תחושת עייפות, נשימות יתר, "שריפה" בשריר ורצון לעצור את הפעילות או להאט מוכרים בתחומינו רבות, הן במאמץ אירובי בריצה בעצימות בינונית-גבוהה והן במאמץ אנאירובי או כוח בעצימות גבוהה עד מרבית. אותה תחושה מאופיינת בשינויים פיזיולוגיים במאזן חומצה בסיס ונדרש פיצוי של מערכות הגוף על מנת להתמודד עם שינויים אלו.
איך מתמודדים עם השינויים הפיזיולוגיים בעצימות גבוהה? | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
מהו סף חומצת חלב ואיך הוא עוזר להשתפר בריצה?
חשיבות אימוני הכוח לרצים וספורטאי סבולת
האם המרדף אחר הישגים ספורטיביים מוצדק?
מצד אחד, עליה משמעותית בקצב הנשימות (היפרוונטילציה) התורמת להוצאת אטומי הפחמן הדו חמצני ומאפשרת וויסות רמות החומציות ברמה המטבולית. מאידך, סטייה משמעותית בריכוז הלקטט כתגובה למסלול אנרגיה אנאירובי (גליקוליזה) המגביר את העלייה בלקטט כתוצר לוואי. הלקטט במקרה זה מאפשר ניצול אנרגיה בכבד ובלב ובנוסף גם וויסות החומציות (כבופר) תוך ניוד הלקטט לדם ולשרירים אחרים.
מולקולת הלקטט בתפקידה הנה גורם מניע ולא מעכב, כפי שהיה נהוג לכנותה בעבר. עם זאת, ישנם כמה היבטים פיזיולוגים הדורשים יישור קו ודרכי יישום שונים במאמץ ובאימון.
- מולקולת חומצת החלב (חומצה לקטית) הנמדדת בדם הנה לקטט (חומצת חלב ללא פרוטון אחד). הלקטט הנו תוצר מטבולי בסיום תהליך הגליקוליזה בהפיכת פירובט ללקטט בהעברת אטום מימן ושני אלקטרונים ביניהם (ברמה הביוכימית). לצורך הדיון ניתן לכנות את חומצת החלב והלקטט כאחד. מאידך כמקובל בספרות ובמחקרים נדייק ונציין כי המדידה הישירה בדם מבוססת על ריכוזי הלקטט.
- מדד סף הלקטט (לבחירתכם, סף חומצת חלב) משקף את הסף האירובי ואת תחילת העלייה ברמות הלקטט בדם סביב ערכים של 2 מילימול לליטר, במצב יציב. (ישנם המציינים עדיין את סף חומצת החלב כביטוי לסף האנאירובי, אך זו שגיאה ומדובר בהיבט פיזיולוגי שונה משמעותית).
- ערך הסף האנאירובי, המשקף מדד לעייפות במאמץ גופני ותחילת מעורבותם של התהליכים האנאירוביים במסלולי האנרגיה, נמדד נשימתית כסטייה משמעותית בריכוזי הפחמן הדו חמצני באוויר הנפלט ובמקביל בסטייה אקספוננציאלית בריכוז הלקטט בדם בטווח של 4-6 מילימול לליטר. נקודה זו מוגדרת כסף האנאירובי או סף יציבות הלקטט (MLSS), ולא סף חומצת החלב או סף הלקטט כבעבר.
- סף יציבות הלקטט MLSS או הסף האנאירובי הוא אחד מהמדדים הפיזיולוגיים החשובים בהתווית תכניות אימון וחלוקת טווחי האימון למטרות פיתוח יכולות גופניות שונות. אופן היישום מתייחס לדרגת העצימות הנדרשת במאמץ אירובי המבוסס בשלושה תחומי אימון: מעל הסף האנאירובי, בין הסף האנאירובי לסף האירובי וחלקו בתחום הסף האירובי.
כלומר, עלינו להכיר שתי נקודות על גרף תגובת הגוף לעצימות המאמץ מטבולית ונשימתית. האחת, סף הלקטט הראשון – סף אירובי (או סף חומצת החלב) והשנייה סף יציבות הלקטט (MLSS) המוגדר כסף האנאירובי הנשימתי.
מן ההיבט היישומי, נקודות אלו דורשות מיקוד שונה והתווית אימון מותאמת הן לספורטאי והן למטרותיו התחרותיות בכל תקופה בעונה, לרבות ענפי הספורט האירוביים, כחובבים וכספורטאי עלית, בהן מדד הסף האירובי והסף האנאירובי מהווים בסיס איתן להצלחה, להישג התחרותי והניצחון הנחשק.
מקורות:
Heart 93:1285-1292, 2007
Physiol Rev 88:287-332, 2000
Sport Med 39(6):469-490, 2009
International Journal of Sport Physiology and Performance 5:276-291, 2010
איתי גולדפרב | פיזיולוג מאמץ, מרצה ומורה לחינוך גופני
