בהיסטוריה של משחקי הקיץ האולימפיים, מעולם לא היתה אשה שהצליחה לזכות במדליית זהב בשני ענפי ספורט שונים. עכשיו אפשר להתחיל לדבר על גוון יורגנסן והשאיפה שלה לזהב אולימפי במרתון במשחקי טוקיו 2020. יורגנסן היא ללא ספק אחת הטריאתלטיות הדומיננטיות ביותר אי פעם. היא ניצחה ב-25 תחרויות ITU מתוך 60 שבהן השתתפה, והיא מחזיקה ברצף הניצחונות הארוך ביותר עד היום של אישה מאז שהטריאתלון הפך לספורט אולימפי. היא היחידה שסיימה שנה שלמה (2015) ללא שום הפסד, והיא גם האלופה האולימפית של משחקי ריו 2016.

עד עכשיו היא הגשימה 3 מ-4 חלומות. גוון יורגנסן | צילום: Frankie Fouganthin

עוד כתבות בנושא 
שליין פלנגן סיימה שלישית בניו יורק, קייטאני החזירה את התואר
גוון יורגנסן סיימה רביעית באליפות ארה"ב בחצי מרתון
איך גוון יורגנסן סופרת את הקלוריות שלה?

יורגנסון התחילה את קריירת המרתון עם מרתון ניו יורק בנובמבר 2016 שאותו היא סיימה ב-2:41:01 שע'. בהתחשב בזה שהיא הגיעה כמעט ללא הכנה ספציפית למרתון, רצה את המרתון הזה חודשיים וחצי אחרי האולימפיאדה בריו ושבוע אחרי שהיא התחרתה בתחרות טריאתלון קשוחה של 3 ימים רצופים שבוע לפני ובזה שהיא פתחה בקצב לא ראלי של 2:30 זאת בהחלט תוצאה מרשימה מאוד.

חשוב לשים לב שכבר ב-2015 יורגנסן ניצחה במרוץ ל-10 ק"מ באוסטרליה בתוצאה של 32:12 דק', ולפי מחשבוני ההמרה, עם הכנה מתאימה ומספיק קילומטרים ברגליים היא היתה שווה תוצאה של שעתיים וחצי במרתון. רק שליורגנסן לא היה אף אחד מאלו. בעקבות התחרות הזאת היא התחילה לחשוב שאם היא השיגה תוצאה כזאת במהלך אימונים לטריאתלון – מה היא יכולה להשיג עם הכנה מתאימה למרתון?

4 דברים שיורגנסן רצתה להשיג בחיים

שלוש שנים לפני ריו, יורגנסן שוחחה עם מאמנה על רצונה לרוץ מרתון. בהחלטה משותפת הם החליטו לחכות עם זה עד אחרי המשחקים האולימפיים. בסוף 2017, קצת אחרי לידת בנה הבכור סטנלי, הודיעה יורגנסן שיש 4 דברים שהיא רצתה להשיג בחיים ו-3 מהם היא כבר השיגה: להיות אלופת העולם בטריאתלון, להשיג מדליית זהב אולימפית בטריאתלון, ולהיות אמא. עכשיו חסר לה "רק" להשיג מדליית זהב אולימפית גם במרתון, ואת זה היא רוצה לעשות בטוקיו 2020. 

מה הסיכוי לזהב נוסף? ולא בטריאתלון? גוון יורגנסן | צילום מסך

בשנים האחרונות אנו רואים פריחה בריצת המרתון אצל הנשים האמריקאיות. שליין פלנגן ניצחה במרתון ניו יורק 2017 והיתה האמריקאית הראשונה שעשתה זאת אחרי 40 שנה, ודס לינדן ניצחה בבוסטון אחרי בצורת של 33 שנים. בנוסף, 4 מתוך 10 השיאים האישיים המהירים אי פעם לאמריקאיות נקבעו בשנה וחצי האחרונות.

ג'ורדן הסאי רצה את מרתון הבכורה המהיר אי פעם לאמריקאית בבוסטון באפריל 2017 עם 2:23:00 שע', וחצי שנה אחר כך שיפרה את שיאה ל-2:20:57 שע' כשהיא דוחקת למקום השלישי בטבלת שיאי כל הזמנים לאמריקאיות את פלנגן. חשוב גם להזכיר את מולי האדל, אחת הרצות האמריקאיות המעוטרות ביותר, שמחזיקה בשיא האמריקאי ל- 10,000 (ממשחקי ריו 2016) ואת השיא האמריקאי בחצי מרתון (1:07:25 שע') שאותו קבעה השנה ושברה את שיאה של דינה קסטור, שהיא המרתוניסטית האמריקאית המהירה בכל הזמנים (2:19:36 שע'). האדל רצה את מרתון הבכורה שלה בניו יורק 2016 וסיימה שלישית עם 2:28:13 שע' (כשניו יורק לא נחשב מרתון מהיר). אחר כך חזרה להתחרות במרחקים הבינוניים וב-2018 התחרתה במרתון בוסטון במזג אוויר גרוע במיוחד וסיימה מאוכזבת במקום ה- 16 באחד המרתונים עם אחוזי הסיום הנמוכים ביותר למקצוענים בגלל התנאים הקיצוניים.

צ פ ו | גוון יורגנסן במרתון שיקגו 

יורגנסן חזרה להתאמן וכחצי שנה אחרי הלידה היא שיפרה את השיא האישי שלה ב 5,000 ל 15:15 דק'. חודש לאחר מכן היא ניצחה בתחרות 10,000 מטר בתוצאה של 31:55 דק'. בהחלט תוצאות מרשימות בהתחשב בזמן הקצר שעבר מאז הלידה. כחודשיים אחר כך סיימה רביעית בחצי מרתון בתוצאה של 1:10:58 שע'. כל הנתונים מצביעים שיורגנסן בכושר לרוץ 2:30 שע', אבל באוקטובר האחרון היא רצה במרתון שיקגו  וסיימה בתוצאה של 2:36:23 שע' שהיתה מאכזבת עבורה. אם היא הייתה פותחת מהר יותר, אפשר היה להניח שהיא מסוגלת ליותר, אבל היא רצה בצורה שקולה מאוד ופתחה בקצב מרתון של 2:31 שע', מה שרק העצים את האכזבה שלה.

למרות האכזבה, את קריטריון A למשחקים האולימפיים היא השיגה מאחר ומדובר בתוצאה של 2:37 שע'. המרתון במסגרת המבחנים האולימפיים האמריקאים יתקיים ב-29 בפברואר 2020, כששלוש הראשונות יזכו בכרטיס לטוקיו, מה שמשאיר ליורגנסן קצת יותר משנה להתאושש מהאכזבה בשיקגו ולהגיע למבחנים האולימפיים מוכנה.

כרגע יש כמעט 30 נשים בארצות הברית שהשיגו קריטריון למבחנים האולימפיים במרתון עם תוצאה מהירה משלה אבל זה עוד עשוי להשתנות בשנה הקרובה. הבעיה הגדולה היא שכרגע אפילו הכרטיס לטוקיו נראה רחוק מאוד. מה שכן עשוי לשחק לטובתה, זה שמתוך הנשים המהירות ביותר כרגע, ג'ורדן הסאי פצועה ולא התחרתה השנה בכלל, איימי קראג פרשה ממרתון שיקגו ברגע האחרון ושליין פלנגן מדברת כבר שנה על פרישה אבל התחרתה במרתון ניו יורק האחרון. עדיין יש הרבה נשים עם תוצאות טובות בהרבה משל יורגנסן.

המנצחות במרתונים האולימפיים לנשים

בראיון אתה אמרה יורגנסן שהתוצאה פחות חשובה לה ושהיא מוכנה לנצח את המרתון האולימפי גם ב-2:30 שע'. הנה רשימה של כל המנצחות במרתונים האולימפיים לנשים מאז שנכנסו למתכונת של המשחקים ב-1984.

ריו 2016 – 2:24:13 שע' – יוניס קירווה (בעלת שיא אישי של 2:21:17 שע'). המנצחת ג'מימה סמגונג סיימה ב- 2:24:04 שע' אבל נפסלה על שימוש בסמים.

לונדון 2012 – 2:23:07 שע' – טיקי גלנה (בעלת שיא אישי של 2:18:58 שע')

בייג'ין 2008 –  2:26:44 שע' – קונסטנטינה טומסקו (בעלת שיא אישי של 2:21:30 שע')

אתונה 2004 –  2:26:20 שע' – מיזוקי נוגוצ'י (בעלת שיא אישי של 2:19:12 שע')

סידני 2000 –  2:23:14 שע' – נאוקו טקהאשי (בעלת שיא אישי של 2:19:46 שע')

אטלנטה 1996 –  2:27:38 שע' – פאטומה רובה (בעלת שיא אישי של 2:23:21 שע')

ברצלונה 1992 – 2:32:41 שע' – ולנטינה יגורובה (בעלת שיא אישי של 2:23:33 שע')

סיאול 1988 –  2:25:40 שע' – רוזה מוטה (בעלת שיא אישי של 2:23:29 שע')

לוס אנג'לס 1984 –  2:24:52  – ג'ואן בנואה (בעלת שיא אישי של 2:21:21 שע')

כפי שניתן לראות אף פעם לא ניצחה במשחקים האולימפיים רצה בעלת שיא אישי איטי מ-2:23:33 שע'. זה אומר שגם אם המרתון האולימפי הוא בתנאים קשים ושזאת ריצה טקטית ואיטית, מי שניצחה שם תמיד הייתה רצה עם שיא אישי מהיר.

לאורך השנים היו בסך הכל שתי אמריקאיות על הפודיום במרתון האולימפי: ג'ואן בנואה שניצחה ב-1984 ודינה קסטור שסיימה שלישית באתונה 2004.

לפי כל הנתונים נראה שאפילו כדי להגיע למשחקים האולימפיים, יורגנסן צריכה לעשות קפיצת מדרגה משמעותית שספק אם שנה וחצי יספיקו לכך. עצם ההופעה שלה במרתון האולימפי תהיה הישג גדול בפני עצמו נוכח המתחרות החזקות במיוחד בארצות הברית כיום. יורגנסן לקחה על עצמה אתגר עצום, גם אם היא לא תגיע לטוקיו אבל תצליח להתחרות ברמה העולמית בשנים הבאות זה יהיה מרשים.

בודדות הטריאתלטיות בהיסטוריה שהצליחו להתחרות ברמה עולמית בשני התחומים. עצם הניסיון לדחוף את גבולות היכולת האנושית לגבהים חדשים מרשים בפני עצמו, וגם אם היא לא תצליח לקחת זהב היא עושה דרך קשה, מאתגרת ומעניינת. אם אכן יגיע היום שבו היא תנצח במרתון האולימפי בטוקיו 2020, פריז 2024 או במגרש הביתי בלוס אנג'לס 2028 זה יהיה אולי ההישג הספורטיבי המרשים ביותר אי פעם.