האם ספורטאי אולימפי בריא יותר מספורטאי שאינו אולימפי ממתאמן ממוצע? האם תוחלת החיים של ספורטאי אולימפי גבוהה יותר לעומת הספורטאים האחרים? האם ספורטאים אולימפיים חולים יותר/פחות מאשר מתאמנים ממוצעים? שאלות אלו ואחרות מהוות נושא מרתק בפני עצמו וננסה לשפוך מעט אור על כך.

האם היכולת הזאת תגרום לו גם לחיות יותר? יוסאין בולט | צילום: Fernando Frazão

ספורטאים אולימפיים ובכלל ספורטאי הישג משקיעים שנים רבות (לעתים עשרות שנים) בתחום ענף הספורט שבחרו בו. הרי אימונים מתחילים כבר בגילאים צעירים מאוד וממשיכים כל השנים, ואם נתייחס למשל לענפי הכדור, ייתכן שהספורטאי יפרוש גם לקראת גיל 40. בענפי הספורט האישים, הפרישה מספורט מקצועני בדרך כלל מוקדמת יותר מסיבות שונות.

עוד כתבות בנושא 

יש מחקרים שקובעים שריצה למרחקים ארוכים מקצרת את תוחלת החיים 
הקשר בין מהירות ההליכה לתוחלת החיים 
מהו אורח החיים והמחיר הנדרש כדי להיות ספורטאי אולימפי?

ספורט אולימפי ותוחלת חיים

במחקר שהתפרסם בעיתון British medical journal נבדקו למעלה מ-15,000 ספורטאים אולימפיים שזכו במדליה אולימפית אחת לפחות במהלך הקריירה שלהם. מצבם הגופני הושווה לשאר האוכלוסייה והממצאים המעניינים היו שתוחלת החיים של הספורטאים האולימפיים היתה גדולה בכ-2.8 שנים לעומת שאר האוכלוסייה (בלי קשר לסוג המדליה – זהב, כסף או ארד). נמצא שכל ענפי הספורט הביאו להארכה בתוחלת החיים, אבל היו הבדלים ביניהם. ענפים המצריכים סבולת לב-ריאה גבוהה היו בראש הטבלה של ענפי ספורט אולימפיים שקשורים לתוחלת חיים גבוהה במיוחד. תוצאות פחות טובות באופן משמעותי היו בענפי ספורט כמו קרב מגע והרמת משקולות.

נציין שלא בהכרח לעצימות המאמץ יש קשר ישיר לתוחלת החיים. מאחד המחקרים המפורסמים שבדק זאת, עולה שספורטאים בענפי ספורט המאופיינים ברמת אינטנסיביות גבוהה במיוחד בתחום האירובי, היו בעלי תוחלת חיים זהה לענפי ספורט בהם עצימות האימון הייתה דווקא בינונית. ברם, נמצאו הבדלים בסיכון לתמותה שהיו גדולים יותר בקרב ענפי ספורט בהם יש מגע גופני רב וחזק לעומת אלה שאין בהם מגע גופני משמעותי או כלל לא.

באופן כללי יש מקום לחקור הבדלים בין ענפי ספורט שלא ממש כרוכים במאמץ גופני משמעותי (לדוגמה: ירי ברובה ועוד) לעומת ענפי ספורט בהם יש צורך במאמץ גופני אירובי או אנאירובי עילאי.

גורמים אפשריים המשפיעים על ההבדלים בתוחלת החיים בין ספורטאים אולימפיים לבין האוכלוסייה הרגילה

1. גנטיקה – ספורטאי אולימפי ניחן מן הסתם בגנטיקה מתאימה לסוג הספורט בו הוא עוסק. לדוגמה, אצל רץ 100 מטר יש צורך שעיקר סיבי השריר בגפיו העליונים והתחתונים יהיו לבנים (אנאירוביים) ואילו אצל רץ מרתון מצטיין יש צורך שעיקר סיבי השריר שלו יהיו דווקא אדומים (אירוביים). זאת בנוסף לפרמטרים נוספים רבים שמשפיעים וקשורים לפוטנציאל ההצלחה שלו כספורטאי וכמובן בנוסף להשקעה העצומה במהלך כל שנות הקריירה שלו.
2. אימוץ אורח חיים בריא – אצל ספורטאי אולימפי ובכלל אצל ספורטאי הישג מושם דגש רב במהלך כל שנות הקריירה לאימוץ אורח חיים בריא. מדובר במשימה לא פשוטה: לא מעט ויתורים (כמו למשל בילויים עד מאוחר עם חברים, נסיעות נופש ועוד במהלך השנה בעונת התחרויות, אכילה פרועה על בסיס קבוע או לפרקים, צריכת אלכוהול ועישון שאסורים לחלוטין ועוד). לכך יש השפעה רבה על בריאות הספורטאי במהלך הקריירה מחד, ועם פרישתו מאידך. זאת כמובן במידה וגם לאחר הפרישה הספורטאי ממשיך לשמור על אורח החיים הבריא באדיקות ואז ליהנות מהיתרונות הרבים שבכך.
   

   איכות חיים גבוהה בטוח יש לה. גוון יורגנסן | צילום מסך

3. ביצוע פעילות גופנית על בסיס קבוע – עיסוק קבוע בפעילות גופנית קשור לסיכוי נמוך יותר למחלות. ישנו קשר בין מספר השעות השבועי שהאדם מתאמן וסוג הפעילות הגופנית לבין תוחלת החיים, איכות החיים, בריאות באופן כללי ועוד. עם זאת, יש גבול למידת ההשפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית ותרומתה החיובית. השקעה עצומה לא בהכרח טובה יותר ובחלק מהמקרים ייתכן שגם לא מומלצת.
4. איכות חיים גבוהה – קשורה למשתנים לא מעטים. ספורטאי אולימפי שנהנה מתהילה, הכרה, יכולת גופנית טובה באופן כללי, שכר גבוה ועוד – כל אלה קשורים, בחלק ניכר מהמקרים, גם לאיכות חיים טובה יותר. במהלך הקריירה  של הספורטאי ישנה מעטפת משמעותית מאוד של אנשי מקצוע מהשורה הראשונה שדואגים לכל צרכיו. גם לאחר הפרישה יש לספורטאי כלים רבים מאוד וידע עצום בכל הקשור לניהול חיים ספורטיביים בריאים, וכך הוא יכול לנהל את חייו ממש "לפי הספר". זאת בשונה מכל אדם אחר שמתאמן להנאתו.
5. אופן ההתמודדות עם ה- Stress – מתח נפשי הנו אחד מהחוליים הגדולים ביותר של השנים האחרונות. הוא משפיע על משתנים לא מעטים הן בהיבט הפיזיולוגי והן בהיבט הפסיכולוגי- קוגניטיבי. ספורטאים הישגיים ואף אולימפיים נמצאים בלחץ פיזי ונפשי מספר רב של פעמים במהלך הקריירה. התמודדות טובה יותר שלהם עם אותו Stress בכל מעגלי החיים, משפיע כמובן גם על איכות החיים וייתכן שגם על תוחלת החיים.

איכות החיים לעומת תוחלת החיים בקרב כלל האוכלוסייה ואצל הספורטאים האולימפיים

האם הברכה "שתחיה עד 120" הנה באמת ברכה, או אולי שלא נדע … קללה? הרי מה הטעם לחיות שנים רבות ואולי להגיע לגיל 100 או אפילו 120 אם איכות החיים אינה טובה? המטרה כיום היא שיפור איכות החיים באופן מיטבי ובד בבד – לגרום גם לתוחלת חיים ארוכה יותר.

גם הוא ספורטאי אולימפי, והרבה יותר מזה. כריס פרום | צילום: filip bossuyt

לא בהכרח יש קשר בין אריכות ימים לאיכות חיים. ולכן גם אי אפשר לקבוע שאיכות חייו של ספורטאי אולימפי טובה יותר לעומת שאר האוכלוסייה. לדוגמה ניתן לציין את ענפי הספורט בהם יש מגע גופני רב, ושבהם לפציעה עשויות להיות השלכות שליליות על תפקוד מערכות שלד-שריר לרבות: מוגבלות תנועתית ברמה זו או אחרת ואף נכות במקרים מסוימים (זמנית או צמיתה). לכן חשוב לדעת את ההבדלים בין שני המושגים הללו ולהבין שגם אם תוחלת החיים גבוהה יותר מהממוצע, אין הדבר מלמד שאיכות החיים גם היא גבוהה בהתאמה.

לסיכום, על פניו נראה שספורטאי אולימפי עשוי להיות בריא יותר מספורטאי שאינו אולימפי וככל הנראה גם מאלה שאינם עוסקים בספורט בכלל. עם זאת חשובה יותר ההתייחסות לאיכות החיים ופחות לתוחלת החיים באופן כללי.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים למדריכים, מאמנים ואנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט