חגי פלטי (68), מייסד ואצ"ה (ותיקי ארבעים צליחות הכנרת) יגיע ביום שבת לצלוח את הכנרת בדיוק כפי שעשה 48 פעמים בעבר. הוא היה שם ב-1967 כשמלחמת ששת הימים הסתיימה ודבר לא יגרום לו לפספס את הצליחה השנה, אפילו לא הבעיות הבריאותיות. "שנה הבאה בצליחה ה-50 שלי יהיה יותר מרגש", הוא מבטיח
מאת:אילן גולדמן
על צליחה ומלחמה
לחגי פלטי יש כמה חוויות צליחה החקוקות עמוק בזיכרונו עד עצם היום הזה. מצב די טבעי אחרי שצלחת את הכנרת יותר מ-40 פעם, בהחלט טבעי בהתחשב בהיסטוריה המורכבת של המדינה ואזור הכנרת. גם אחרי יותר מ-40 שנה, פלטי עדיין זוכר בצלילות מרשימה את אותן צליחות שקדמו למלחמת ששת הימים האכזרית: "עד 67, כשהיית בא לצלוח את הכנרת, הייתה תחושה של אזור ספר, של קרבה לגבול", נזכר פלטי בימים המתוחים שקדמו למלחמה. "ידענו כי הסורים מסתכלים עלינו כל הזמן במשקפות. הצליחות התנהלו בשקט והיו מאובטחות. את רובן קיימנו לפני פעולות תגמול. היינו מגיעים קרוב קרוב עם האוטובוסים. מתקרבים כמה שאפשר למים ואז יורדים ברגל אל החוף".
חגי פלטי והנכד אימרי – גם הוא צולח את הכנרת (צילום: באדיבות חגי פלטי)
פלטי גם זוכר את הצליחה ההיא של 1967 – זו שהגיעה ישר לאחר מלחמת ששת הימים – 3 חודשים אחרי תום המלחמה. "הגיעו לפחות 3000 איש יותר", מעריך השחיין. הוא מדבר על ימים של אופוריה, של התרגשות, על אזור חדש ובלתי מוכר שנפתח בפני הצולחים – הגולן שמו. "לצליחה הראשונה אחרי המלחמה – בספטמבר 1967- הגיעו המוני אנשים, כולם מאוד התרגשו מהמעמד, הייתה תחושה של אופריה מוחלטת לאחר המלחמה. כשהצליחה הסתיימה, רובנו נסענו לטייל ברמת הגולן. זה היה מדהים, לפתע יכולנו להשקיף על הכנרת מכיוון אחר ולראות אותה בדרך שמעולם לא ראינו. נרשמנו לטיול של החברה להגנת הטבע בגולן, וקיבלנו הדרכה על האזור בתקופה שמעטי מעטים הכירו אותו לעומק".
צליחה מסוכנת:
"עכשיו בבירור מה שגורם לי להתרגש
הוא המצב הפיזי, קיימת חרדה כלשהי"
הצליחה ב-67, בהחלט לא הייתה הפעם הראשונה בה פלטי צלח את הכנרת. רחוק מכך. עוד ב- 1958, הילד בן ה- 15 ממעוז חיים, אשר שחה בעיקר בבריכת האגירה הבוצית ומזוהמת של הקיבוץ, החל להשתתף במבצע המדהים. בצליחתו הראשונה, בחר פלטי את המסלול הארוך – 6 ק"מ ("רק המסלול הארוך נחשב"), הרקע שלו בשחייה תחרותית "בסגנון הפרפר והחזה" סייע רבות. "אחרי 4 שנים של תחרויות שחייה, זה מבחינתי היה המבחן האישי שנועד לבדוק את הבגרות שלי. זה היה אתגר האישי. רציתי לצלוח את הכנרת כשהייתי בן 11 אבל לא נתנו לי. אמרו כי מתחת לגיל 16 אסור. כדי לצלוח היינו חייבים להביא אישור רפואי מרופא למרות שכולנו היינו אז בריאים כמו שור. חיינו כמו בהישרדות – ציידים מלקטים. היינו צדים סרטנים, מבשלים ואוכלים אותם, היינו תופסים עופות מים ומבשלים אותם, היינו מוצצים קני סוכר, היינו ילדים צרובי שמש, מלח הארץ.
פלטי מספר, כי באותם ימים, הצליחה לא הייתה גרנדיוזית ומוכרת כפי שהיא היום: "היינו כ-15 נערים וכמה מבוגרים משוגעים לעניין. לא הייתה חשיפה בכלי התקשורת. זה היה דבר ייחודי שהכלל לא עשה. בקיבוץ צברנו על כך נקודות והרגשנו גאווה עצומה". המדליות מספר פלטי, "הלכו למזכירות הקיבוץ כך שהמדליה הראשונה שלי לא איתי. את המדליה הראשונה קיבלתי רק ב-1965. וזה לא עזר עם הבחורות", הוא מדגיש.
מקבץ מדליות של אחד הצולחים הוותיקים (צילום: באדיבות חגי פלטי)
ועל מה חושבים כשצולחים?
"אני חושב על העמותה שלנו ואיך לשפר אותה,
אני חושב על חידות הגיון שזה אחד התחביבים שלי"
מאז אותם ימים, פלטי צלח את הכנרת פעמים רבות. אך אם פעם בואו של הארוע הוא זה שעורר את ההתרגשות, הרי שכיום משהו אחר גורם להתרגשות. "לפני שנתיים עקב הידרדרות בריאותית, שדה הראייה שלי הצטמצם משמעותית. אני בקושי רואה בעין אחת ובשנים האחרונות אני מתרגש מאוד בגלל המאמץ והמצב הפיזי. קיימת חרדה כלשהי, קיים פחד. אפילו הבן שלי אומר לי, תמשיך לצלוח ותגמור כמו אותו בן אדם שנפטר לפני כמה שנים בצליחה".
אבל פלטי מאמין בעצמו. השחיין יודע, כי מהרגע שיכנס למים הוא יעשה את אשר עשה תמיד – ישחה באיטיות ויחשוב. "בבריכה או בכנרת אתה יכול לחשוב אלף ואחד דברים. אני חושב על העמותה שלנו של ותיקי הצליחות ואיך לשפר אותה. אני חושב על חידות הגיון ותשבצים, זה אחד התחביבים שלי. אני מקפיד לא להסתכל אחורה כדי לא לראות כמה שחיתי, שחס וחלילה לא אשאל את עצמי, מה זה כל מה שעברת?".
"הצליחה הפכה להיות ארוע המוני בעל
גוונים כלכליים ומסחריים. הערכים הספורטיביים כבר לא שם"
פלטי מתמיד ומגיע לצליחה בכל שנה, בין אם כצופה או כצולח (תלוי בבריאות). אך אין זה אומר, כי עיניו תמיד אוהבות את אשר הן רואות. לטענתו, השנים לא בהכרח עשו חסד עם הארוע. "הצליחה הפכה להיות ארוע ספורט המוני בעל גוונים כלכליים ומסחריים. הערכים הספורטיביים של ספורט עממי טהור כבר לא שם. יש התרופפות בקטע של האחריות הכוללת, אין מעקב אחרי הכניסה או אחרי היציאה של אנשים. פעם היו משפכים בכניסה וביציאה. לפני שנתיים או שלוש, כולם יצאו חוץ מאדם אחד ואף אחד לא ידע לאן הוא נעלם. יומיים שלושה אחרי מצאו את גופתו. יתכן והיה סיכוי להציל אותו. עכשיו הם מקפידים שהכול יהיה על אחריות המשתתף".
פלטי – בזמן הצליחה הוא חושב על חידות הגיון ועל ואצל"ה (צילום: באדיבות חגי פלטי)
כדי להתמודד עם שחיקת הערכים הספורטיביים והאישיים, לפני שנים לא רבות, הקים פלטי את ואצ"ה (ותיקי ארבעים צליחות הכנרת) או ואצ"ה שמצלה כפי שאישתו "הפולנייה" מכנה אותה. "מטרתנו היא "להקנות לוותיקים פטור מרחיצה כלים בבית", הוא מתבדח. "וברצינות: אנחנו רוצים לתת לוותיקים תחושת שייכות והוקרה ולעודד את הצעירים להתמיד בצליחה, זוהי המטרה העיקרית. היום הגענו למצב, שיש בינינו כאלו שמתביישים להפסיק לשחות, יש "לחץ חברתי" של החברים. למרות ניתוח מציל חיים שעברתי, ובעיות בריאותיות רבות, גם אני, כמרכז העמותה, מרגיש שאני חייב לשחות". פלטי טוען כי אין קנאה בין חברי העמותה על מספר הצליחות, אבל מספר מנגד כי יש מדבקה שמנציחה את מספר הצליחות. "זו אולי קנאה חיובית", הוא מתרכך. "העמותה שלנו מעריכה את הוותיקים, מצ'פרת אותם ונותנת להם הטבות".
כולם צלחו בניי
"אנחנו מדברים הרבה על הצליחה בבית", מודה השחיין הוותיק שהדביק את כל משפחתו בחיידק הצליחה. בנו האמצעי יאיר כבר צלח את הכנרת ב- 33 הזדמנויות שונות. עמית, הבן הגדול, מתעטר ב- 31 צליחות, והבת דפנה כבר עומדת על 20. אך זה אינו נגמר בדור הבנים: "הנכד שלי אימרי, צלח כבר פעם אחת (קצר), אשתי שחתה את המקצה הקצר לפחות פעמיים, וגם גאיה נכדתי עשתה את המקצה הקצר. כולם צלחו בעקבותיי". פלטי נאנח, "זה כלום, יש צולחים ותיקים אחרים, שכבר מגיעים לצלוח עם ניניהם".
השחיין ממעוז חיים, מקווה לצלוח את הכנרת עוד פעמים רבות, אך מעדיף שלא לנקוב במספרים. "אני אהיה מאושר אם אראה את תשעת נכדיי מצטרפים למעגל הצולחים. אשמח להמשיך לצלוח בשנים הבאות, ואני בעיקר מתרגש מהמחשבה, כי הצליחה ה-50 נמצאת מעבר לסיבוב". אז כנראה שגם שנה הבאה, חודשיים לפני מועד הצליחה, חגי יתמסר כל כולו למלאכת העשייה והאימון אליהם התרגל במשך שנים כה רבות. אין מה לעשות: ככה זה כשהואצ"ה שמצה וים כנרת זורמים עמוק בדמך.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
