בסיכום ביניים של אליפות אירופה בשחייה חגי אשלגי מביא למרכז במת השחייה הישראלית את השחיין המצטיין, גל נבו, ושואל את מה שכולנו רוצים לחשוב – האם גל נבו הוא השחיין הטוב באירופה?

מאת:חגי אשלגי

ישנם ענפי ספורט שמחולקים לקטגוריות משקל. הרמת משקולות, ג'ודו, אגרוף, ועוד. אפילו חתירה בסירות. באגרוף, קיים דיון מתמיד ביחס לזהות המתאגרף הטוב בעולם. כיוון שלא ניתן לעמת בין מתאגרף של 60 ק"ג לבין מתאגרף במשקל 100 ק"ג, לדיון על איכות המתאגרפים, שכולו פרשנות טהורה, נתנו האמריקאים שם – "פאונד פור פאונד" (Pound for pound). בתרגום לשיטתנו – קילו על קילו – מי המתאגרף הטוב בעולם?

רבים טענו שהטוב בכל הזמנים היה שוגר ריי רובינסון, בשנות ה-90' היה זה ודאי רוי ג'ונס ג'וניור. בשנות ה-80' – אולי "מארוולס" מרווין הגלר או "שוגר" ריי לאונרד.

קילו מול קילו, סנטימטר מול סנטימטר

שחייה, בפרט במרחקים שעד 400 מ', הופכת לספורט של נפילים. שחיין בכיר במרחקים אלו מתחת לגובה 1.85 מ' כמעט שלא קיים (למעט אולי כמה יפנים). רוב השחיינים הבכירים אינם נופלים מגובה 1.88 וחלקם הגדול מעל 1.95. שחייני צמרת נמוכים קשה למצוא. גל נבו בן ה-23 מקיבוץ חמדיה הוא 'דרדס' במונחי השחייה העולמית – 1.75 מ'. ממוצע הגבהים של השחיינים שהקדימו אותו במשחה ל-200 מעורב שבוע שעבר בבודפשט, היה 1.90 מ', ואף אחד לא פחות מ-1.88 מ'. גל "מאבד" 7.5% עד 8% של אורך גוף ומוטת ידיים מול מתחריו הקרובים. לעומת זאת, הפיגור שלו בתוצאה מול מנצח ה-200 מעורב, עומד על 2%. אם דרדס – אז בר כוח. אם גל יאסוף הערב (א') מדליה ב-400 מ' מעורב אישי, תיקבע זכאותו לתואר – סנטימטר על סנטימטר (Inch for inch) – השחיין מספר אחד באירופה.		גל נבו הבטחה ישראלית בעולם השחייה / צילום: שי נבו

חשיבות הגובה
במרחקים הארוכים, עולה באופן יחסי חשיבות היכולת לשמור על קצב גבוה, לעומת חשיבותם הגבוהה של הגובה, העוצמה וגודל מנוף היד (המשוט) במרחקים הקצרים. יוצא, שחיסרון הגובה של שחיינים נמוכים, מצטמצם כשמרחקי התחרות גדלים. זו אחת הסיבות שנבו טוב יותר (יחסית) ב-400 מעורב לעומת ה-200. חסרון הגובה שלו מצטמצם.

גל הגיע רביעי ב-200 מעורב. מה שאולי יותר מכל מנע מגל מדליה ב-200 היה טעות בחלוקת הקצב. שחיה תחרותית מחייבת אמנות אמיתית של חלוקת כוחות וקצבים, ללא הלוקסוס של התייעצות בשעון. גם גדולי השחיינים אינם חסינים מטעויות. חלוקת הקצב קשה עוד יותר במשחי המעורב – שם לכל שחיין יתרון בסגנון אחר, והפערים בין השחיינים משתנים במעברים מסגנון לסגנון.

בחצי הגמר ב-200 מעורב קבע גל תוצאה שהיתה כמעט 2 עשיריות מהירה יותר מהגמר. חציו השני של משחה המעורב חזק אצל נבו יותר מהראשון. בגמר, מחשש לפיגור שלא ניתן לסגירה, נראה שנבו לחץ חזק בחצי הראשון, ושילם על כך בחצי השני – שם איבד גם 1.5 שניות ביחס לחצי השני (המקביל) בחצי הגמר, ושם איבד גם את המדליה.

עבודה עברית
עמית עברי – גם היא נמוכה ביחס למתחרותיה – ממשיכה לגרום נחת. בנחישות ובהתמדה עברי ממשיכה להתאמן, מייצבת רמה עקבית, ומתקדמת. היא מתברגת בכל אליפות יותר ויותר גבוה. עם שיא אישי וישראלי יפה ב-200 מעורב, ויותר מכך, עם מקום 5 בגמר ה-100 פרפר (אחרי מקום 8 בגמר ה-50 פרפר), עברי, בפתיחה איטית וסיומת חזקה, ממשיכה להתקרב למדליות, והופכת לאורחת קבועה ורצויה בגמרים אירופאים.

מבחנים אולימפיים בישראל?
ישנן מדינות שבהן קביעת קריטריונים אולימפיים מובנת מאליה. בחלקן נהוגה שיטת המבחנים (Olympic trials). בארה"ב המבחנים האולימפיים בשחייה ובחלק מענפי הריצה, שקולים לעתים לתחרות על מדליות באולימפיאדה עצמה. כך גם במבחנים לנבחרת קניה בריצות ארוכות. בישראל, מעולם לא היה שפע של זכאי אולימפיאדה ומעולם לא נדרשו מבחנים. ייתכן שמצב זה עומד בפני שינוי לקראת לונדון 2012.

משחי הגב באולימפיאדה כוללים רק 100 ו-200 מ' (50 גב איננו מקצוע אולימפי). בין 3-5 שחיינים ישראלים עשויים להשיג את הקריטריון האולימפי ללונדון במשחי הגב, אך הם ייאלצו להתחרות על שני הכרטיסים שזכאית כל מדינה לקבל בכל משחה.

כדי להשתתף באולימפיאדה, גיא ברנע יהיה חייב לשחות 100 גב, וייאלץ להתמודד לפחות עם יונתן קופלב ויעקב טומרקין בני ה-19 וה-18, שדולקים אחריו. ב-200 מ' גב נוגסים קופלב וטומרקין גם בבכירותו של איתי צ'מה, וזה עוד לפני שסופרים את דוד גמבורג בן ה-17 מירושלים וטוענים אחרים לכתר.
צרות של עשירים.

אל תשלחו את אלן אחרון
האלוף האולימפי ואלוף אירופה ב-100 חתירה, אלן ברנאר הצרפתי, כנראה נחנק תחת עול האחריות במשחי השליחים. באולימפיאדת בייג'ינג הוא זינק אחרון ברביעייה הצרפתית, נחנק במטרים האחרונים והפסיד לסיומת קטלנית של האמריקאי ג'ייסון ליזאק (ונתן למייקל פלפס עוד מדליית זהב על מגש). נדמה שבאליפות העולם ברומא ב-2009 הבינו המאמנים הצרפתים את הבעיה ומיקמו אותו שני ברביעייה. אלא שבשבוע שעבר בבודפשט, הוכח שטעות, גם אצל הצרפתים, לעולם חוזרת.

שבוע שעבר זינק ברנאר שוב אחרון ברביעייה הצרפתית ל-100X4 והפסיד במו ידיו את הזהב לרוסים. בניכוי זמני זינוק, ברנאר (שזכה בהמשך השבוע בזהב אישי באותו משחה – 100 חתירה), שחה את ה-100 מ' בשליחים 59 מאיות שנייה לאט יותר מאשר שחה בגמר האישי, ואיבד שוב זהב צרפתי במשחה השליחים. שחייה כזאת בגמר האישי, היתה ממקמת אותו שמיני ואחרון.

כסף לאיים
פאל יונסון הוא נער בן 19 מאיי פארו – איים בים הצפוני בין אנגליה לאיסלנד, שאוכלוסייתם מונה פחות מ-49,000 איש. פחות משכונה באשדוד. באיי פארו מתאמן יונסון רק בבריכה של 25 מ', כי בכל האיים אין בריכה אולימפית של 50 מ'. הילד מחזיק בשיאים לאומיים בכל משחי החתירה מ-50 ועד 1500 מ', וגם ב-200 פרפר, 200 מעורב, ו-200 חזה. בשבוע שעבר, הביא יונסון מדליית כסף לים הצפוני, עם מקום שני ב-1,500 מ' בבודפשט בזמן של 14:56. אבל באולימפיאדה הוא לא יוכל לייצג את מולדתו. הסיבה – התנועה האולימפית לא מכירה באיי פארו כמדינה. יונסון כנראה יצטרך להתמודד במדי דנמרק כדי להשתתף בלונדון 2012.

דורש הסבר
קאמיל לאקור הצרפתי בן ה-25. השבוע הפציץ עם זהב ב-50, ו-100 גב בתוצאות מדהימות. מהר בהרבה מתוצאותיו בעבר. נבחרת השחייה הצרפתית כולה טובה יותר מאי פעם. אבל כשספורטאים בשלים מתחילים לרשום לפתע תוצאות חריגות, מותר לדרוש הסברים.