פציעות ספורט שכיחות בקרב העוסקים בפעילות ספורטיבית ברמות השונות בכלל ובפרט כשמדובר בספורטאים מקצועיים ברמות השונות. הפציעות משתנות במיקום שלהם בגופנו לפי סוג הספורט המדובר, היסטוריית פציעות קיימת, רמת ואיכות הכנת הגוף לפני תחילת האימונים ועוד.
לכתבות נוספות בנושא:
מחקר חדש בודק: האם תא לחץ הוא הדבר הבא בשיפור הביצועים בספורט?
איך לחץ יכול לגרום לפציעות ומה נוכל לעשות בנושא?
הסיוט של הספורטאים: שברי מאמץ – שכיחות, גורמי סיכון ותזונה
כאשר משווים פציעות שכיחות במערכות השלד-שריר בקרב ספורטאים ברמות שונות לפציעות הנפוצות בקרב לוחמים וחיילים, אנו מוצאים כמה קווי דמיון, אך גם הבדלים משמעותיים בשל אופי הפציעות וההקשר בו הן מתרחשות. את ההבדלים והאבחנות הקיימות בין פציעות ספורט קלסיות להתבטאות שלהם בקרב חיילים ולוחמים, הבאנו לידי ביטוי בשורות הבאות:
צילום: Shutterstock
1. הגורם לפציעות: פציעות ספורט נובעות בדרך כלל משימוש יתר, טראומה או תאונות במהלך פעילות ספורטיבית. פציעות אלו, לרוב, אינן מכוונות ויכולות להתרחש בסביבה מבוקרת. פציעות מלחמה לעומת זאת, הן כתוצאה של חשיפה ישירה או עקיפה למצב בשטח בו הייתה מעורבות של כלי נשק, קרבה לפיצוצים עם הדף וכדומה. פציעות אלו עלולות להיגרם מכדורי רובה, רסיסים, פיצוצים עם הדף או צורות אחרות של אלימות שעלולות להוביל לפציעות פיזיות בגופו של החייל או הלוחם בשטח. פציעות מלחמה הן בדרך כלל מכוונות ומתרחשות בסביבה בלתי צפויה וכאוטית – ברמה הרבה יותר אינטנסיבית וחריפה לעומת הסביבה הלא צפויה בעולם הספורט.
2. סוג וחומרת הפציעות: בעוד שחלק מפציעות ספורט יכולות להיות קשות, הן בדרך כלל אינן נרחבות או מסכנות חיים כמו פציעות מלחמה שיכולות לכלול פצעי ירי, פציעות על רקע פיצוץ, כוויות, קטיעות גפיים, פציעות ראש טראומטיות ועוד. בנוסף, פציעות מלחמה הן בהרבה מהמקרים מורכבות יותר, חמורות יותר ועלולות לגרום לנכות ארוכת טווח (כנמו קטיעות גפיים) או לטראומה פסיכולוגית.
3. גישה רב תחומית: פציעות ספורט כרוכות לרוב בשיקום הכולל, לעתים קרובות, צוות של אנשי מקצוע בתחום הבריאות כגון: פיזיותרפיסטים, מנתחים אורתופדיים ואף – פסיכולוגים של ספורט. ההתמקדות היא בשיקום התפקוד הגופני ומניעת פציעות עתידיות. לעומת זאת, פציעות מלחמה כרוכות בשיקום מורכב במיוחד – תהליך שעשוי לכלול מגוון רחב יותר של מומחים, כולל מנתחי טראומה, רופאי שיקום, תותבים במקרים של קטיעות ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. ההתמקדות משתרעת מעבר לשיקום הפיזי וכוללת היבטים פסיכולוגיים וחברתיים, תוך התייחסות להשפעת הטראומה ולאתגרי ההשתלבות מחדש בחברה.
צילום: Shutterstock
4. השפעה פסיכולוגית: ספורטאים שנפצעים עשויים לחוות אתגרים פסיכולוגיים, כגון: תסכול, חרדה ופחד מפציעה חוזרת. פסיכולוג ספורט בתפקידו – ממלא, לעתים קרובות, תפקיד בטיפול בבעיות אלו. לעומת זאת, פצועי מלחמה עלולים לחוות את כל מה שנטען על הספורטאי, אך בנוסף גם: טראומה פסיכולוגית עמוקה, כולל הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) על כל רמות החשיפה לרבות הלומי קרב. ההשפעה הפסיכולוגית יכולה להיות נרחבת ואף להימשך שנים ומצריכה לא מעט פעמים התערבויות שונות במסגרת בריאות הנפש.
5. השתלבות מחדש בחברה: כאשר ספורטאי חווה פציעות ספורט, הוא ישאף לחזור לפעילות הספורט שלו מוקדם ככל שניתן, ולעתים קרובות – יזכה לתמיכה של קהילת ספורט תומכת ומובנית. שילוב מחדש מתמקד בדרך כלל בחידוש ההשתתפות בספורט. לעומת זאת, בפציעות מלחמה – חיילים עלולים להתמודד עם אתגרים בהשתלבות מחדש בחיים האזרחיים עקב ההשפעות הפיזיות והפסיכולוגיות של פציעות מלחמה. ייתכן שמערכות תמיכה יצטרכו לטפל בשילוב מחדש חברתי, תעסוקתי וקהילתי ולא תמיד הדבר מתבצע בצורה הטובה, היעילה והמהירה ביותר, כפי שהיינו רוצים לחשוב.
6. משאבים ונגישות: לספורטאים שנפצעים יש בדרך כלל גישה למתקני רפואת ספורט מבוססים, מרכזי שיקום ותמיכה מארגוני ספורט. אך כשמדובר בפציעות מלחמה משאבי השיקום עשויים להשתנות באופן משמעותי בהתאם להקשר ולמשאבים הזמינים באזור בו שוהים, ובוודאי שלא קיימים בצורה מיידית בעת הפציעה בשטח הלחימה בצורה האידיאלית והרצויה. במקרים מסוימים, חיילים נפגעי מלחמה עשויים להתמודד עם אתגרים בגישה לשירותי רפואה ושיקום מתאימים. חשוב לציין שכיום לצה"ל מערכת שיקום מקיפה ויעילה מבחינת חומר האנוש (רופאים, פיזיותרפיסטים וכו') – אך הזמינות ומתן המענה המיידי לא תמיד קיימים.
פיזיותרפיה | צילום: shutterstock
7. תקופת ההחלמה: כשמדובר בפציעות ספורט השונות, למרביתן ידועה תקופת ההחלמה הצפויה וחזרה לפעילות ספורטיבית הדרגתית. לדוגמה: נקע בקרסול, קרע של רצועה צולבת קדמית בברך (ACL) ועוד. אך כשמדובר בפציעות מלחמה – הן לרוב מורכבות יותר, כוללות, לעיתים, פגיעה במספר מערכות שונות (לדוגמא, מערכת שלד-שריר, מערכת נוירולוגית ועוד) כך שהשיקום הנו מורכב הרבה יותר ובהתאמה – גם ממושך יותר.
במיוחד נכון הדבר שמדובר על קטיעת איברים, שיתוק זמני או תמידי, נכויות שונות ועוד. לכך השלכות מהותיות על איכות החיים של פצוע המלחמה וזאת מכיוון שהתמודדות עם שיקום כה ארוך, כרוכה בהקרבה גדולה במיוחד מבחינה פיזית ונפשית כאחד וגם בכאבים רבים בעת תהליך השיקום ובכלל ביום יום.
לסיכום
בעוד ששני סוגי השיקום מאופיינים במטרות משותפות של שיקום תפקודי ושיפור איכות החיים, המאפיינים הייחודיים של פציעות ספורט ופציעות מלחמה מחייבים גישות מותאמות להתמודדות עם האתגרים הספציפיים הקשורים לכל אחד מהם.
אודות הכותבים:
עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות לפיזיותרפיסטים, מאמנים ומטפלים בארץ ובעולם.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר כ-40 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים, ואת הספרים: "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ילדים בריאים כדרך חיים" ו"מה אוכלים"?
