העובדה שג'ס זייס האמריקאית העבירה את אימוני הטריאתלון שלה לצד אנשים שהתאמנו לאתגר אולטרמן, יכולה להסביר באופן חלקי מדוע היא בחרה בסופו של דבר להפוך לאשה הראשונה שמשלימה שתי תחרויות איירונמן בסוף שבוע אחד.

לפי הרישומים של איירונמן, היא הראשונה שעושה את זה. ג'ס זייס | צילום: באדיבות ג'ס זייס

עוד כתבות בנושא 
האיש שעשה 50 איירונמנים ב-50 יום ונשאר בחיים 
10 שיאי הריצה המוזרים ביותר שאתם לא מכירים 
האם אולטרמן יותר קשה מאיירונמן?

תזכורת קטנה, תחרות איירונמן מורכבת מ-3.8 קילומטרים של שחייה, 180 קילומטרים של רכיבה על אופניים וריצת מרתון שזה אומר 42.2 קילומטרים. וכאן מדובר על לעשות את זה פעמיים, בשבת ובראשון בשני מקומות שונים. החברים שלה אגב התאמנו לאתגר בן שלושה ימים שכולל שחייה ל-10 קילומטרים, רכיבה על אופניים למרחק מצטבר של 420 קילומטרים וריצה ל-84.4 קילומטרים.

כשהם התחילו להתאמן לאולטרמן שלהם באפריל האחרון, זייס בת ה-31 התאמנה לאיירונמן טקסס. "בהתחלה, שתי תחרויות איירונמן יום אחרי יום נשמעו לי כמו אתגר משוגע, אבל כשחשבתי על זה הבנתי שזה יכול להיות כיף", סיפרה זייס בראיון לאתר RUNNERS WORLD והוסיפה: "תחרות איירונמן רגילה כבר לא מפחידה אותי, אבל זה הפחיד".

למרות הפחדים, בחודש שעבר זייס השלימה את האתגר שנשמע לרוב האנשים כמו טירוף אחד גדול. ב-28 בספטמבר היא השלימה את איירונמן מרילנד ויום לאחר מכן את איירונמן צ'אטונגה בטנסי. לפי הרישומים של "איירונמן", זייס היא האשה הראשונה שהשלימה שתי תחרויות ביומיים.

במסגרת ההכנות ל"דאבל" זייס מספרת שהיא ביצעה הרבה אימוני בריק, כלומר אימונים שבהם משלבים לפחות שניים משלושת ענפי הטריאתלון. לדוגמה, רכיבה של ארבע שעות ומיד אחריה ריצה של שעתיים.

עד לאותו סוף שבוע, זייס התחרתה בשלוש תחרויות איירונמן וכיום היא כבר מתאמנת לאתגר אולטרמן בפברואר הקרוב. לפי מה שהיא מספרת, החלק הקשה ביותר לא היה הפיזי אלא ההפקתי – כלומר, להצליח להגיע לקו הזינוק בטנסי בזמן, אחרי סיום התחרות במרילנד.

ביום חמישי שלפני סוף השבוע של ה"דאבל", זייס טסה לצ'אטונגה יחד עם עוד שני חברים שנענו לאתגר במטרה לעשות את ה"צ'ק אין" למרות ולהעביר לשני חברים אחרים שהיו שם את כל הציוד שלהם, במטרה שהם יפקידו אותו עבורם בשטחי ההחלפה. לאחר מכן הם העמיסו את ציוד הרכיבה והשחייה שלהם על שני רכבים ונסעו במשך 10 שעות וחצי לקמברידג' שבמרילנד שם הם עשו את הצ'ק אין ביום שישי בלילה לקראת המרוץ שהוזנק בבוקר שלמחרת.

"בשבת ממש התחרינו נגד השעון כי התחלנו לנהוג ממרילנד לטנסי ב-20:30 כשהזינוק לתחרות הבאה היה ב-7:30 בבוקר למחרת. אני סיימתי את המרוץ ב-20:00, זינקתי ישר לרכב והתחלנו בנסיעה של לילה שלם", סיפרה זייס.

זייס סיפרה שהמרוץ הראשון מבין השניים, אותו סיימה אחרי 13 שעות וחמש דקות, היה קשה משציפתה בגלל שזה היה יום לח, הטמפרטורות הגיעו לקרוב ל-30 מעלות ומסלול הרכיבה כלל עליות. "הידיעה שהתחרות בצ'אטונגה מחכה לי הפכה את הכל ליותר קשה מבחינה מנטלית", היא הוסיפה.

ככה זה נראה בסוף התחרות השנייה. ג'ס זייס | צילום: באדיבות ג'ס זייס

תוך כדי הנסיעה ממרילנד לטנסי זייס הכריחה את עצמה לאכול פיצה כדי להחזיר קלוריות, אחרי שאיבדה 7,000 מהן בקצת יותר מ-13 שעות של תחרות. הבעיה היתה שזה גרם לה לבחילה, "אפילו עכשיו אני לא מסוגלת לאכול פיצה כי אני נזכרת בלילה ההוא", היא מספרת.

היא נטלה כדור בנדריל שעזר לה לישון ברכב בין שלוש לארבע שעות ואז התעוררה ב-5:15 בבוקר כדי לאכול עוד פיצה ולשתות משקה עם תערובת של אלקטרוליטים לפני שעלתה שוב על בגדי התחרות שלה. הם הגיעו עם הרכב לאתר התחרות ב-7:10 בבוקר, 20 דקות לפני הזינוק.

"כשהגענו לשם חשתי הקלה גדולה כי לוח הזמנים שלנו היה ממש צפוף. זיהיתי חבר על קו הזינוק ואז פרצתי בבכי. באותו רגע הבנתי עד כמה מותשת אני. פחדתי מעוד מרוץ של 226 קילומטרים, זו היתה הפעם היחידה שהמרוץ ממש איים עליי".

אף על פי שהמחשבה הראשונית היתה שיהיה מדהים לסיים רק את קטע השחייה, זייס החליטה לפרק את כל המרחק של המרוץ לחלקים. "אמרתי לעצמי שאני צריכה לשחות רק עד למצוף הראשון, ואז כשהגעתי אליו אמרתי שאני צריכה לשחות עד המצוף הבא", היא סיפרה.

במרוץ הזה זייס התחרתה בקצב איטי יותר לעומת הקודם, ואת קטע הרכיבה למרחק של 180 קילומטרים היא סיימה בזכות התנהלות תזונתית נכונה שכללה משקה ספורט בכל שעתיים, חצי אריזה של ג'ל אנרגיה בכל חצי שעה ושתייה מרובה של מים –  כך היא הגיעה עד לקטע האחרון שהיה הריצה.

"הבטחתי לעצמי מראש שאת המייל הראשון אני אעשה בהליכה. היתה לי אריזה של צ'יטוס בתיק, אז הלכתי ואכלתי את הצ'יטוס תוך כדי", סיפרה זייס שהוסיפה שבגלל העקשנות שלה היא לא חשבה לרגע לפרוש במהלך המרוץ, אם כי היא סבלה מאוד בין הקילומטרים 25 ל-32 של הריצה. זה היה יום חם מאוד בטנסי, עם טמפרטורות שהגיעו ל-37 מעלות צלזיוס. היא היתה חייבת לשתות הרבה כדי להימנע מעילפון, לאכול כמה שיותר ולהשתמש בקרח שחולק בתחנות תוך כדי המרוץ כדי להתאושש. בקילומטר ה-25 היא גם אכלה פסטה תוך כדי המרתון. "זה לגמרי היה הדבר הטוב ביותר שאכלתי אי פעם. השתוקקתי למשהו מלוח ונוזלי וזה היה מושלם", היא אמרה.

העיקר שהיא שמרה על החיוך. ג'ס זייס | צילום: באדיבות ג'ס זייס

את הקילומטרים האחרונים היא העבירה בשילוב של הליכה וריצה, מאחר והשרירים הארבע ראשיים שלה כאבו מדי כדי להתמודד עם ריצה בירידה. "הרגשתי הקלה גדולה על קו הסיום, הדבר היחיד שחשבתי עליו היה שאני יכולה סוף סוף לעצור, לשבת ולשתות מים". אגב, התוצאה שלה בצ'אטונגה היתה 15 שעות, 5 דקות ו-40 שניות.

את גודל ההישג שלה היא הבינה רק בשבוע לאחר מכן כששבה לעיר מגוריה לוס אנג'לס. להפתעתה השרירים כבר לא ממש כאבו לה, אבל היא הרגישה מצוין את הגרעון הקלורי בו היתה ו"פיצתה" את עצמה בארוחות ג'אנק פוד. את השבועות שלאחר מכן היא ניצלה להתאוששות ועדיין לא חזרה לרוץ, אבל היא כבר מפנטזת על האולטרמן שהיא אמורה לעשות בפברואר. "אני חושבת שזה יהיה יותר קל כי זה מתפרש על פני שלושה ימים וקורה רק במקום אחד", היא סיכמה.