מאת:יובל גולן
כולם מכירים את ה"טור דה פראנס", מירוץ האופניים המפורסם והגדול בעולם. מירוץ בן שלושה שבועות שבמהלכו מקיפים הרוכבים את כל צרפת, חמושים באופניהם הקלילים, לעיני מיליוני צופים מכל העולם.
בימים אלו ממש עומד להסתיים ה"ג'ירו ד'איטליה" אחיו הצעיר של הטור הצרפתי המפורסם. בסתיו, נערך בספרד מירוץ במתכונת דומה לטור ולג'ירו – ה"וואלטה אספניה". אלו הם שלושת המירוצים הארוכים, המפרכים, היוקרתיים והתיירותיים ביותר בעולם.
רוכבי העלית נאלצו להתמודד עם עשר עליות
לא רבים יודעים שתחרויות אופניים מרובות שלבים הינן דבר שכיח בכל העולם, לא רק ב"מדינות העשירות" כפי שניתן להניח. מדינות כמו מלזיה, סינגפור, סוריה, מצרים, טורקיה, קרואטיה, מולדביה, בולגריה מקיימות גם הן "טורים" כאלה מדי שנה, ברמות קושי ויוקרה כאלה ואחרות, החל מיומיים ועד, כאמור, שלושה שבועות. הסיבה לכך היא שעצם קיום "טור" כזה במדינה כלשהי מכניס אותה למעין "מועדון" נחשב של המדינות המקיימות אירועי ספורט בינלאומיים. סיבה נוספת לכך היא שזהו אירוע ספורטיבי שמוכח כמקדם עסקים ותיירות במחירי הפקה פחותים משמעותית מכל אירוע ספורט תלוי מתקן (איצטדיון, אולמות וכד'). כמו כן, בגלל התנועה של האירוע ממקום למקום, יש חשיפה גדולה יותר של אזורי תיירות, מקומות לינה, בתי מלון, עסקים ומסעדות הפרושים לאורכו של ה"טור". זאת ועוד. כמעט בכל מדינה ניתן לקיים תחרות בינלאומית באופניים. כל מה שצריך זה כביש. לא כל מדינה יכולה לארח את האולימפיאדה או אליפות עולם בכדורגל. כל מדינה יכולה לארח את אליפות העולם באופניים. שוב. מה שצריך זה כביש!
בישראל נערכו מספר פעמים מירוצי אופניים מרובי שלבים אך בעשר השנים האחרונות, הנושא ירד מסדר היום ונגנז כמעט לחלוטין.
המועצה האזורית מגידו שחוגגת השנה שישים שנה להיווסדה, החליטה להוביל מהלך שיקדם קיומו של "טור" בישראל וארגנה מירוץ אופני כביש תלת שלבי שנפרס על פני יומיים. חברו לארגון התחרות חברת "צימוק" ארגון אירועים וליגת נביעות של איגוד האופניים בישראל.
תחרויות אופניים מרובות שלבים הינן דבר שכיח בכל העולם
בתחרות, הוכרזו מנצחים לכל קטע כאשר המנצחים הכלליים הם אלה אשר השכילו לחלק את כוחם נכון ולצבור בסופו של ה"טור" את הזמן המצטבר הטוב ביותר.
הקטע הראשון למרחק שישים ק"מ לגברים ו – 48 ק"מ לנשים נערך ביקנעם עלית. יאיר אביאן מרוכבי ת"א רוזן ומינץ ניצח את הקטע בגברים ובוני אשל בנשים. הקטע השני היה מבחן זמן אישי למרחק חמישה ק"מ. במבחן הזמן האישי על כל רוכב/ת לרכוב באופן עצמאי, ללא עזרת רוכבים אחרים. הרוכבים הוזנקו במרווח של דקה אחת. בקטע הזה ניצח דור דבירי מולו קלאב חולון אך לראש הדירוג עלה אנטון מיכאלוב מרוכבי ת"א רוזן ומינץ. בוני אשל הפסידה זמן רב לענבר רונן אך עדיין שמרה על מיקומה בראש הדירוג.
הקטע השלישי והמפרך נערך בפארק רמת מנשה – במרחב הביוספרי של מועצה אזורית מגידו, במעלה שנקרא בפי רוכבי האופניים "שביל חומצת החלב" בשל הקושי הרב הכרוך בטיפוס בכביש כל כך תלול, מה שגורם לצבירה של חומצת חלב בשרירי הרגליים.
רוכבי העלית נאלצו להתמודד עם עשר עליות (74.1 ק"מ), בעוד שהרוכבות "הסתפקו" בשש עליות בלבד (51 ק"מ).
האירוע הסתיים עם טעם של עוד
המועדון הוותיק "ולו קלאב חולון" גרף את הקופה כאשר הצליח להעמיד בראש בימת המנצחים את מקסים בורולוצקי בגברים ואת בוני אשל בנשים.
במקביל למרוץ העלית התקיים גם מירוץ פתוח לכל קבוצות הגיל. בסך הכל השתתפו באירוע 185 רוכבים בכל הגילאים והקטגוריות.
האירוע הסתיים עם טעם של עוד. נראה שכעת, יותר מתמיד, עם העלייה בפופולאריות של ענף האופניים בישראל, התנאים בשלים, לפחות ברמת ההכרה והמודעות להתחיל ודבר ברצינות על "טור" אמיתי כאן, בישראל. אחרי הכול, אם בקמרון וטוניס יש אירועים כאלו, למה לא כאן?
ישראל היא מקום נהדר לרכיבה על אופניים. מה שצריך עכשיו זה גוף שיבין את הפוטנציאל שגלום באירוע כזה. אותו גוף יהיה חייב לדעת לגייס את הכסף הדרוש לכך.
