בעבר הלא רחוק פרשני ריצה השתעשעו ברעיון של ריצת מרתון בפחות משעתיים, כלומר לרוץ למרחק של 42.195 קילומטרים בזמן של 1:59:59 שעה. הדיון הזה בדרך כלל נשאר בפורומים מצומצמים, ולא הרבה אנשים התעניינו בתחזיות שונות שהתייחסו לשנים כמו 2025 או אפילו 2040 כתקופות שבהם מישהו יצליח לרוץ כל כך מהר למרחק כל כך ארוך. לא כולם לקחו אז בחשבון שריצת המרתון תיכנס כל כך חזק למיינסטרים. יותר ספורטאים חובבנים עושים את זה בעולם, וכתוצאה מכך יש הרבה יותר עניין במרתוניסטים המקצוענים, ואירועי המרתון הגדולים בעולם הצטרפו לרשימה המכובדת של אירועי הספורט הגדולים בעולם. רצים מקצוענים למרחקים ארוכים הבינו שכדאי להם להיות מרתוניסטים בגלל הכסף והזוהר, וכך גם הרמה השתפרה ושיאי העולם החלו להישבר בקצב מטורף.
האם זה יהיה הוא? אליוד קיפצ'וגה | צילום: Erik van Leeuwen
עוד כתבות בנושא
נייקי הודיעה על הפרוייקט שלה לסאב 2 במרתון
הספר "פחות משעתיים" עוסק בדיוק בסוגיה הזאת
מי מתחרה במרתון טבריה 2017?
לפני מספר שבועות חברת "נייקי" הכריזה על פרוייקט חדש שבמסגרתו שלושת רצי המרתון הבכירים שהיא מספנסרת יתאמנו למטרה אחת עיקרית שהיא לרדת משעתיים בריצת המרתון, כששיא העולם הנוכחי של דניס קימטו הוא 2:02:57 שעות. כלומר, לקצץ קרוב לשלוש דקות משיא העולם הזה, ובעצם לרוץ בקצב של 2:50 דקות לקילומטר במקום 2:55 דקות לקילומטר.
זה נראה כמו מהלך שיווקי לא רע עבור "נייקי" שמתהדרת באליוד קיפצ'וגה שנחשב היום לרץ המרתון הטוב בעולם. אגב, גם "אדידס" הגיבה למהלך וסיפרה שיש לה פרוייקט משלה. אבל בעוד ששתי החברות הענקיות האלו תפסו כותרות בכל כך הרבה מקומות בעולם, המדען הבריטי-יווני פיטסילאדיס המשיך לעבוד על הפרוייקט שהוא הקים עוד בשנת 2014, "פרויקט סאב2".
לרכישת הספר "פחות משעתיים" לחצו כאן
פיטסילאדיס שהוא פרופסור למדעי הספורט מאוניברסיטת ברייטון היה למעשה הראשון שייסד פרוייקט מהסוג הזה. אחרי שנים שבהן חקר מצד אחד את הרצים האפריקאים ומצד שני התמחה בין השאר בחומרים אסורים בספורט (נושא תפקיד בוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי), הוא החליט לגייס כספים (30 מיליון דולר) ולצאת לדרך. עשרות מיליוני דולרי זה נשמע הרבה, אבל צריך לזכור שלפרוייקט כזה הוא היה צריך לגייס מומחים מתחומים כמו: פיזיולוגיה, תזונה, ביומכניקה, ביגוד, מדעי האימון וכו'. וחוץ מזה, צריך לנסוע בעולם ולחפש מקומות מתאימים ורצים מתאימים שמן הסתם יגיעו מקניה או אתיופיה.
מה יש בים המלח?
וכעת נחזור קצת אחורה ונתעכב בסעיף של המקום המתאים. מסתבר שבתחילת 2016 פיטסילאדיס ביקר בארץ ומצא שכביש 90 באזור ים המלח יכול להיות הלוקיישן האידיאלי לניסיון הכל כך מדובר של ריצת מרתון בפחות משעתיים. אגב, כשהוא הקים את הפרוייקט הוא דיבר על סוף 2019 כמועד להשגת היעד הזה. ב"נייקי" דיברו אפילו על 2018 – האם יש סיכוי ששני הגופים האלו ישתפו פעולה? אין לדעת.
מקום עם היסטוריה, האם יש לו עתיד? כביש 90 בים המלח | צילום: אסתר ענבר מתוך wikimedia commons
אז מה כל כך מיוחד בים המלח? פיטסילאדיס מחפש מן הסתם את התנאים האידיאליים. עד היום התוצאות האיכותיות בעולם נקבעו במסלולים מהירים כמו ברלין, לונדון ודובאי – אבל פיטסילאדיס מחפש יותר ממסלול מהיר. בסופו של דבר, ההערכה היא שביום שיחליטו שמספר רצים ינסו לעשות את הדבר הזה, זה לא יקרה במסגרת של תחרות אלא כאירוע מיוחד שיתקיים אך ורק עבור המטרה הזאת.
אחרי הביקור שלו בישראל פורסמה ב"ניו יורק טיימס" כתבה גדולה ומקיפה על פיטסילאדיס שסיפר שהיתרון הגדול של ים המלח הוא הגובה הנמוך שמספק תנאי חמצן שקשה למצוא במקומות אחרים. מבחינתו, מה שטוב לסובלים ממחלות בדרכי הנשימה ומגיעים לים המלח, יכול להיות מצוין גם לרצים, שייהנו מ-5 אחוזים יותר של חמצן. וגם אם הטמפרטורה תהיה קצת יותר גבוהה ממה שהוא מפנטז (7-8 מעלות), זה עדיין נראה כמו מקום מצוין בגלל כביש 90 השטוח לגמרי.
צריך להבין, הפרוייקט של פיטסילאדיס הוא כל כך מורכב, והנושא של החמצן בים המלח הוא אחד הנושאים המרכזיים, אבל יש מסביב עוד כל כך הרבה. בניגוד לכל מי שחושב שהריצה היא הפעולה הכי טבעית שיש ושכל אחד מכיר את הגוף שלו הכי טוב, הוא הולך בכלל לכיוון המדעי. לא כולם אוהבים את זה, אבל נראה שהתשוקה הגדולה ביותר של פיטסילאדיס היא להיות חתום על הישגים מדעיים ששינו את התפישה שיש לנו על היכולת האנושית.
זה אומר שאם וכאשר יהיה אירוע שיביא לים המלח את המרתוניסטים הטובים ביותר, זה יהיה דומה יותר לניסוי בתנאי מעבדה מאשר למרוץ עין גדי. בצוות של פרויקט "סאב2" יש כאלה שמפנטזים על חדר בקרה עם מסכי ענק שמקרינים נתונים היישר מגופי הרצים דרך חיישנים שיותקנו בבגדים ובנעליים שלהם. מדובר בנתונים שכולנו מכירים כמו דופק ועד לנתונים שלא הרבה חושבים עליהם המתייחסים לזיעה שהגוף מייצר ולהשפעת הטמפרטורה של הכביש על מהירות הריצה. כלומר, יכול להיות מצב שבו אופנוען ירדוף אחרי אחד הרצים, יגיד לו לקחת במיידית שלוק של משקה איזוטוני ולעבור לצד הימני של הכביש כי נוח יותר לדרוך עליו. והכי חשוב, המרתון הזה יוזנק ברגע המתאים ביותר. אם ביום נתון ב-9 בבוקר הרוח לא תתאים, אז יחכו לרגע הנכון.
זה בעצם מה שעושים אנשי המקצוע של פרויקט סאב 2 המקורי. הם מחפשים בפינצטה את כל המשתנים שכל אחד מהם יכול להשפיע במספר שניות על תוצאה באופן תאורטי, ומנסים לחבר את כולם יחד כדי להגיע לקיצוץ של שלוש דקות מהשיא העולמי. יש לא מעט מדענים אחרים שחושבים שזה מגוחך כמו רוס טאקר הדרום אפריקאי שביקר קשות את הפרוייקט הזה. מצד שני, לא כולם ממהרים לפסול את זה, ואין ספק שאחד ממוקדי העניין בתחום הריצות הארוכות בשנים האחרונות יהיה המעקב אחר התקדמות הפרויקט.
ואולי הוא? קנניסה בקלה מנצח במרתון ברלין
לאחרונה פורסם ראיון עם המאמן האיטלקי רנאטו קאנובה, אחד מבכירי המאמנים בעולם בריצות למרחקים ארוכים, שהתייחס לפרוייקט של פיטסילאדיס וגם לאפשרות שמישהו ינסה לעשות היסטוריה כאן בישראל. קאנובה אמר: "יאניס באמת מאמין שאפשר לרדת משעתיים. חלק מהדברים שהוא גילה עד עכשיו הם יעילים, חלק לא. אני חושב שאפשר לרדת משעתיים במרתון אבל לא בעתיד הקרוב. כדי לעשות את זה יהיה צריך למצוא מישהו כמו קנניסה בקלה בצעירותו שרץ 10,000 מטר ב-26 דקות ולהפוך אותו מיד לרץ מרתון. כדי לעשות את זה היום, צריך לארגן מרוץ משוגע לגמרי. אני יכול לדמיין מרתון שמתקיים מתחת לגובה פני הים, כמו בים המלח. אבל צריך להגדיר את המרוץ הזה כמבחן, צריך שהוא יהיה מאורגן אך ורק במטרה לרדת משעתיים ולא יהיה מרתון רגיל.
"אם ניקח עכשיו את אליוד קיפצ'וגה וקנניסה בקלה יחד למרוץ אחד נגד השני, נציב אופנועים ורכבים מקדימה שיכתיבו את הקצב ונאפשר להם לקחת את מה שהם צריכים לא בכל 5 קילומטר בתחנה, אלא בכל רגע שירצו – אז אפשר לנסות ולעשות את זה כבר עכשיו. אבל מה שאמרתי עכשיו זה לא אתלטיקה, אז השאלה הגדולה היא איך מגדירים את זה. אם המטרה היא לראות אם אפשר לרדת משעתיים, אז אולי כן אפשר לעשות את זה בתוך שנתיים-שלוש. אם המטרה היא לרדת משעתיים בתחרות רגילה, אי אפשר לעשות את זה".
