כבר עשרה חודשים שיישובי הצפון מפונים מבתיהם בעקבות המלחמה. בין המפונים, גם השחייניות והשחיינים של אגודת הפועל גליל עליון, אגודת השחייה היחידה באזור, אשר מנסה בקושי להשאיר את הראש מעל המים (תרתי משמע). אתמול (שבת) בריכת הבית של האגודה במבואות החרמון ספגה פגיעה ישירה, בתמונות שהדהדו וכאבו בכל הענף.
לכתבות נוספות בנושא:
הוריו של השחיין שנפל העניקו את המדליות באליפות ישראל, שיא לשליחות בת ים
מתן רודיטי סיים במקום ה-16 במשחה ל-10 ק"מ במשחקים האולימפיים
בפעם הרביעית ברציפות: מכבי חיפה הוכתרה לאלופת ישראל בשחייה
במהלך מתקפת הכטב"מים שהייתה אתמול על האזור, הבריכה, שהיא חלק מהקריה הטיפולית-שיקומית לנכים ובעלי מוגבלויות בצומת כח, נפגעה בצורה קשה. ההערכה היא שמדובר דווקא בטיל מיירט אשר פגע במרכז, שהיה ריק מאדם באותה העת.
ככלל, השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד על הפועל גליל עליון. מנהל האגודה יונתן ורטיקובסקי ומאמן הקבוצה, אלוף ישראל ושחיין הנבחרת לשעבר נמרוד פלמה, מנסים בכל כוחם כדי לשמר את מה שנשאר ולתת לילדים קצת נחת. אך בכנות, לא נשאר הרבה. מרבית השחיינים לא הצליחו לשמור על שגרת אימונים, בטח שלא כזאת ברמה הישגית תחרותית, וגם העתיד הקרוב לא נראה מבטיח במיוחד.
נמרוד פלמה שיתף בשיחה עם שוונג על מצב האגודה הקשה: "אנחנו די מפורקים למעשה ברמה ההישגית. בגדול הקבוצה התפזרה". יש לציין, שלעומת מפוני העוטף שעברו בשלב הראשון רובם כקהילה יחד, מפוני הגליל מפוזרים: "חלק פונו לעמק הירדן, שלושה מהם המשיכו לשחות סדיר עד כמה שניתן בבית אייל, שני שחיינים שוחים עם האגודה בטבעון, עוד אחד בהוד השרון, אחד בהרצליה ואחד במשגב. שאר המפונים הפסיקו לשחות לגמרי".
פעילות אגודתית יחד יש לכם בכלל?
"אנחנו עובדים בצפת בקאנטרי. אין לנו משהו מוסדר או מסלולים שמורים, פשוט עשינו מנוי לבריכה ושוחים שם כמה שאפשר. פתחנו את זה גם לשחייה האמנותית ולטריאתלון, הזמנו את כל מי שבאזור, כי לא הייתה פעילות. במהלך השנה דווקא היה בסדר, הגיעו בשוטף בין 20 ל-30 ספורטאים מגיל 8 עד 17, בלי דגש על תחרותיות, כי באמת אי אפשר. את החוגים לא המשכנו בכלל".
כמה זה בהשוואה לשנה שעברה?
"בבריכה בבית היינו על מעל 180 שחייניות ושחיינים ברמות השונות, אז הירידה היא משמעותית… המפונים בפועל שחו בהתחלה קצת יותר, אבל קשה מאוד לשמור, יש רק חמישה שחיינים מהאגודה ששחו באופן רציף".
הייתה אליפות ישראל עכשיו, הייתה נציגות שם?
"באליפות לצעירים היינו ארבעה שחיינים שהגיעו – שניים מפונים ושניים ששוחים איתנו בצפת. בבוגרים החלטנו שזה קשה מדי, אז הפסקנו לבוא לתחרויות. בעקבות המב, השחיינים לא הצליחו להשיג תוצאות והם בעיקר לא יכלו להכיל את זה רגשית-נפשית. זה מאוד קשה. פתאום לא להתאמן הישגי ולהתחרות היה להם קשה, אבל לא הייתה לנו ברירה. לקחנו את כל הרמות ושמנו אותם יחד בשני מסלולים, שזה בעייתי".
תפתחו פעילות בעונה הבאה שמתחילה בספטמבר?
"אנחנו ממשיכים באותה מתכונת כרגע. מחפשים אופציות אחרות, הלוואי ונצליח למצוא סיוע ולקרות את אחת הבריכות הפתוחות בדרום העמק ולפתוח שם פעילות. מספר התושבים בגליל נמוך מאוד, אבל בדרום העמק עדיין יש. בקיץ הצלחנו לעשות שיעורי שחייה בקיבוצים עם מעל 200 ילדים שכן הצלחנו להגיע אליהם, אבל זה קורס קיץ חד פעמי. אנשים בכל זאת עדיין בקהילות ורוצים גם שחייה".
איך היה לראות את תמונות הבריכה ההרוסה?
"זה מאוד קשה… המרכז סגור כבר עשרה חודשים, כל מי שעובד בתחום… אנחנו בעצם יתומים מבית. כאב מאוד לראות את הבריכה ככה, עצוב מאוד. המשבר הוא קשה, בכלל באזור לא רק בשחייה, ואנחנו מנסים לשרוד את זה. היינו הקבוצה היחידה באזור, וזה ריסק אותה".