עבור רבים, המונח "מרתון" מתקשר לסבל, אתגר ועייפות. אבל עבור רוכבי אופניים, יש מונח אחד שמסמל את כל אלה ברמה אחרת לגמרי: פריז-רובה. המונומנט הצרפתי, הידוע בכינויו "הגיהנום של הצפון", חוזר ביום ראשון הקרוב (13 באפריל), והוא מבטיח, שוב, לספק דרמה, כאב, לכלוך, ושם אחד נוסף שייכנס להיכל התהילה של הגיבורים שהצליחו לשרוד אותו ולנצח.
לכתבות נוספות בנושא:
לאנס ארמסטרונג מאמין שיקבל את ההכרה בחזרה: "יום אחד האמת תצא לאור"
פוגצ'אר: "היה טיפשי מצידי לחשוב שאוכל להפיל אותם כבר בהתקפה הראשונה"
עם קאמבק מרשים: מקום 32 לתומר זלצמן בגביע העולם בברזיל
בין גיהנום לתהילה
מרוץ פריז-רובה נוסד ב-1896, אך ההילה האמיתית שלו נולדה מתוך תוואי השטח הקשוח שמייחד אותו: האבנים המרוצפות של צפון צרפת (ה-Pavé). מדובר ב-55.3 קילומטרים מתוך כ-259 קילומטרים של מסלול, המחולקים ל-30 מקטעים של Pavé – רצועות של אבנים לא סימטריות, לעיתים שבורות או מכוסות בוץ, שמטלטלות את הרוכבים מבפנים ומבחוץ.
הסקטורים המיתולוגיים, כמו יער ארנברג, Mons-en-Pévèle ו-Carrefour de l'Arbre, הם שיאי הקושי – כל אחד מדורג בחמישה כוכבים, הציון הגבוה ביותר לאכזריות. הם דורשים לא רק כוח פיזי, אלא שליטה טכנית יוצאת דופן, חוש מיקום, עמידות נפשית – ובעיקר אומץ.
יער ארנברג בפריז-רובה. סיוט לרוכבים | צילום: Jack Thurston, Wikimedia
“אתה פשוט מרטיב במכנסיים”
"המרוץ הזה הוא סבל טהור", סיפר פעם הרוכב ההולנדי תיאו דה רוי, שב-1985 נפל, קם, המשיך ורכב דרך הבוץ והאבנים: "אין זמן להשתין, אז אתה פשוט מרטיב במכנסיים. ואתה ממשיך. כי זה הגיהנום – אבל זה גם המרוץ הכי יפה שיש".
גם שון קלי, אחד הרוכבים הגדולים בכל הזמנים וכיום פרשן TNT, שזכה פעמיים בפריז-רובה, לא חסך במילים: "אם אין גשם – זה לא פריז-רובה אמיתי. תוסיף גם שלג, למה לא". ג’ורג' הינקאפי, רוכב אמריקאי שהתחרה בו 17 פעמים, אמר ש"אתה חייב להיות אגרסיבי. אם תשאיר מקום, יאכלו אותך חיים".
דרמה, פנצ'רים וטירוף
המרוץ ידוע כאחד הבלתי צפויים – הן בגלל מזג האוויר, והן בגלל תקלות טכניות. פנצ'רים, נפילות, תקלות מכניות – כל אלה לא נכנסים תחת קטגוריית "אם", אלא "מתי". הרוכבים מתחמשים בדרך כלל באופניים עם צמיגים מיוחדים, לחץ אוויר נמוך יחסית וידיים רועדות מהרטט – אבל שום טכנולוגיה לא באמת מכינה אותך ליום ראשון בגיהנום.
רותם טנא אחרי פריז-רובה. הבוץ אומר הכל | צילום: Fab Stanislas
הקהל? רק מטריף עוד יותר. כמה שנחשב למרוץ החד יומי הפופולרי ביותר בעולם, עשרות אלפים צובאים את צידי הדרך, שותים, צועקים, מצלמים, מעודדים. יש תחושה של קרנבל שמתערבבת עם קרב (לא בהכרח בסדר הזה).
מי יכבוש את הגיהנום השנה?
השנה יעמדו על קו הזינוק כמה מהשמות הגדולים בענף, בראשם טאדיי פוגצ'אר – אלוף העולם הסלובני שמגיע לראשונה ל"פאבה" אחרי זכייה בטור של פלנדריה. על פניו, היתרונות העיקריים של פוגי כמטפס מחונן לא יבואו לידי ביטוי ברובה, אבל יש לו כפי שכבר ראינו עוד לא מעט יתרונות בשרוול.
המתחרה העיקרי מולו הוא כנראה מתייה ואן דר פול, המנצח של 2024, שהדהים אשתקד עם התקפת סולו של 60 ק"מ, עד לסיום. גם ואוט ואן ארט לא יוותר, למרות פציעות קשות בעונה שעברה ופתיחת עונה מגומגמת. הרוכב הבלגי, שפריז-רובה חומק ממנו כבר שנים, רוצה סוף סוף לנצח, אחרי שסיים רביעי בפלנדריה. מאדס פדרסן הדני, שסיים שלישי בשנה שעברה (ושני בפלנדריה), מביא כוח, ניסיון ונחישות ונחשב גם הוא למועמד.
טאדיי פוגצ'אר. יחגוג גם בפאבה? | צילום: Shutterstock
יותר מעוד מרוץ
לנצח בפריז-רובה זו לא רק תוצאה, זו אמירה. זה להוכיח שאתה שייך לשושלת של לוחמים, לא רק של ספורטאים. כמו שאמר פעם הרוכב הצרפתי ז'ילבר דוקלו-לאסאל, שניצח פעמיים במרוץ: "יש רוכבים שרוכבים בשביל הניצחון, ויש כאלה שרוכבים כדי לשרוד. בפריז-רובה – אתה קודם כל שורד". אז ביום ראשון הקרוב תתרווחו בספה, תכינו את הפיצוחים (הכשל"פים) וכנסו למוד מלחמה – הגיהנום כבר כאן.
