גילי כהן (שם בדוי), תושב הצפון, בן 30 פלוס, עוסק במקצוע חופשי, נשוי ואב לשני בנים מקסימים ורץ חובב, פנה אליי על רקע תיאור של קושי בריצה. הקושי היה מתגלה במהלך מרוצים או אימוני ריצה מיוחדים למדידת יכולות – ״טסטים״. התבטאות הקושי היתה בהפסקה של הריצה ועצירה מוחלטת, לרוב סביב שלושת רבעי מרחק המקצה – יהיה אשר יהיה: במרוץ של 10 ק״מ היה גילי עוצר את הריצה בקילומטר השביעי. במקצה של חצי מרתון, בקילומטר השישה עשר וכך גם במקצה של מרתון. סיבת העצירה היתה לא ברורה לו. לא היתה בעיה פיזיולוגית כמו התכווצויות שרירים או כאבים כלשהם. לא היתה בעיה בתזונה, גילי היה מקפיד לצרוך אנרגיה, מלחים ומים כנדרש. לא היתה בעיה של עייפות, הוא גם היה מקפיד על מנוחה והתאוששות. הבעיה היתה אחרת. ככל הנראה פסיכולוגית. גילי החליט לפנות לטיפול.

צילום: Little Savage

עוד כתבות בשוונג
10 עצות שיכינו אתכם מנטלית ופסיכולוגית למרתון שלכם
מה מקומה של הפעילות הגופנית בבריאות הנפש?
"מדוע הריצה מעודדת את הלא מודע?"

מהי הפרעת ריצה?

נכון להיום אין באמת אבחנה פורמלית שנקראת ״הפרעת ריצה״, אבל נראה לי שיש מקום שתהיה אחת כזאת. בעיניי, ספורטאים חובבים ומקצועיים בתחום הריצה המגלים קושי בולט ולא מוסבר לממש את הפוטנציאל הפיזי שלהם, יתכן והם סובלים מהפרעת ריצה. בדומה להפרעות קיימות כמו הפרעת שינה, הפרעת אכילה, או הפרעות נוספות אשר מתבטאות בצורה גופנית אבל יתכן והגורם להפרעה הוא רגשי, הפרעת ריצה היא מצב בו ספורטאי מאומן ומיומן מתקשה לרוץ באופן בו תכנן וריצתו נקטעת באופן בוטה.

הסיבה יכולה להיות על רקע גורם פיזיולוגי כמו בהפרעות המצוינות לעיל, וכמו בהפרעות אלו הסיבה יכולה להיות גם בגלל גורם רגשי או פסיכולוגי. כמובן שתחילה יש לשלול קיומם של גורמים אובייקטיביים כגון: תזונה חסרה, תכנית אימונים חסרה או שגויה, חוסר שינה וכו׳. הפרעת ריצה אינה מתארת את כל המצבים בהם ספורטאי סתם לא מצליח להשיג את התוצאה המיוחלת לה קיווה. מדובר במצבים בהם חלה פגיעה משמעותית בתפקודי הריצה.

מדוע אני בוחר לתאר רק ״הפרעת ריצה״ ולא לדוגמה הפרעת רכיבה על אופניים, או הפרעת טניס? מפני שבעיני ריצה היא אחת הפעולות הטבעיות, הראשוניות והבסיסיות ביותר שאדם לומד לעשות משחר נעוריו. ללא כל צורך בהדרכה או תרגול מיוחד. אמנם לא מעט מאבדים יכולת זו בשל מגוון סיבות אולם ביסודה, מדובר ביכולת בסיסית אנושית שאינה מצריכה כל למידה שהיא. במצבים בהם ספורטאים מפתחים יכולת זו לרמה מקצועית או חצי מקצועית, אך פוגשים קושי כמתואר לעיל, יתכן וקיימת הפרעת ריצה. אמנם אפשר להכליל את ההגדרה למגוון תחומי ביצוע בהם קושי רגשי מסכל אפשרות של מימוש פוטנציאל, אבל תחום הריצה הוא ככל הנראה בו זמנית גם העממי ביותר מבין תחומי הספורט הקיימים, וגם תחום מקצועי מן השורה הראשונה.

צילום: Metropolitan Transportation

במקרה זה, הקושי המתואר היה מוכר לגילי זה מכבר. כספורטאי חובב שלוקח את התחביב שלו ברצינות, הוא היה מתאמן בתדירות של כחמש פעמים בשבוע ויותר, השתתף במספר מרתונים ותחרויות ריצה, והיה נוטה להפסיק את הריצה ללא קשר למסגרת האימונים שעשה, ללא קשר לתזונה במהלך האימונים ובמהלך התחרות, וללא קשר למנוחה ולשינה הנדרשת במסגרת תכנית אימונים מסודרת. נראה היה שהסיבה להפסקת הריצה היא פסיכולוגית ולא נובעת מגורמים אובייקטיביים.

אז מה היה הטיפול שהיה?

טיפול פסיכולוגי יכול להתבצע במגוון דרכים: פסיכותרפיה היא תהליך ארוך ועמוק יותר בו בוחנים במסגרת טיפול את הקונפליקטים הקיימים ברקע של סיבת הפניה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי כולל עבודה על פעולות והרגלים מעשיים או מחשבתיים במטרה לשנות סגנון פעולה; טיפול באמצעות ביופידבק כולל הקניה של טכניקות לוויסות רגשי ופיזיולוגי. בטיפול פסיכולוגי קלסי, לרוב ננסה לזהות את הגורמים הרגשיים שהם בחזקת ״חשודים מידיים״. אלה שעלולים לפגוע בתפקוד הפיזי ויכולים בדרך כלל להיות קשורים לתנודות בערך עצמי, תחרותיות-יתר שמובילה לניהול שגוי של המאמץ במהלך הריצה ועוד.

כוונת הטיפול הנוכחי היתה לפתור באופן ממוקד את התבטאות הקושי. גילי ביקש תהליך תכליתי ובמקרה זה אפשר היה להציע טיפול באמצעות היפנוזה. בטיפול מסוג זה התהליך מתמקד בתוצאה הרצויה, לכן בחרנו לדלג על הניסיון להבין את הגורמים הרגשיים שעלולים היו להיות ברקע של הפסקת הריצה. לאחר הכרות מסודרת שכללה אינטייק מפורט (אינטייק – פגישות הכרות להכרת עמוקה של רקע המטופל), נבדקה מידת יכולתו של גילי להיכנס למצב היפנוטי – מידת הסוגסטביליות שלו. בדיקה זו הראתה שהוא יכול להיכנס בקלות למצב היפנוטי. כבר לאחר פגישה ראשונה זו, אשר בה נבדקה יכולתו להתהפנט, השתתף גילי במקצה תחרותי של 10 ק״מ. הוא הצליח לרוץ באופן רצוף וטוב יותר מבעבר, אולם לא הצליח לשבור את שיאו האישי. תחרות היעד היתה עוד כשלושה שבועות והיתה היעד שנקבע בטיפול. היות וחוק ההיפנוזה בישראל מגביל את האפשרות לתאר איך בפועל נעשה תהליך ההפנוט, לא יתוארו כאן שלבי ההכנסה למצב היפנוטי.

צילום: pixabay

בפגישה השנייה נכנס גילי בקלות למצב היפנוטי, ונעשתה סוגסטיה (סוגסטיה או השאה היא הקניה של רעיון באופן שעוקף מנגנוני הגנה פסיכולוגיים) שכללה תיאור של ריצה בה הוא רץ בקלילות, נושם בקלות את נשימותיו ועומד ביעדיו. עם יציאה מהמצב ההיפנוטי תאר גילי תחושה טובה ובטוחה, אבל גם סיפר שהיה בבקרה על כל מה שקרה, זאת בשונה ממה שציפה: להיות פחות מודע לתהליך ולהיות יותר מנותק.

בשונה מהדימוי הפומבי של היפנוזה, בו מצב היפנוטי מצטייר כאיבוד שליטה מלא על בקרות והגנות, וכולל התמסרות מוחלטת לגחמותיו של המהפנט, כלל לא מדובר במצב מגי או השתלטות על נפשו של המהופנט. המצב דומה יותר לריכוז מאוד גבוה. למעשה, לדעתי תיאורי מצב של ספורטאים המספרים שהצליחו להיכנס לזון (Zone), להיות מאוד מרוכזים ולהגיע לביצועים טובים, הם למעשה תיאורי מצב של כניסה למצבים היפנוטים בעצמה כזו או אחרת. כמו במדיטציה, שגם היא למעשה כניסה למצב דמוי היפנוטי, גם במצב הפנוטי מלא, יכולה להיות מידה ייחודית ומסוימת של מודעות.

בפגישה השלישית החלטנו יחד לעשות תהליך עמוק יותר של הרפיה וכניסה עמוקה יותר לתוך הטרנס ההפנוטי. עם כניסתו של גילי למצב היפנוטי, התחלנו בסוגסטיה שכללה מעבר על כל קילומטר וקילומטר לאורך תוואי מרוץ היעד, תוך שאני מתאר את מצב הריצה הרצוי. התהליך הממוקד עצמו ארך כ-20 דקות. כשהוצאתי את גילי מתוך המצב ההיפנוטי הוא סיפר שחש טוב אך עדיין היה בבקרה על התהליך. שאלתי אותו כמה זמן הוא הרגיש שהיה נתון תחת היפנוזה? הוא ענה: ״ארבע דקות״. שאלתי איזה קילומטרים הוא זוכר שתיארתי? הוא ענה: ״קילומטר שמיני, וקילומטר 13״. שיתפתי אותו בזמנים ובתכנים שהועברו. הוא היה מופתע ושמח לגלות שיכול היה להיכנס כה עמוק למצב הפנוטי.

שיא אישי חדש

את תחרות היעד רץ גילי באופן רצוף ואף סיים בשיא אישי חדש. הוא סיפר שהתכנים שעברו במסגרת הסוגסטיה כלל לא עלו בראשו. הוא היה מרוכז בריצה ובהתמודדות עם המאמץ ועם המסלול. היו תחושות אחרות שהפתיעו אותו שהיו קשורות לתוואי המסלול, כמו המעבר מריצה בירידה לריצה במישור, אך הן לא השפיעו על קצב הריצה שלו. הוא אמר: ״כנראה שהדברים שעבדנו עליהם עבדו באופן לא מודע״. הוא כנראה צדק.

לסיכום, הפרעת ריצה היא תופעה שקיימת להערכתי אצל לא מעט ספורטאים. במידה ולא מדובר בשיבוש שנובע מסיבות אוביקטיביות שהוזכרו קודם לכן אלא בשל גורמים רגשיים לא מודעים או מודעים באופן חלקי, יתכן וניתן לטפל בהפרעה זו. היפנוזה היא כלי עצמתי אשר במקרה זה אפשר ״לעקוף״ הגנות רגשיות ולפתור את הקושי. זה לא תמיד מתאפשר. לפעמים נכון וגם צריך להעמיק בסיבות רגשיות עמוקות יותר שעלולות לגרום לקושי בביצוע הריצה ובמימוש היכולת הקיימת. האם הטיפול הממוקד הזה הוא זה שחולל את השינוי? אמנם אין דרך לקבוע בוודאות, אבל לפי מבחן התוצאה זה עזר. אולי עצם הבחירה של גילי לטפל בקושי עשתה שינוי ואולי שילוב של טיפול ממוקד זה יחד עם החלטתו של גילי לפנות לטיפול הם אלה שעשו את השינוי. כך או כך, הבחירה לטפל בקושי ובחירה בשיטת טיפול ממוקדת, שתיהן יחד וכל אחת לחוד הן רלוונטיות להתמודדות עם קושי.