המטרה של הפוסטים הקרובים תהיה לדון בנשים אתלטיות מנקודת מבטו של רופא הקבוצה. על מה היא/הוא חושבים בזמן טיפול? באופן ספציפי, מה הם ההבדלים המגדריים בין אתלטיות ואתלטים? בנוסף, נבחן את הבדלים הפיזיולוגיים, את השילוש האתלטי הנשי ואת ההשפעות של אימון על האתלטית בהריון
מאת:ד"ר ג'ון פוסט; תרגום: תומר גמינדר
• כתבה מתורגמת מהבלוג של ג'ון פוסט: johnpostmdsblog.blogspot.com
"בין שתי רעות חולות, אני תמיד אבחר את האחת שטרם ניסיתי." מיי ווסט (Mae West)
כבר אין צריך לדון בהתקדמות שנשים עשו בפעילות ספורטיבית ותחרותית. עכשיו אנחנו חייבים לקדם את בסיס הידע עבור אתלטיות לאותה רמה כמו לאתלטים ממין זכר. העשור האחרון נתן לנו הרבה מידע על הטיפול באתלטיות בעזרת רפואה מבוססת הוכחות, אבל עדיין יש הרבה ללמוד.
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
אתלטים: גברים כנגד נשים
ההבדלים המשמעותיים בין אתלטיות ואתלטים מתחילים רק לאחר גיל 10-12. תחילת ההתבגרות המינית מתחילה את השינויים האלו.
• נשים מגיעות לשיא הבגרות הפיזיולוגית והשילדית לפני הגברים.
• נשים מפתחות יותר שומן ופחות מסת גוף רזה מאשר גברים.
• לנשים יש פחות כוח גוף עליון אפילו עם אימון, אך כוח הגפיים התחתונות קרוב הרבה יותר לשוויון עם גברים.
• למרות שלגברים יש יותר כדוריות דם אדומות וספירת רמות המוגלובין גבוהה יותר, מחקרים על יכולת עבודה מראים הבדלים מינימאליים בספיגת החמצן כאשר נלקחים בחישוב גודל הגוף והרכבו.
• לנשים יש אגן ירכיים רחב יותר ויישור שונה בגפיים התחתונות מזה של גברים אשר יכול להשפיע על הנטייה להיפצע.
• לנשים יש גפיים קצרות יחסית לאורך הגוף לעומת גברים.
• לנשים יש גידים רפויים יותר (increased ligamentous laxity) בהשוואה לגברים.
גם גברים וגם נשים עוברים את אותם שינויים פיזיולוגיים עם אימון אתלטי ויכולים להשיג עליה משמעותית בחוזק, כוח וסיבולת שרירית. הדבר נכון גם לאתלטיות מזדקנות שם מחקרים מראים כי פעילות גופנית יכולה עדיין להגדיל את הגודל והכוח של השריר המתורגל.
נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מאשר גברים לאנמיה. מאגרי ברזל מדולדלים נמצאים אצל 40-50% של האתלטיות הבוגרות ללא נוכחות אנמיה גלויה. רצות נמצאות בסיכון גבוה יותר במהלך עונת האימונים שלהן. השכיחות של אנמיה מחוסר ברזל אצל רצות שחורות גדולה פי שתיים מאשר אצל רצות מתבגרות לבנות. באבחנה של אנמיה מחוסר ברזל, הקפידו להבדיל מצב זה מאנמית ספורט הנובעת מנפח פלזמה מוגדל עם ספירת תאי דם אדומים נורמאלית. למרות שיש לבדוק רק אתלטיות בסיכון גבוה לאנמיה או כאלו עם היסטוריה של אנמיה, חלק מרגישים שכל האתלטיות צריכות לקחת תוספי ברזל.
דפוסי פציעות אצל אתלטיות
ה-NCAA אוסף נתוני פציעות מאז 1982 הן עבור אתלטים והן אתלטיות. קשה להשוות אפילו על בסיס ענף ספורט לענף ספורט, מכיוון שיש כללים שונים ופעילויות שונות אפילו בתוך כמה מענפי הספורט, כמו התעמלות ולקרוס. בכדורגל ובכדורסל, היכן שהפעילויות, הכללים והציוד דומים, שיעורי פציעה אצל נשים גבוהים פי 2.6 בכדורגל ופי 3.6 בכדורסל. למעשה כדורגל ולאחריו כדורגל ילדים (spring soccer) מראים את שיעורי הפציעות הגבוהים ביותר עבור אתלטיות בעוד שאצל אתלטים גברים כדורגל ולקרוס מראים את שיעורי הפציעות הגבוהים ביותר. שקלו את העובדות הבאות:
• הקרסול הוא חלק הגוף בעל שיעור הפציעות הגבוה היותר הן בגברים והן בנשים.
• נשים סובלות מפי 4.9 פציעות רצועה צולבת קדמית (Anterior Cruciate Ligament – ACL); פי 2.5 פציעות רצועות צידית (Collateral Ligament); ופי 1.9 פציעות מניסקוס (Meniscal) לעומת גברים.
• רוב הפציעות ברצועה הצולבת הקדמית אצל נשים הם פגיעות ללא מגע (noncontact mechanism).
צילום אילוסטרציה: Thinkstock
קיים שיעור גבוה יותר של פציעות ברך אצל נשים, וכנראה שהוא תוצאה של מספר סיבות. האבחנה הפשוטה של כאבי ברכיים קדמיים (anterior knee pain) נפוצה הרבה יותר אצל נשים והקל ביותר להסביר אותה הוא על ידי שינויים פיזיים המתרחשים באגן ובגפיים התחתונות במהלך גיל ההתבגרות. זו גם יכולה להיות חלק מהסיבה לשיעור מוגבר של קרעים ברצועה הצולבת הקדמית אצל נשים. סיבוב קדמי של ראש עצם הירך (Femoral anteversion), סיבוב החוצה של עצם השוק (external Tibial torsion) ופרונציה של הרגל (foot pronation) משלבים כדי ליצור עומס רב יותר על הרצועה הצולבת הקידמית מאשר אצל אתלטים זכרים שם הרגל הישרה יותר יכולה להסתמך על שרירי מיתר הברך (hamstrings) דומיננטיים יותר לתמיכה. ההשפעות ההורמונליות והרפיון בשילוב עם בעיות היישור (alignment) שהוזכרו מובילות לפציעות גדולות ברצועות אשר בתורן מגבירות את הסיכון למניסקוס ולסחוס במפרק (articular cartilage).
מחקרים הראו כי תוכניות אימוני קפיצה פליומטריים לאתלטיות יכולים לחזק את ההאמסטרינג ולהתקרב למבחני האמסטרינג לארבע ראשי (hamstring-to-quadriceps) איזוקינטיים לגברים. התוצאה היא שיפור גובה הקפיצה ומרמז על הגנה על הרצועות הצולבות הקדמיות, אך התוצאות הסופיות עדיין אינן ידועות.
ישנם גם מחקרים המראים קולטני אסטרוגן בתוך מבני הרצועות (ligamentous structures). האסטרוגן מעכב סינתזה של procollagen מסוג 1 והפצה של תאי fibroblasts בניסויים במעבדה (in vitro) אך התפקיד שלו בגוף (in vivo) עדיין לא ידוע.
פציעות בגפיים העליונות מושפעות גם הן מההבדלים בין גברים ונשים. רפיון של הכתף אצל שחייניות, מתעמלות ומעודדות נוצר במעגל קסמים של פעילות מוגזמת בשילוב עם חוסר יציבות פיזיולוגי ומוביל לצביטת כתף (impingement) וחולשה של הגידים מסובבי הכתף (rotator cuff weakness). בעיות רפיון גם תורמות לפציעות מרפק ושורש כף היד במיוחד בענפי ספורט עם תמרונים באוויר שבהם הגפיים העליונות עשויות להפוך לאיבר נושא משקל.
בפעם הבאה נדבר על השילוש של הטריאתלטיות:
– אכילה לא סדירה
– אל-וסת
– אוסטאופורוזיס
תודות לד"ר ביל וולמר (Bill Vollmar) אשר עורר לראשונה את הסקרנות שלי כאשר הציג את הנתונים בשנת 2008.
10.2.2013
ד"ר ג'ון פוסטמנהל רפואי של Training Bible Coaching ו- Rock Star Triathlete Academy.
סיים 6 פעמים בקונה.
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
