מחקר חדש מצא שככל הנראה לב של רצים מתפקד אחרת מזה של שחיינים. ההבדלים הם אמנם קלים, אבל הם יכולים להיות מורגשים לא רק בקרב ספורטאי עילית, אלא אפילו אצל כל מי שעוסק בפעילויות הגופניות האלו. קרדיולוגים ופיזיולוגים כבר יודעים שפעילות גופנית קבועה משנה את הדרך בה מתפקד הלב, בעיקר בחדר השמאלי. החדר הזה מקבל מן הריאות דם עשיר בחמצן שמשם נשאב לכל חלקי הגוף. גם ב"ניו יורק טיימס" פורסם השבוע מאמר שעוסק בשאלה האם יש הבדלים בין לב של רצים מקצוענים לזה של שחיינים מקצוענים? ויש גם מחקר בנושא. אנחנו תרגמנו אותו עבורכם .
אז איך השחייה משפיעה על החדר השמאלי? | צילום: זוגס
עוד כתבות בנושא
רוצים לרוץ מרתון ראשון בגיל מאוחר? יש מחקר שאומר שכדאי
מהו האימון היעיל ביותר למניעת אבדן מסת שריר ועצם?
כמה שכיבות סמיכה אתם עושים? אולי זה יאריך לכם את החיים
פעילות גופנית, במיוחד אירובית, דורשת אספקת חמצן רב לשרירים העובדים ומעמיסה על החדר השמאלי. בתגובה, החדר השמאלי גודל לעומת אנשים שמנהלים אורח חיים יושבני וכך הלב עובד בצורה יעילה יותר. הוא מתמלא בדם מהר יותר בכל פעימה וכך ומאפשר ללב לשאוב דם מהר יותר.
בעוד שכל פעילות גופנית קבועה תשנה את אופן התפקוד של החדר השמאלי, מסתבר שלענפי ספורט שונים יש השפעות קצת אחרות על הלב. במחקר מ-2015 נמצא שחותרים תחרותיים שהספורט שלהם משלב גם סבולת וגם כוח, נהנו ממסת שריר גדולה יותר בחדר השמאלי לעומת רצים, מה שהופך את הלב שלהם לחזק יותר וגם פחות מזיק בתהליך ההתפתלות המאומץ כשהלב מזרים דם לשרירים.
מחקרים קודמים בדקו את ההשפעות על הלב של פעילויות גופניות שמתבצעות על הקרקע כמו ריצה, אבל מחקרים מעטים מאוד בדקו את ההשפעות של השחייה למרות שמדובר בספורט שהוא לא רק פופולרי אלא גם ייחודי. השחיינים בניגוד לרצים מבצעים את הפעילות שלהם בצורה מאוזנת, בטמפרטורה צוננת ועוצרים את נשימתם – אלו דברים שיוצרים דרישות אחרות מהלב. במחקר האחרון שפורסם בנובמבר 2018, חוקרים מאוניברסיטת גואלף בקנדה וממוסדות אחרות החליטו למפות את המבנה והפעילות של הלב בקרב רצים ושחיינים.
החוקרים גייסו למחקר ספורטאים ברמה בינלאומית גבוהה, מתוך הנחה שהשינויים יבלטו במיוחד אצל אלו שמתאמנים הרבה שנים והמון. בסופו של דבר הם גייסו 16 רצים ועוד 16 שחיינים ושחייניות – חלקם ספרינטרים וחלקם שחייני מרחקים.
הם ביקשו מהספורטאים להגיע למעבדה אחרי 12 שעות ללא אימון ולשכב בנינוחות. בזמן הזה הם עברו בדיקות דופק, לחץ דם ואקו-לב. באופן לא מפתיע התוצאות של כולם היו מצוינות, כשמדובר בדופק ממוצע של 50 פעימות לדקה במנוחה שהיה אפילו קצת יותר נמוך אצל הרצים. בסך הכל רק מבדיקות אלו ניתן להבין שהלב של כל אחד מהספורטאים הוא חזק יותר מזה של האדם הממוצע. אצל כל אחד מהם היה מן הסתם גם חדר שמאלי גדול.
ועדיין היו שינויים, מסתבר שאצל הרצים הלב מתמלא מהר יותר מכל פעימה לעומת השחיינים. באופן תאורטי זה אמור לגרום במהלך הפעילות לזרימת דם מהירה יותר מהלב ובחזרה, אבל זה לא מה שקרה בפועל. לפי פרופ' ג'יימי בור שערך את המחקר הלב של הרץ לאו דווקא מתפקד טוב יותר מזה של השחיין.
ההסבר הוא שבגלל שהשחיינים מבצעים את הפעילות שלהם במצב אופקי, הלב שלהם לא צריך להילחם בכוח המשיכה כדי להחזיר דם לעומת הרצים הזקופים. התנוחה של השחיינים עושה עבורם חלק מהעבודה ולכן הלב שלהם משתנה רק במידת הצורך ובהתאם לדרישות.
לא רק רגליים מהירות, גם לב גדול | צילום: pixabay
פרופ' בור מסביר: "הממצאים האלו מדגישים עד כמה גופנו רגיש להפליא לסוגים השונים של הפעילות הגופנית. הם גם עשויים לתת סיבה טובה לשחיינים לרוץ מדי פעם, כדי לחזק קצת יותר את לבם".
חשוב לציין שהספורטאים נבדקו במחקר הזה בזמן מנוחה ולא בזמן פעילות, ולכן קשה לדעת עד כמה השינויים האלו יכולים להשפיע על הביצועים שלהם. ובנוסף מדובר רק במחקר אחד, יתכן ואותם ספורטאים הם כאלה שנולדו עם מבנה לב מסוים שעזר להם להפוך לכל כך מוצלחים בעיסוק שלהם. לעומת זאת פרופ' בור טוען: "המחקר הזה מלמד אותנו הרבה על הלב שלנו, ואני מקווה שבמחקרים עתידיים יספקו לנו יותר פרטים של התרומה של הפעילות הגופנית ללב ועל הפעילויות המומלצות יותר עבור הלב. "כרגע המסר הוא שביצוע של פעילות גופנית תורם ללב המון לעומת אנשים שלא עושים זאת", הוא סיכם.
