חשבתי איך לכתוב על דברים שאני מריץ בראש כבר שנים , על אליל הספורטאים לפחות לפי התפיסה שלי ,לאנס ארמסטרונג , רוכב האופניים הכי מפורסם בעולם ללא ספק
מאת:שי פיפמן
בכוונה אני מציין הכי מפורסם כיוון שיש מי שיגידו שהיו יותר טובים ממנו ,אך לפחות בתחרות הגדולה בעולם , טור דה פרנס , הוא ללא ספק מחזיק בשיא הנצחונות . איך אליל הספורט קשור לאלוף המקומי ? במדינה שהספורט בה ברמה של ליגת החובבים ?? אז אני אסביר. יש לנו מן הדמיון במספר דברים וכמובן שאנחנו שונים ביותר דברים.
קוים משותפים דומים :
1 – לשנינו יש אופני TREK אולי דגמים שונים אבל אותה חברה גם יצרה בשבילי וגם אני מקבל חסות בהבדל קטן שאצלי זה מסתכם באופניים …
2 – שנינו רוכבים עם ביגוד של חברת NIKE
3 – לשנינו יש אותם משקפיים של חברת OAKLEY והחברה נותנת גם לי חסות יפה מאוד.
4 – שנינו הגענו ממשפחות ממוצעות וכאן אני צריך לציין שנקודת הפתיחה שלי הייתה יותר טובה , לא שההורים שלי מבוססים אבל מהיום שבאתי לעולם מעולם לא היה חסר לי דבר .
5 – שנינו התחלנו את הקריירה בשחייה כדי להתחרות בטריאתלון כבר מגיל מאוד צעיר בסביבות גיל 14 . בגיל 17 כבר הייתי סגן אלוף ישראל בחצי איש הברזל אחרי אנדריי מייברג התוצאות התפרסמו בכתב לפני 20 שנה , (רק משנת 98 התחילו לרשום באתרי אינטרנט תוצאות ).
שי פיפמן ב"ישראנגב", ינואר 2010
ובמה אנחנו שונים? האמת בהרבה. אני אמנה רק מספר נקודות :
1 – הכישרון של לנס ,ללא ספק בכמה רמות עולה על שלי.
2 – כמות החסויות והמחזור העסקי המתגלגל סביבו הם עצומים .יכולתי רק לחלום על כאלו מספרים.
3 – הוא התמקד באופניים רוב ימי חייו .
4 – כמות הכתבות והשערים על מגזינים , גם אני הייתי בשער של עולם הריצה …
אז איך קורה שאני כותב ואפילו רוצה לפרסם כזה דבר, אז זהו לא בגלל שאני רוצה להתרברב , ברור שלא ,אלו מחשבות שעוברות לי בראש מאז שסיימתי את תחרות חצי איש הברזל באילת 2011 , הקושי שלי התחיל בתחילת הרכיבה כאשר כל כמה דקות עוד רוכב עובר אותי והגעתי למצב שעברו אותי גם מתחרים שאני כלל לא מכיר ,לא שאני מזלזל באף אחד ביכולות של אחרים, חלילה, אבל מבחינתי זה היה סבל פיזי ובעיקר מנטלי, ובעצם מזה נבעה חוסר היכולת שלי להגביר את הקצב .
קראתי את שלושת הספרים על לאנס והרגשתי את אותם מילים שנכתבו על אותו לאנס האגדי, כשמספר ימים אחרי הטיפולים הכימותרפיים שהוא עבר הוא היה חייב לצאת ולרכב ובאחת העליות עברה לידו סבתא עם אופניים עירוניות ורק אז הוא הבין כמה שהוא כבר לא בכושר.
בסיום התחרות הזו, הרבה מאוד אנשים פנו אלי חלקם לברך אותי ולהחמיא לי על תחרות טובה שעשיתי וחלקם בסוג של שמחה לאיד שאפשר היה לראות מאחורי הפנים המחייכות: זהו גמרת את הסוס אתה צריך לפרוש אין לך יותר מקום בין המנצחים , ולי יש את האמביולנטיות הטבעית שלי , מה, עכשיו לפרוש ככה עם הזנב בין הרגליים או להוכיח לעצמי שאני מסוגל ליותר?.
ברור לי שאם איילה סטאין, למי שלא מכיר – הרץ מספר 1 בכל הריצות הארוכות ללא עוררין, עבר את גיל 45 זה אומר שהכל אפשרי!!! ואולי אני סתם מפנטז שאני עוד יכול לרוץ מהר ולהיות הכי טוב? , אני יודע שההתלבטות שלי היא רק שלי.
ובכול זאת מדי פעם שואלים אותי, מתאמנים בכל הרמות:
"שי אני יכול לרדת מ – 3 שעות בריצת מרתון ?", ותמיד יש לי את אותה תשובה והיא: "כן, כל אחד יכול ,ברור שצריך להשקיע ולשלם מחיר השאלה הגדולה ,כמה באמת רוצים ? "
לסיכום: אני לא לאנס ולא בטוח שהייתי רוצה להיות. מה שרואים מכאן לא רואים משם. אבל בטוח שאת מה שעובר עלי וגם עליו , אני מדבר על ההתמודדות עם חוסר ההצלחה אחרי שהגוף לא רוצה להמשיך, שום דבר לא יעזור! אני בטוח שכל אחד חווה מכשולים, החוכמה הגדולה איך מתרוממים ומרימים את הראש וממשיכים קדימה ליעד הבא!!!
תודה למשפחה שלי שתמכה וממשיכה לתמוך בי עד היום ואני בטוח שימשיכו לעשות זאת גם בעתיד, בלעדיהם אולי הייתי מוותר מזמן… .
שלכם
שי פיפמן
מרץ 2011
שי פיפמן
בן 36, נשוי ואב לרותם בת 3.5 שנים, מתגורר ברחובות
מאמן בכיר באנדיור, אלוף ישראל לשעבר בטריאתלון ושיאן ישראל לשעבר בתחרות איש הברזל
