את הבריכה במרום נווה ברמת גן אני מכיר מצוין. כל כך מצוין, שבמדליית הזהב הראשונה שלי בתור ילד זכיתי שם בתחרות מקומית קטנה. אבל מעולם לא חשבתי שאגיע דווקא לבריכה הקטנה והשכונתית הזו כדי לראיין את מייקל אנדרו – אחד השחיינים הכי מוכשרים והכי מדוברים בעולם – אלוף אולימפי, שיאן עולם וגם דמות שיש שיגידו שהיא מעט שנויה במחלוקת.
"אנחנו כאן כדי לבקר חברים, שמהר מאוד בשבוע שלנו בישראל הפכו למשפחה", מספר אנדרו. בראש החברים עומד פליקס רובינשטיין, המאמן והמנהל של מכבי מרום רמת גן (עד לפני חודש מכבי כפר המכביה). רובינשטיין נמצא בקשר עם משפחת אנדרו ובעיקר עם פיטר, אביו של מייקל ומאמנו, כבר זמן מה: "הרבה זמן רציתי לבוא לארץ הקודש", מייקל מוסיף: "שמעתי דברים נהדרים על התרבות והאנשים כאן, לקח לי זמן להגיע, אבל עכשיו כשאני כאן אני מאוד נהנה".
נחזור רגע אחורה. מייקל אנדרו ידוע מגיל צעיר כמי שמתאמן בשיטה ייחודית הנקראת USRPT, ראשי תיבות של Ultra Short Race Pace Training. המשמעות היא בעיקר דגש באימונים על קצב תחרות, וכמעט ללא שחייה איטית או "ארוכה". השיטה הזאת זכתה ללא מעט ביקורת ממאמנים ברחבי העולם, אולם בשורה התחתונה, היא ייצרה לאנדרו לא מעט הצלחות במרוצת השנים, וחלחלה גם לאגודות ומאמנים נוספים ברחבי העולם, בהם גם לפליקס כאן בישראל.
"את משפחת אנדרו הכרתי בשנת 2019 בהשתלמות מאמנים שעשיתי בסן דייגו עם דייב מארש", מספר רובינשטיין: "פשוט ביקשתי לבוא לראות את האימונים של מייקל עם אביו. מאוד עניין אותי לראות מה זו שיטת האימון שבה הם מתאמנים ואחרי האימון השלישי בערך שראיתי התחלנו לדבר והתחברנו מאוד. הם האנשים הכי נחמדים וטובים שיצא לי להכיר בעולם השחייה, הם אירחו אותי בביתם ומאז שמרנו על קשר טוב מאוד, עשיתי המון ניסויים בשיטת האימון שלהם ועד היום אני משתמש בה להרבה תרגילים מרכזיים. שמח שהצלחתי גם להביא אותם לישראל ומקווה שזה יעזור לעוד מאמנים".
View this post on Instagram
אבל לא תמיד יש הצלחות. בקיץ האחרון, לראשונה מאז פרץ לשחיית הבוגרים, לא הצליח אנדרו להיכנס לסגל נבחרת ארה"ב לאליפות העולם בפוקואוקה, וזאת על אף שניצח במבחנים האמריקאים ב-50 פרפר. הסיבה – האיגוד האמריקאי החליט שבמקרה שהסגל מתמלא (יש מכסה של 26 שחייניות ו-26 שחייניות) ניתנת עדיפות למשחים אולימפיים. וכך, הועדפו שחיינים מחליפים בשליחים על פני מי שעשוי לזכות בתואר אלוף העולם, וזאת שנה אחרי שזכה בחמש מדליות באליפות הקודמת.
"קשוח זו המילה הכי טובה לזה", משתף אנדרו: "היו הרבה דברים שהתמודדתי איתם מחוץ לבריכה, רגשית… שהורידו לי את הפוקוס. אני חושב שזה היה לטובה, שהחמצתי את הנבחרת והכרתי בזה עכשיו. אני חושב שאם לא הייתי עובר את זה, לא הייתי לומד מזה. אני חושב שהגעתי עם קצת יותר מדי ביטחון אחרי שלא החמצתי את הנבחרת כבר שבע שנים, וחשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות כל כך קשה. בסוף החמצתי את הנבחרת במאית אחת בלבד ב-50 חופשי… וזה כאב. אני לא חושב שזה היה כי לא עבדתי מספיק קשה, אלא כי הכוונה והפוקוס לא היו במקום הנכון".
View this post on Instagram
כשהצגתי בפניו את העובדה שהוא היה יכול להיות אלוף העולם ב-50 פרפר, ניתן לראות שהבחירה עדיין כואבת לו: "בסופו של דבר, אני אסיר תודה על כל מה שקיבלתי מאיגוד השחייה האמריקאי והנבחרות שהייתי בהן. אני לא מסכים עם הליך הבחירה, ואמרתי להם את זה, אבל אני גם מכיר בכך שהם קובעים את ההליך, גם אם אני לא מסכים איתו, וזה עליי להיות מוכן ולעמוד בו. בסוף זו הייתה אשמתי, זה על הכתפיים שלי. בסוף החלק הקשה היה שביום השני ניצחתי ב-50 פרפר וכאילו נכנסתי לנבחרת עם זה, וחגגתי את זה, פרסמתי פוסט על זה… ופתאום אחרי שלושה ימים הבנתי שלא קיבלתי את הניירת הרשמית שאני בפנים, ואז הבנתי שזה לא סגור ונכנסתי לפאניקה. רק אז קראנו את החוקים לעומק והבנו. למדתי מזה".
צפית מהבית באליפות העולם?
"לא, בכלל לא. ההורים שלי צפו ואולי ראיתי איזה מקצה אחד כשהייתי אצלם, אבל ממש לא עקבתי. האמת, גם כשאני מתחרה, אני כל כך בתוך המשחים שלי, שאני לא עוקב אחרי שאר המשחים, חוץ מאשר בנבחרת שלנו. אני חושב שחלק ממני פשוט היה צריך לקחת צעד אחורה ולא לחשוב על זה. הייתי שמח כל כך שמח לא לחשוב על שחייה, שלא היה איכפת לי ממה שהולך באליפות. לקחתי כמו חופשה מנטלית, למרות שהמשכתי להתאמן".
המילה "מנטלי" היא מילה גדולה בעולם השחייה בימים אלו, אחרי שקיילב דרסל, אדם פיטי וקריסטוף מילאק חשפו את מה שעבר עליהם
"זה קשה. יש שני צדדים למטבע, אני אגיד שהבריאות המנטלית בספורט, זה חשוב לדעת איך להתמודד עם זה ואיך לעבור את המשברים. באופן טבעי יש תקופות שאתה חייב לקחת צעד אחורה בשביל הבריאות שלך. לדעתי יש זמן ומקום לזה, יש דרך נכונה לעשות את זה ויש דרך לא נכונה, אני חושב שזה לא ממקומי להגיד מהי. אני חושב שזה חשוב ומכריע שספורטאים התחילו להכיר בזה שהערכים שלהם לא כרוכים בהישגים הספורטיביים שלהם בלבד.
מייקל אנדרו ברמת גן | צילום: גיא דר
"זה קשה כי בסוף כשזה מגיע לספונסרים או כסף מהאיגוד, אתה חייב לנצח. מפסידים לא יקבלו תשלום, וזה מבאס. אבל זו גם אחת הסיבות שאנשים מעריצים ספורטאים וילדים רוצים להיות כמוהם, כי אנחנו יכולים לעמוד בלחץ הזה ולא להישבר. קח לדוגמה את ה'קובי מנטליטי', שלא משנה כמה גרוע אתה מרגיש אתה תתעלה ותנצח. אני מקווה שזה לא יגיע למצב שאנשים יוציאו את הנושא הזה מהקשרו ויתחילו להשתמש בו כתירוץ לפרוש או לוותר, אבל זה כן משהו שאנחנו צריכים לתת לו קשב".
אחד הדברים שכמעט שברו את אנדרו היה בשיא תקופת הקורונה, כשהוא סירב להתחסן לאחר שחלה בנגיף, כי לא רצה להכניס לגופו חומרים שהוא לא יודע איך ישפיעו עליו רגע לפני המשחקים האולימפיים. הוא חטף על כך קיטונות של ביקורת והיום מספר: "יש כלי תקשורת שמתעסקים בשלילי וזה יכול להרוס אנשים. אני קיבלתי איומים על החיים שלי בגלל זה. זה הרס אותי מנטלית, ירדתי מהמקום הכי גבוה של הקריירה שלי – להיכנס לנבחרת האולימפית, למקום שמסתכלים עליי כאויב של המדינה ואנשים לא רוצים שאצליח… והדברים האלה משפיעים עליך.
מייקל אנדרו ברמת גן | צילום: גיא דר
קשה להיות שחיין מקצוען בימים אלו ולחיות מזה, אתה מקצוען מגיל 14, מה למדת מההליך?
"מאוד… אבל אני חושב שהרבה ספורטאים פשוט חושבים שזה ייפול לידיים שלהם. לא מלמדים אותם איך להצליח כשהם כבר מצליחים. הם עובדים כל כך קשה, מקדישים את החיים שלהם כד להצליח, וכשהם מצליחים הם אומרים לעצמם 'מעולה' וחושבים שהכל יקרה לבד, וזה לא קורה לבד. צריך ליצור מותג ותדמית ולהיות פעילים בקהילה שלהם. תסתכל על מייקל פלפס ומה שהוא עושה גם היום. אמנם הוא הגדול בכל הזמנים, אבל יש לו מטרה, הוא משתמש בקול שניתן לו. הוא היה יכול גם להיעלם, ואז לא היה מרוויח את הכסף שהוא מרוויח. זו עבודה מעבר לרק להיות ספורטאי. אנחנו לא הספורט הראשון שמבין את זה, צריך ליצור פרסונות ולהלהיב את האנשים סביבן מעבר לתחרות, כי אתה לא כל הזמן מתחרה. כרגע, השחייה היא די משעממת, אז איך עושים אותה מלהיבה? אני חושב שהבינו את זה ויש את האנרגיה לשנות את זה".
מה המטרות הבאות שלך?
"אז עכשיו אני מתחיל להתחרות בגביע העולם – אתחרה בברלין, באתונה ובבודפשט. המטרה היא לשחות זמנים שיספיקו לי להיכנס לנבחרת לאליפות העולם. כרגע אני אתמקד ב-50 חופשי, 100 חזה ו-100 פרפר, אבל ה-200 מעורב אישי תמיד שם ברקע ואני לא עוזב אותו לגמרי"
מה דעתך על השחייה הישראלית?
"ישראל לגמרי מסוגלת לייצר אלופים. אתם מבריקים, הטכנולוגיה כאן מבריקה, יש הרבה מוחות גדולים שיצאו מישראל. אז אין סיבה שגם הספורטאים שלכם לא יהיו באותה רמה. אני מתרגש להיות מעורב אפילו בקצת מזה".
