא לא יענה לי והרפיתי".
איציק בלטי ז"ל | צילום: פרטי
"התחבאתי באותו המקום בבית עד שעות הלילה ולא הסכמתי להתפנות עד שאיציק לא יענה לי. אני מחכה לאיציק. לא חשבתי עוד על הגרוע מכל. אחי אדם חזק וגיבור והייתי בטוחה שיחזור. אולי רק ייפצע, אבל לא מעבר לכך. ב-11 בלילה הלכתי לבית של הבת הבכורה שלי, שהבינה עם האחיות שלה שמשהו קרה לאיציק. ארבעה ימים חיכינו לזיהוי שלו. הייתי בטוחה בהרגשה שלי שהוא לא נהרג, אין דבר כזה. איציק גיבור ואמרתי לבנות שלי שאיציק בטח מורדם ומונשם בבית חולים. איציק היה חכם, חזק, הוא ידע איך לצאת מזה. לצערי טעיתי".
מה את יודעת על האירוע שבו איציק נהרג?
"אני יודעת דברים מחברים שלו, שכל אחד מהם חיבר כמה קצוות. הציגו לי סרט הדמיה מהאירוע ומתברר שאיציק היה הראשון בזירה יחד עם אבי בוזגלו שנרצח גם הוא, ואיתמר חדד שנפצע. עוד לפני שאיציק יצא מהרכב הוא התקשר לבנות שלו וביקש שישמרו על עצמן. הוא התקשר למשטרה, היו המון שיחות שלו שלא נענו. איציק התחיל בנסיעה לרחוב הגורן, אסף ברכב שלו את אבי ואיתמר וכשהגיעו למקום הספיקו לירות על הרכב שלהם ולא פגעו. הם יצאו והתפרסו באזור. אחרי חילופי יריות שם הם נורו. שבועות אחר כך, בכיכר הגיבורים, אנשים באו ואמרו לי שאיציק דחף אותם הביתה או הרים אישה פצועה והכניס אותה לבית. אחר סיפר שהוא דחף את אבא שלו כשהוא מדמם לבית של שכנים. שמעתי הרבה סיפורים על אחי הגיבור והנועז ואני המומה ממה שהוא הספיק. הוא יצא בעשרה לשבע בבוקר מהבית ונהרג ב-7:20".
אבדה גדולה
ערב לפני ה-7.10 ישבו בני משפחת וקנין בחצר ביתה של זהבה והתפתחה שיחה. כל הנוכחים דיברו על המצב הביטחוני הרגיש ואז עלתה גם מלחמת יום הכיפורים לדיון. הבת של זהבה, שוטרת בתחנת באר שבע, שאלה אם מדינת ישראל יכולה להיות מותקפת שוב כמו ביום כיפור. זהבה ענתה שלא. "אבל איציק, שישב ליד, אמר משום מקום 'אתם לא יודעים כמה זה קרוב'. אני זוכרת את הפנים החתומות שהיו לו כשהוא אמר את זה. הייתה לו אינטואיציה מאוד חזקה. לא שאלנו מעבר לזה והשיחה הסתיימה".
איציק בלטי ז"ל ברגע משפחתי | צילום: פרטי
"איציק היה בכושר מאוד גבוה יחסית לגילו 54", מסכמת וקנין, "שנים הוא התאמן בחדר הכושר יום יום, ותמיד התהלך עם הנשק האישי שלו למרות שאנחנו צחקנו והוא ענה 'אתם לא יודעים איפה זה יתפוס אתכם'. מדהים איך הוא חזר על המשפט הזה כמו מנטרה. הוא גם רץ ובוודאות היה משתתף במרוץ אופקים. הוא תמיד אמר לי שהליכה זה לזקנים ושאתחיל לרוץ. כמה שהוא אהב את המדינה ואת אופקים. הוא לא נתן לאיש לומר מילה רעה על המקום. אחרי שהוא נהרג אני והבנות שלי פתחנו אלבומים ישנים ונתקלנו בקלסרים צהובים וראינו שב-15 השנים האחרונות הוא עשה מילואים ויצא למבצעים ביחידה מיוחדת בלי שידענו על כך. איבדתי את החבר הכי טוב. זו אבידה גדולה".
"מרוץ הגבורה – חצי מרתון אופקים" ייערך ב-8 בנובמבר, כחלק מהמאמץ העירוני להנצחת הגיבורים והגיבורות של העיר אופקים. המרוץ יהפוך למסורת בעיר ויהווה מרכיב מרכזי וייחודי בהנצחתם. לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן
