על מנת לשפר יכולת גופנית פסיכומוטורית חשוב להתמקד בשיפור מרכיבי הכושר הגופני: מהירות תגובה, קואורדינציה, שיווי משקל, זריזות וקינסטזיה. יכולת פסיכומוטורית מתייחסת לשילוב של תהליכים קוגניטיביים ותנועות גופניות הכרוכות בביצוע משימות או פעילויות שונות פיזיות עם מרכיבי הכושר הגופני הספציפיים. כך, שאימונים לשיפור היכולת הפסיכומוטורית יכולים לשפר את המיומנויות והביצועים המוטוריים, אך הם, בדרך כלל, לא מיועדים ואפקטיביים במיוחד כשמטרת המתאמן הינה היפרטרופיה שרירית.
היפרטרופיה שרירית מתייחסת לעלייה בגודל או בנפח של תאי השריר וכתוצאה מכך הגדלה כוללת של רקמת שריר השלד. מדובר על תהליך המתרחש בתגובה לגירויים ספציפיים כמו, למשל, אימוני התנגדות. נציין, שהיפרטרופיה ניתן להשיג בעת שיותאם האימון ליצירת מתח בשריר וביצוע תכנית אימונים גמישה המתקדמת עם השינויים המתקבלים ומתעדכנת ביחד איתם וכן, בהתאמת התזונה והמנוחה בין האימונים – בהלימה לתכנית האימונים שתוביל לבניית השריר.
לכתבות נוספות בנושא:
פעילות אירובית מול פעילות אנאירובית: מה יעיל יותר למניעת סטרס?
עשיר בנוגדי חמצון, עוזר בספורט ואפילו מסייע לשינה: סגולותיו של הדובדבן
בדקנו: האם למפתחי גוף יש כושר גופני גבוה?
מחקר: אימוני כוח בגיל השלישי מפחיתים ביקורים אצל הרופא
אימון פסיכומוטורי עשוי לתרום בעקיפין להיפרטרופיה שרירית על ידי שיפור הביצועים הכוללים במהלך אימוני התנגדות. הוא אינו הגורם העיקרי לקידום העלאת מסת שריר. על מנת שאימון היפרטרופיה שרירית יהיה יעיל, מומלץ בדרך כלל להתמקד בתוכניות אימוני התנגדות המשלבות תרגילים המיועדים לקבוצות שרירים ספציפיות, הקפדה על עומס יתר ובכלל יישום עקרונות האימון החשובים, תפריט תזונתי מותאם והתאוששות מספקת.
זו גם הסיבה העיקרית שמתאמנים שמטרתם העלאת מסת שריר או אף פיתוח גוף תחרותי, וכן ספורטאים בתחום הרמת משקולות תחרותית Power lifting וכדומה, לא מבצעים תרגילים באמצעות בוסו, פיתה ואביזרי עזר שונים. ברם, נציין שגם אימוני הסטודיו השונים (רבים במיוחד) אינם אפקטיביים להשגת המטרה וזאת מסיבות שונות, שהעיקרית שבהן היא היכולת המוגבלת באופן יחסי להעלות עומס משמעותי על קבוצות השרירים השונות. בנוסף, נהוג לרוב להתמקד על שיפור התנועתיות ויכולת פסיכומוטורית כללית.
האם חשוב לשפר לכל מתאמן יכולת פסיכומוטורית?
שיפור היכולת הפסיכומוטורית עשוי להועיל לאנשים המשתתפים בפעילויות שונות הדורשות קואורדינציה, זריזות ומיומנויות מוטוריות. אמנם לא כל מתאמן צריך לתת עדיפות לאימון פסיכומוטורי, בהחלט, יכולים להיות לכך יתרונות בהקשרים ספציפיים. להלן מספר דוגמאות:
1. ספורט ואתלטיקה: ספורטאים, לעיתים קרובות חשוב שיהיו עם רמה גבוהה של יכולת פסיכומוטורית כדי להצטיין בספורט שבחרו. כך חשוב שישפרו את הקואורדינציה, זמן תגובה, זריזות ומיומנויות מוטוריות שיתרמו לשיפור הביצועים ואת היתרון התחרותי שלהם.
2. שיקום פיזי: אימון פסיכומוטורי משמש לעתים קרובות במסגרות שיקום כדי לעזור לאנשים להתאושש מפציעות או מצבים נוירולוגיים. זה יכול לסייע בשיפור שיווי משקל, קואורדינציה ותנועה תפקודית, מסייע בשיקום מיומנויות מוטוריות תקינות.
3. דרישות תעסוקתיות: מקצועות מסוימים, כגון; רקדנים, מוזיקאים, מנתחים או בעלי מלאכה, מסתמכים במידה רבה על מיומנויות פסיכומוטוריות מעודנות. שיפור היכולות הפסיכומוטוריות הספציפיות עשוי להוביל לשיפור הדיוק, המיומנות והמיומנות הכוללת בתחומם.
4. כושר ובריאות כללית: גם אנשים שאינם עוסקים בספורט או עיסוק ספציפי, שיפור של היכולות הפסיכומוטוריות יתרום לשיפור הכושר הגופני הכללי ולהרגשה טובה יותר. כך שיחול שיפור בשליטה הכללית של הגוף, יעילות תנועתית טובה יותר, הפחתת הסיכון לפציעות בפעילויות יומיומיות או במהלך פעילות גופנית ועוד. דוגמה טובה לכך הנה הגיל השלישי, בו מסיבות רבות חשוב לשפר יכולת פסיכומוטורית. לדוגמה, הנפילות הכה שכיחות בגיל זה – אחד משלושה מבוגרים מעל גיל 65 נופל לפחות פעם אחת בשנה, או בשל תחלואה רבה יותר בכלל ושל מחלות נוירולוגיות שונות (כמו: פרקינסון, טרשת נפוצה ואחרות) בפרט.
אם כך, נסכם, שאימון פסיכומוטורי אפקטיבי לשיפור יכולות גופניות בהקשרים שונים, אך הוא אינו חובה עבור כולם. במידה ומבצעים אימונים מסוג זה יש להתחשב בעיקר במטרות האישיות של המתאמן, תחומי העניין ובדרישות הספציפיות של הפעילויות או המקצועות שבהם עוסק המתאמן/ספורטאי. עם זאת, עבור אנשים המעוניינים לשפר את יכולת התנועה הכללי שלהם לרבות הקואורדינציה והביצועים הפיזיים, שילוב של תרגילי אימון פסיכומוטורי בשגרה שלהם עשוי בהחלט להועיל.
אם המטרה הנה העלאת מסת שריר כפי שצוין לעיל, יש צורך בתוכנית אימון מתאימה שממוקדת בהשגת המטרה. בנוסף, חשוב ההקפדה היתרה על צריכת חלבון בכמות מספקת לצד אבות המזון האחרים שגם להם חשיבות בתהליך. (שומן ופחמימות).
פרופריוספציה – מושג המתייחס לקליטה העצבית של גירויים המגיעים מחיישנים מכאניים המצויים ברקמות פנימיות שונות, כגון: שרירים, גידים, רצועות ומפרקים. שיפור בתפקודה של המערכת הפרופריוספטית יתרום לייעול בתנועה ובקואורדינציה העצבית שרירית. ברם, ממחקרים שנעשו בתחום עולה שאצל ספורטאים שביצעו אימונים ייחודיים לשיפור הפרופריוספציה פחת מספר הפציעות באופן מובהק ובהתאמה בגיל השלישי יכולת זאת עוזרת במניעת נפילות ומהווה חלק מההמלצות לגיל השלישי .
ניתן לשפר את המערכת הזו באמצעות תרגילים המצריכים הפעלת כוח תוך הפרת שיווי משקל, תנועה פונקציונלית מסוגים שונים, ביצוע תרגילים המתבצעים בעמידה, ישיבה, הטיית גו על משטחים לא יציבים וכן עם אביזרים מסוגים שונים כגון: כדור פיטבול, בוסו, פיתה, גומיות ורצועות מסוגים שונים , שילוב של מספר תנועות/ביצועים, בכיוונים שונים ובעזרת חושים שונים ועוד.
הכותבים:
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים", ואת הספרים "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ילדים בריאים כדרך חיים" והספר: "מה אוכלים".
מורן נחמני – MPH;MPE;EP-C(ACSM) | תזונאי קליני ופיזיולוג מאמץ, רכז ומרצה בכיר בהכשרת מדריכי כושר. בעלים של המרכז האישי לכושר ותזונה חיפה. בעל תואר שני בבריאות הציבור ובמדעי האימון הגופני. תואר ראשון במדעי התזונה.