כבר שנים רבות שאליפות ישראל במירוצי שדה מהווה חגיגה של אתלטיקה בבוקרו של יום שישי בפארק הירקון. האליפות שיצאה לדרך ב-1962 ידעה אלופים גדולים, תמורות ורגעים ייחודיים. ב-22.2.2013 תתקיים האליפות הנ"ב. נזכרים במשהו?

מאת:אורן בוקשטיין

במשחקים האולימפיים הראשונים של העידן המודרני מירוץ שדה היה מקצוע אולימפי. אחת בתוך מצבור המדליות הנצחיות של פאבו נורמי האגדי הגיעה ממירוץ השדה בחום הלוהט של פאריס 1924, השנה האחרונה בה התקיימה ריצת שדה אולימפית. למרות זאת, לא רק שמירוצי השדה מוכרים באופן רשמי ע"י התאחדות האתלטיקה העולמית, אלא שזו ידועה למעשה כפלטפורמה בה רצי הארוכות מבלים את מרבית שעות האימון שלהם. גם בישראל איגוד האתלטיקה לוקח כבר שנים רבות את אליפות מירוצי השדה ברצינות ובמקצועיות הכי גבוהים והופך אותה לאירוע שכולו הפנינג של אתלטיקה בתחרות רב-גילאית, היחידה בה ילדים בגילאי 11 ומעלה לוקחים חלק בדיוק באותה מידה כמו הבוגרים הבכירים.

אליפות ישראל מהווה אמנם את גולת הכותרת של האירוע, אולם
ראוי לזכור שלתחרות הזו קיימים היבטים נוספים וחשובים. בנוסף להיותה תחרות
אישית, האליפות היא אף תחרות קבוצתית, כאשר את התחרות הקבוצתית תרכבנה
תוצאותיהם של שלושת הרצים הראשונים מכל אגודה. האליפות משמשת אף כמקצוע
בליגה הבין-אגודתית וכמחזור ליגה לילדים בגילאי 13 ו-15.

תעודה היסטורית האליפות הראשונה שנערכה ב-1962 התקיימה במקווה ישראל, ובה תיחרו רק בקטגוריה אחת לבוגרים. המנצחים הראשונים היו אליהו קומאי וחנה צדיק. קומאי לא שיחזר את ההישג, להבדיל מצדיק, לימים שזיפי (לאחר נישואיה), ששיחזרה את ההישג בקרב הנשים 11 פעמים נוספות. למעשה, היא זכתה בתואר הלאומי ברצף עד 1969 (למעט ב-1964 כשהתחרות התקיימה בפארק הלאומי ברמת-גן, ובה הונהגה לראשונה תחרות לנוער ונערות עד גילאי 16). ב-1965 עברה התחרות להדסים עם דוד שמחוני בפעם הראשונה מתוך השלוש הרצופות שלו, וצדיק בפעם השלישית. לאחר שנה במעגן מיכאל (1966). ב-1967 התחרות עברה להדסים, שם התקיימה 4 שנים ברצף. את תואר הבכורה שלו, מבין שבעה סה"כ, זכה יובל וישניצר ב-1968. צדיק שזיפי הייתה עדיין בשלה – האישה היחידה בישראל שזכתה בתואר מירוצי שדה. באליפות התשיעית ב-1970 נפל דבר בתחרות הנשים. לראשונה, שזיפי לא הוכתרה, אבל לא בגלל שיכולותיה כבר לא עמדו לה, אלא בגלל שהייתה אחרי לידה.

חנה שזיפי בחוברת של מרוץ התבור

כשהיא מבצעת ריצת אימון במקביל לריצה התחרותית, היא ראתה את רחל הלה "מנצלת" את היעדרותה ומוכתרת. לצדה, בגברים, וישניצר זכה בתוארו השני, אחרי ששנה קודם לכם ציון חצרוני הוכתר כאלוף. נוסף על כך, חל שינוי במרחקים: מ-880 מ' אצל הנשים לכ-4 ק"מ, ומ-7 ל-11 ק"מ בתחרות הגברים. הייתה זו גם השנה האחרונה בה תיחרו באליפות רק בקטגוריות בוגרים ונוער עד גילאי 16. ב-1971 נכנסה לתחרות קטגוריית נוער לגילאי 18 וגילאי 16. רק ב-1993 הוגדרו בתחרות קטגוריות גילאים חדשות שכללו גילאי 15, 17 ו-19.

ב-1971 האליפות עברה למשך שנתיים לגבעת חיים, או ליתר דיוק לשדות ממזרח לאצטדיון עמק חפר, בהן שזיפי חזרה לעמוד בראש דוכן המנצחות לצדו של וישניצר. ב-1973 וינגייט-יקום אירחה את האליפות לראשונה מבין 3 שנים. וישניצר חזר לנצח בקרב הגברים, ואילו בין הנשים ניצחה שיפרה צייג שזכתה בשנתיים הקודמות לכן באליפות הנערות ועוד שנה קודם בקרב הקדטיות. בשנה לאחר מכן חצרוני זכה בתוארו השני במקצוע השדה ושזיפי בפעם העשירית. יחד עם שני תארים נוספים בשנתיים שלאחר מכן, היא השלימה 12 תארים – מספר תארי מירוצי שדה עליו איש או אישה לא חזרו עד היום.

ב-1976 התקיימה האליפות לראשונה בפארק הירקון והיא היוותה למעשה את שירת הברבור של וישניצר ושזיפי. בשנתיים הבאות החליף התואר ידיים בין עוזי כהן ויאיר קרני בגברים, שלומית חלופ וענת מאירי בין הנשים
ב-1979 החל תור הזהב של אריה גמליאל וזהבה שמואלי שזכו, כל אחד, בשמונה תארים. אז גם החלה התקופה בה התארים עברו ידיים בין שמואלי לאחותה, מזל שלום, ובקרב הגברים בין גמליאל, יאיר קרני ודב קרמר, והאליפות, היא החליפה מקומות אירוח בין פארק הירקון, פארק השרון, רמה"ש, געש, חולון, גבעת חיים ובית שאן.

האליפות ה-36 שהתקיימה ב-1997 בפארק הירקון החלה למעשה את מסורת האליפויות בפארק שנמשכת עד היום. עמה היו נילי אברמסקי והיילה סטאין שהחלו במסע זכיותיהם לפיסגת המקומות השני (אברמסקי עם 11 תארים) והשלישי (סטאין עם 10 תארים) של אלופי האלופים אחרי צדיק-שזיפי.
בתשע שנותיה הראשונות של האליפות במאה ה-21 הגברים התחרו בשתי קטגוריות: מירוץ ארוך ומירוץ קצר, אולם בארבע השנים האחרונות האירוע התייצב עם קטגוריה בודדה בכל גיל ומין. בשנים הללו מוגס טסמה היה היחיד שהצליח לשמור על תוארו שנתיים ברציפות (2010/1).

לא ברור מה בדיוק זה אומר ואיזו משמעות יש לעובדה שרק ששה אתלטים זכו בתואר לא רק כבוגרים, אלא גם בגילאים הצעירים יותר. חמש היו נשים וימר גטהון אחד שהוא האלוף המכהן ועשה זאת שלוש שנים אחורה ברציפות – פעמיים בגילאי הנוער ופעם בקדטים. הראשונה לעשות זאת הייתה שפרה צייג שזכתה ב-1970 בתואר לנערות שהוענק בפעם הראשונה במקצוע זה, והוסיפה לזכות בו גם בשנתיים לאחר מכן, וב-1973 השלימה את הטריפל עם זכייה בבוגרות.

ב-1976 מזל שלום זכתה באליפות לגילאים צעירים, אולם שמה לא שב להופיע בין הזוכות בתשע השנים הבאות. ב-1985 היא קטפה את תואר הבוגרות, בו החזיקה ברציפות 3 שנים מתוך 5 הזכיות אותן סיימה ב-1992.

ב-1989 הייתה זו דועא סלימן הצעירה שעשתה היסטוריה קטנה עבור המגזר הערבי כשהפכה לראשונה מבנות המגזר לזכות באליפות ישראל לנערות עד גיל 16 בריצות שדה. סלימן התבלטה שוב כשזכתה פעמיים נוספות בתואר הנערות, ואילו ב-1995 עשתה זאת לראשונה בבוגרות והוכתרה לאלופת ישראל בפעם הראשונה והיחידה שלה – ככה זה כשלידה רצה כמעט תמיד נילי אברמסקי.

כעבור 7 שנים, ב-2002, זכתה מיגל אטיאס בתחרות הקדטיות. שנתיים לאחר מכן היא הכפילה את זכיותיה, הפעם כנערה, ורק כעבור 7 שנים (ב-2011) היא זכתה בתואר הבוגרות הראשון שלה. מאור טיורי זכתה ב-2006/7 בקדטיות, ב-2008/9 בנערות, וכבר בשנתה הראשונה בבוגרות, ב-2010, היא כבשה את דוכן הבוגרות, אלא שמאז היא לומדת בארה"ב ואליפות ישראל במירוצי שדה לא נכללת בתכניותיה.

האליפות ה-51 (האחרונה) העמידה לראשונה גבר בזכייה בתואר הבוגרים לאחר זכיות בקטגוריות הקדטים והנוער. היה זה, כאמור, ימר גטהון.
 
אירועים שמסביב
ותיקי האתלטיקה נזכרים אף באליפות של 1983 שטבעה בבוץ. אותו סוף שבוע היה גשום כל כך עד שההתאחדות לכדורגל נאלצה לבטל 7 מ-8 משחקי הליגה הלאומית (הבכירה באותן שנים) שיועדו לאותו סוף שבוע. חברי הנהלה רבים של איגוד האתלטיקה לא הגיעו, אלא שחלקם, כמו אריק קוקס, נעדרו כי היו מגויסים במלחמת לבנון שהעסיקה מדינה שלמה. אורי גולדבורט, דוד סעידי וגבי זגורי ששימש כמנהל התחרות התרוצצו ללא הרף בעוד כל השאר "התחבאו". אריה גמליאל שזכה בארבע השנים הקודמות ברציפות, הוביל בביטחה, אולם טעה בסיבוב האחרון – טעות שעלתה לו בתואר ש"נחת" בידיו של יאיר קרני.

אורן בוקשטיין – עבד בין השנים 2009-2000 בערוץ הספורט ושימש שם כראש הדסק האולימפי. החל מ-2010 משמש כדובר של איגוד האתלטיקה וכעורך הראשי של מגזין עולם הריצה.