ברכה (ביטי) דויטש היא כמה דברים: היא חרדית ואם לחמישה, היא רצה הממוקמת בצמרת העולמית של עולם הריצה, היא מהווה מקור השראה לאנשים רבים ברחבי העולם והיא גם הפכה להיות אחת מנציגות ההסברה הבולטות של ישראל.
לכתבות נוספות בנושא:
פציעות ריצה בחורף: אלו הפציעות הכי נפוצות ואיך נמנע אותן
המרוץ הבא שלכם בחו"ל: הכירו את מרתון וינה
כ-2,000 רצות ורצים בחצי מרתון השרון רוטשטיין
כל אלה ועוד הביאו את הבמאים רבקה שור ואורן רוזנפלד לבחור בה כדמות שעליה יבססו את הסרט התיעודי הבא שלהם. והשניים אכן ליוו את דויטש למשך כחמש שנים, בין 2019 ל-2024, והתוצאה: סרט תיעודי באורך 98 דקות בשם "רוצי אמא" (באנגלית Marathon Mom) שפתח את פסטיבל הקולנוע היהודי בסינמטק ירושלים במוצאי השבת האחרונה.
הסרט עוקב אחר דויטש (35) ומאמנה עמית נאמן החל ממרתון טבריה ב-2019 אותו סיימה בזמן של 2:42:18 שעות, ועד לתחילת שנת 2024. בדרך מתוארים המכשולים, הפציעות והאתגרים שאיתם נאלצה להתמודד במסעה להיות ספורטאית אולימפית כולל המרתונים שרצה בצ'שייר שבאנגליה, בברלין, בסביליה ובטוקיו.
עשרות בני אדם מילאו את אולם 3 בסינמטק בציפייה לראות את הדרך שבה בחרו שני הבמאים להגיש את ההתמודדות של דויטש עם הקשיים שליווי את הקריירה שלה. אלא שהם נתקלו בדיווח שהוא בעיקרו עיתונאי ולא בסיפור אישי. כזה הכולל גם סינקים של מאמנת כושר שמלווה את הבחירות המקצועיות של ביטי לאורך הסרט בפרשנות מקצועית, ולא ממש ברור מה התפקידה שמילאה בחייה של האתלטית.
ביטי דויטש באימון | צילום: באדיבות הולי לנד הפקות
הפרעות האכילה
לאנשים שמגיעים מעולם הריצה, שאליו דויטש נכנסה בסערה רק לפני כשמונה שנים, הסרט לא יחדש כמעט דבר. כל מי שעקב אחר האתלטית ילידת ארצות הברית מכיר את התוצאות של המרוצים שבהם רצה, ויודע על הפציעות ועל האכזבות שהיא עברה. מה שהוא אולי לא יודע זה על הפרעת האכילה שדויטש סבלה ממנה בתיכון, כנראה הנושא החשוב ביותר בסרט, שעל פי המוצג גם פגע בה במהלך המרוצים השונים, ושהיא עוד מתמודדת עם השלכותיה עד היום.
במהלך הסרט אנחנו גם מתוודעים לטרגדיה, עליה ביטי דויטש לא דיברה יתר על המידה בשנים האחרונות, שאחייניתה דניאלה פרדס לא יכלה לאנורקסיה ושמה קץ לחייה בגיל 14. בשל העובדה שלא הייתה מסגרת שתוכל לסייע לה החליטו בני משפחת דויטש להקים את בית דניאלה, כדי לספק מענה לאותם נערות ונערים שסבלו כמו דניאלה וזקוקים למעטפת טיפולית כוללנית המספקת מגוון רחב של טיפולים פרטניים וקבוצתיים, לימודים ואחריות תפקודית.
ביטי דויטש בסיום מרתון טוקיו | צילום: באדיבות הולי לנד הפקות
המשפחה
מי שמופיע בהבזקים בסרט הוא מיכאל, בעלה של ביטי ורוכב אופניים בעצמו. הדמות המצטיירת בסרט היא של בעל תומך לאין שיעור, וכזה שמעניק לבת זוגו את החופש המוחלט לעשות ככל העולה על רוחה כדי להגשים את עצמה. הדבר שקהל הצופים לא קיבל מספיק הוא מפגש משותף של בני הזוג ושאלות קשות על מערכת היחסים ביניהם ועל הריחוק הקבוע של ביטי מהילדים – דבר שהיא עצמה חווה כקושי רב במהלך הסרט.
עוד מכשול שהבמאים החליטו לתת לו בולטות בסרט הוא הניסיון של משפחת דויטש לפעול באמצעים שונים כדי להזיז את יום מרתון הנשים במשחקים האולימפיים בטוקיו, כך שלא ייערך בשבת (ניסיון שלא צלח). גם כאן, כמו במקרים אחרים בסרט, לא הורגש שהבמאים מנסים להקשות על ביטי בשאלות קשות מדי אודות אמונתה ופשוט הופכים לחלק מהסיטואציה.
ביטי דויטש ומשפחתה | צילום: באדיבות הולי לנד הפקות
הסיכום: אפשר היה להיות נועזים יותר
בכלל, נראה שכל הסרט פונה לקהל האמריקאי דווקא, ולא הישראלי ולכן הליטוף המתמשך שביטי מקבלת לכל אורכו. גם הבולטות שניתנה לשפה האנגלית, והבחירה של הבמאים לראיין את ביטי באנגלית ולשמוע אותה כמעט לאורך כל הסרט לא בעברית, שמה על הסרט חותמת שכנראה הוא יועד במקור להצליח יותר מעבר לים.
כי שם, אצל הקהל שלא מכיר אותה ואולי לא יודע מה דרוש כדי לרוץ מרתון בתוצאות מרשימות שכאלה, הסרט יכול לעבור בהשתאות ובפליאה. בישראל, לקהל שכבר מכיר את ביטי ויודע לאיזה הישגים נהדרים היא הגיעה על המסלול ומחוצה לו, היה מגיע סרט יותר נועז. כזה שמגיע עד לקצה בשאלות ההתמודדות של הכוכבת עם החיים, בדיוק כמו שהיא מגיעה לקצה בכל מרתון שבו היא מתחרה.
ביטי דויטש במרתון ברלין | צילום: באדיבות הולי לנד הפקות
איזה מין ביקורת זו? הסרט פונה לקהל יעד מסוים ואתה צריך להתחשב בסוגיה זו.
הסרט לא נועד לציבור גדול שמכיר ועוקב אחריה.
זו תופעה עלומית לא שכיחה בעליל ובסרט כן רוצים לתמרץ את הסוגיה .