רן תימור חווה במציאות את התסריט הנורא מכל. זה היה לפני חמישה שבועות, בשעת בוקר, כמה מאות מטרים מביתו בדרום הארץ, כאשר האפליקציה בטלפון אותתה לו שמשהו קרה לגיא, הבן הצעיר שלו (21), שיצא כמה דקות לפני כן לרכיבת אימון.

לכתבות נוספות בנושא:
דקת דומייה לזכרו של גיא תימור נערכה בתחרות באיטליה
כתב האישום הוגש: הנהג שדרס את גיא תימור ז"ל מואשם ברצח
ענף האופניים זועם על מותו של גיא תימור ז"ל: "הוא לא נהרג, הוא נרצח"

הוא החל בסדרת טלפונים קדחתנית לגיא אבל לא היה מענה. "אז החלטתי שאני נוסע לשם בעצמי", הוא מספר, "כמה מטרים אחרי הצומת אני רואה את הקסדה של גיא, את נעלי הרכיבה שלו ואת האופניים המרוסקים. בזווית העין ראיתי את שק הפלסטיק. לא היו צריכים לומר לי. ידעתי שהוא שם".

הבן שלך.

תימור: "הבן שלי. השוטרים שלי ביקשו ממני לזהות אותו. לעולם לא אשכח את הפנים של הילד. מלבד טיפת דם על המצח הוא היה שלם ושלו. אור היה נסוך על פניו. הוא נראה רגוע ושלו. ראיתי צילו של חיוך על פניו. הילד שלי הלך לישון. לנצח".

רוכב האופניים גיא תימור ז"ל | צילום: תומר פדר, SportPhotography

האב משחזר את תמונת בנו במנוחת הנצח שלו כאן בטור דה פראנס בצרפת, בעודו מבצע סגירת מעגל שונה, רחוקה, אחרת: דקות לפני שאימון רוכבי "ישראל פרמייר טק" ביום המנוחה של הטור יוצא לדרך. כן, בהובלתו של האב, עוטה את מדי הקבוצה ומעליה חולצת הטי השחורה שעליה בבואת בנו המחייך, הבטוח. אחד הרוכבים הצעירים הטובים ביותר בישראל, שחלומו נגדע בידי נהג פורע שגדע את חייו של בנו באיבחה של מכונית שועטת במהירות. "גיא חלם להגיע לכאן, לטור דה פראנס, להיות מקצוען כמוכם", אמר האב השכול לרוכבים, זו היתה השאיפה והאמונה שלו. והוא היה מגיע אלמלא הגיע נהג רוצח ולקח לו את החלום והחיים".

הרוכבים מהנהנים בעצב, אבל רן תימור משתוקק שהם ידעו שהוא כאן לא בכדי שישתתפו באבלו הפרטי הנורא, אלא כדי לרתום אותם למה שהופכת לאחת ממטרות חייו: להדהד את "ה ר-צ-ח" – כך הוא מגדיר אותו – לא רק כדי להנציח את זכרונו של בנו, אלא כדי לעורר מודעות לפגיעותם של רוכבי אופניים באשר הם, בידי נהגים חסרי אחריות, שעבורם הם לעתים קרובות שקופים לגמרי.

רן תימור, עם תמונה של בנו גיא ז"ל | צילום: נועה ארנון

"מבין את עוצמת הכאב"

זעקתו נופלת על אוזניים קשובות. המחיר הקטלני שמשלמים רוכבי אופניים לעתים תכופות בידיהם של נהגים רשלנים/פורעים – הותירו צלקות בקבוצה ורוכביה. הרוכב האוסטרלי הצעיר של הקבוצה, ג'ייסון לאוונדס, נדרס למוות לפני שמונה שנים במהלך אימון על ידי נהגת, שהייתה עסוקה בשיחת טלפון בסלולרי. הרוכב הקנדי של הקבוצה בטור, הוגו הול, איבד את אחיו פייריק, שנהג דרס אותו למוות בעת שרכב על אופניו לא הרחק מביתו במונטריאול.

אבא של גיא עם הוגו היל, שאיבד את אחיו בנסיבות דומות | צילום: נועה ארנון

"אני כל כך מבין את עצמת הכאב של אבא של גיא", אמר הול, "האסון הנחית מכה עצומה על המשפחה כולה ולקח המון זמן להתאושש. אני שמח שאנחנו יכולים לעשות ולו במעט כדי לעזור לו למען זכרו של הבן, ויותר חשוב, לקרוא לנהגים לראות אותנו, לשמור מרחק, להבין עד כמה אנחנו פגיעים". דרק ג'י, הרוכב המוביל של הקבוצה בטור: "אין כמעט רכיבת אימון שאני יוצא אליה מבלי לחשוש. הטרגדיה שפקדה את גיא תימור היא בעיה של כולנו".

נראה שהמקרה של תימור היא אחד הקיצונים ביותר. הנהג בן ה-20 עשה כמעט כל עבירה אפשרית: הפר צו מעצר בית בתיק קודם בו כבר נתפס נוהג ללא רישיון, השתולל על הכביש, נהג בהשפעת אלכוהול וסמים, עבר באור אדום – ונמלט מהמקום לאחר שדרס את תימור שרכב בעומק השוליים.

אביו של גיא תימור ז"ל עם החולצה לזיכרו | צילום: נועה ארנון

הנהג הואשם ברצח באדישות והוריו של גיא תימור, רן ועינב דורשים למצות אתו את הדין עד הסוף: "אין עבירה שהנהג הרוצח לא עשה, אין חוק שהוא לא הפר. לילד החלומות שלי לא היה שום סיכוי. אנחנו תובעים מאסר עולם גם כדי להעביר מסר לנהגים בישראל ובעולם כולו, שאין מחילה ואין סליחה. כבדו את הרוכבים. המאבק הזה הוא עכשיו הצוואה של הבן שלי שבחייו רק דאג לאחרים: הוא היה אומר: 'היו אנשים טובים לפני הכל', זו הייתה תפיסת החיים שלו".

סילבן אדמס, הבעלים של "ישראל פרמייר טק", שהכיר את גיא תימור ז"ל, חבר נבחרת ישראל באופני כביש ובמסלול, והזמין את רן תימור להיות אורח הקבוצה בטור, פנה לרוכבים: "הטרגדיה של גיא תימור נוגעת לכולנו. אנחנו נתקלים בסכנות הבטיחות כרוכבים מדי יום ביומו. היה לגיא עתיד מבטיח. אנחנו רוכבים לזכרו היום ופונים קריאה לכל העולם: אנחנו תלויים בנהגים. התחשבו ושמרו על חיינו".

תימור הודה שהמפגש עם הקבוצה היה תערובת של גאווה על תחושת השליחות שמקננת בו, אבל גם כאב מפלח: "הבן שלי חלם להגיע לכאן כרוכב מקצוען. זה כל כך צובט לי בלב להגיע לכאן בלעדיו".

אביו של גיא תימור ז"ל עם רוכבי IPT | צילום: נועה ארנון