אם נבקר במכוני כושר שונים ברחבי הארץ וניכנס לשיעורי "עיצוב וחיטוב" השכיחים במחוזותינו, סביר שנגלה כי הנוכחות הגברית בשיעורים אלה מזערית עד בלתי מורגשת. ייתכן שהמדריכות של אותם שיעורים תאמרנה: "גברים לא בנויים לשיעורי עיצוב מכיוון שהם מונוטוניים מדי", "יש מספר חזרות רב בסטים השונים", "העבודה מאוד סיזיפית", "יש הרבה עבודה שחורה" וכן "יש כוראוגרפיה וקומבינציות". מה עומד מאחורי התנהלות זאת ואמירות מעין אלו? האם באמת נדרשות תכונות מיוחדות ל"השתתפות" בשיעורי "עיצוב וחיטוב" לעומת אימוני כוח או אימוני ריצה?

כמה גברים בנויים לזה? | צילום: thinkstock

שיעורי "עיצוב הגוף" שונים בדרך כלל בפרמטרים לא מעטים לעומת אימון המשקולות או אימוני איכות אחרים כמו: קרוספיט, אימונים מטבוליים שונים ועוד. מדובר באימוני איכות ברמה גבוהה עד גבוהה מאוד, אימונים בהם ישנו גיוס רב של יחידות מוטוריות (יחידה מוטורית הנה קבוצת סיבי שריר המעוצבבת על ידי עצב אחד המחובר לעצמות השלד), הדופק בחלק ניכר מהאימונים עולה לרמה גבוהה, מופרשים אנדורפינים בכמות גדולה והדבר תורם גם להתמכרות חיובית לפעילות גופנית, ישנו שוני במרכיבי תא השריר שמתפתחים עקב אימון זה, ההשפעה על מסת השריר וטונוס (מתח) השריר אינה זהה ועוד. לכן אגב, בטרם בוחרים אימון זה או אחר, חשוב לבדוק היטב מהי מטרת המתאמן/ת ולפי זה להחליט מה סוג האימון המתאים לו/ה ביותר.

עוד כתבות בנושא 
מה ההבדל בין אימון בחדר כוח לאימון בסטודיו? 
הקשר בין הצלחה בחיים והצלחה בשמירת אורח חיים בריא 
מהם הגורמים לדימוי עצמי נמוך אצל מתאמני חדר כושר? 

בנוסף, חשוב להתייחס לנושא ההתמדה בפעילות הגופנית. הרי בהחלט ייתכן שמתאמנת מסוימת בוחרת סוג אימון שמאוד מתאים לה מבחינה גופנית ויביא לשינוי הנדרש (לדוגמה אימון משקולות), אך היא אינה מסוגלת להתמיד בפעילות זו בשל השעמום באימון או מסיבות סוציולוגיות או אחרות. לכן ניתן להבחין במתאמנים לא מעטים שבוחרים סוגי אימון אלה ואחרים בשל החוויה באימון, החברה, המוזיקה, המדריך האטרקטיבי ועוד, אך הסיכוי להשגת מטרת האימון העיקרית שבגינה הם בכלל פוקדים את מועדון הכושר – קלוש. וכך עשויה לעבור לה תקופה של חודשים או אף שנים של השקעה רבה בפעילות הגופנית באמצעות ביצוע סוג אימון זה או אחר אך לא ממש ניתן תהיה אפשרות להגיע לתוצאות הרצויות.

כשגברים ונשים חושבים אחרת על המילה "תחרות"

כל התיאוריות הפסיכולוגיות הקלאסיות הדנות בהתפתחות האדם, מדברות על הבדלים בין המינים (פיזיולוגיים, פונקציונלים, חברתיים ועוד). למרות שההבדלים האנטומיים והפיזיולוגיים בין גברים ונשים אינם מוטלים בספק, החוקרים עדיין חלוקים לגבי מידת ההשפעה של ההבדלים בין המינים על תכונות אישיותיות, אופן ההתנהלות ואופן החשיבה. היום הדעה הרווחת היא שהבדלים בין המינים ככלל הנם תוצר של שילוב בין גורמים ביולוגיים לסביבתיים: ההבדלים הנם תוצר של תכונות מולדות והתייחסות חברתית/תרבותית ושל קיומה של מערכת ציפיות חברתיות שונה מכל מין.

במחקרים אשר ניסו לסווג תכונות גבריות ונשיות, נמצאו ממצאים שאינם עקביים, אולם אחד המחקרים העלה ממצא מעניין: למרות שלבנות יש מוטיבציה חזקה להישגים הן "אינן פורחות" באווירה של תחרות, לעומת זאת בנים זקוקים לדרישות התחרותיות בכדי להגיע לרמת המוטיבציה של הבנות. אחד הפירושים שניתן לתת לממצא זה הוא שלבנות/נשים רמת מוטיבציה שאינה קשורה בהכרח לתחרות – מוטיבציה פנימית, ומכאן שגם בהעדר תחרות תהיה הנעה לביצוע של פעילות, בעוד שאצל גברים מוטיבציה זו תגיע למיקסום בסביבה תחרותית.

כאן לא מתחרים ולא משווים, ומסתבר שנשים יותר מתחברות לזה | צילום: thinkstock

פירוש זה נתמך על ידי תוצאות מחקר שנערך בארץ ואשר אחד ממצאיו מגלה שכל מין מייחס משמעות שונה וייחודית למילים. לדוגמה: המילה "תחרות" העלתה אצל הגברים את האסוציאציה של ניצחון בעוד שאצל הנשים האסוציאציה למילה תחרות הייתה "קשה". אם ניקח לדוגמה סוגי אימון כמו אימון משקולות, הרמת משקולות, תרגילים כנגד משקל הגוף שנערכים בחוץ ( פארק, חוף הים וכדומה) קרוספיט וכדומה, הרי בהם מכמתים את התוצאות ומנסים להשתפר באימונים אלה על בסיס קבוע. הדבר לא ממש זהה לשיעורי 'עיצוב הגוף' בהם האווירה אינה תחרותית, אין "פיקוח הדוק" ואין לכאורה "מטרה". ישנה עבודה מונוטונית, בחלק מהמקרים (בתלות רבה כמובן במדריך שמעביר את האימון) והאימון מובנה ומונחה.

יש צורך במוטיבציה פנימית גבוהה על מנת להתמיד ולהגיע לסוג אימון מעין זה, בו התגמול אינו מיידי והתוצאות אינן ניתנות תמיד לכימות או נראות לעין. כך שאם המניע הבסיסי לביצוע הפעילות הינו התחרות, הרי מניע זה אינו קיים וכאן התשובה.  נקודה נוספת לציון הנה הפידבק הפיזיולוגי עקב ביצוע סוגי אימוני התנגדות שונים. יש הבדל במידת הפידבק שניתן באימון שמטרתו הנה היפרטרופיה (העלאת מסת שריר), העלאת כוח מירבי באמצעות אימון משקולות/הרמת משקולות, Powerlifting או אולי קרוספיט. ישנו פידבק שניתן על בסיס קבוע והמטרה של מרבית המתאמנים הנה העלאת משקלים ורמת האימון ברציפות. אגב, בתחומים אלה גם נעשות תחרויות על בסיס קבוע או נעשות השוואות בין מתאמנים מבחינת המשקלים המורמים. כל זאת לא ממש קורה ורלוונטי בשיעורי "עיצוב הגוף" השונים הנערכים בסטודיו.

מעבר לשיעורי "עיצוב" גם בסוגי אימונים אחרים בהם המרכיב התחרותי הנו משני, סביר כי "הנוכחות הגברית" תהיה פחותה, אם כי גם בתחום זה מתחילות לנשוב "רוחות חדשות".

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א

דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט