"לפתע יעקוף אותך הרוכב שאותו הצלחת להדביק ואתה תשים לב שיש לו אופניים משוכללים מאוד, סְקוֹט, פוּל קַרבּוֹן- דור 3, עם מעבירי דוּרַה אֱיְיְס מבריקים, חדשים, גלגלי תחרות דקים, כל החבילה, אבל, לפתע יעלה חיוך של תמיהה על פניך," סיפורו של מאיר נדב
מאת:מאיר נדב
כשתגיע לשטח ההחלפה, עדיין תראה על הסטנד מספר זוגות של אופניים, לרגע תפזול לעבר עשרות זוגות האופניים על מגרש הכדורסל, מקצה הספרינט, תתיישב על הדשא בשטח ההחלפה, תנגב את הרגלים מן הרטיבות והבוץ שדבק בהם. תגרוב גרביים, תנעל את נעלי הרכיבה, תניח את מספר החזה, בכיוון הגב, את הבנדנה הכחולה שפביאן מכר לך לפני שנים ארוכות – באטליה שלו ושל אשתו היפה, בבית הישן על גבול רמת-גן תל-אביב, אתה שומר עליה מכל משמר, תניחה על הראש, הזנב הכדורי האסוף מאחור, את הקסדה תמקם במהירות על הבנדנה, תרכוס אותה באצבעות מיומנות, משקפי השמש על עיניך.
| תרים את האופניים מן הסטנד, תרוץ על נעלי הרכיבה הלא נוחות משתדל שלא למעוד ולעקם את הקרסול, תעלה על השטיח לכיוון נקודת העלייה על האופניים, קפיצה אחת בעזרת הפדאל ואתה על האופניים, והקליטים מאכזבים אותך, מתנכרים אליך, יסרבו להתחבר ללוקים, או להפך, משמיעים קול מתחכך של פלסטיק בפלסטיק, יזכירו לך שהרכיבה אינה רק עניין של כוח, מונעים ממך ומן האופניים להפוך לגוש אחד, ליחידה אחת, מחוברת, לכידה. |  |
לפני שלוש שנים ביצעת את המעבר מרכיבה עם נעלי הריצה לרכיבה עם נעלי הרכיבה. השינוי היה לך קשה. הרגשת שמשהו סוגר, אינו מאפשר את החופש. החלפת לנעלי הרכיבה משום שהבנת שכך יתאפשר לרכב מהר יותר, אבל חלף זמן רב של רכיבה עם נעלי הרכיבה, עד שחדלת ליפול, עד שעניין ההשתחררות של הקליטים מהלוקים היה שגור בגופך ברגליך בהרגליך, כדי לגלות את הכלל, שלא חשוב כמה הדוק אתה קשור אל משהו או מישהו, כל עוד אתה יכול להשתחרר ממנו לכשתרצה, ועדיין, התחושה של הקושי להתחבר לסְפֵשֶלָיְזְד, אַלֶה קוֹמְפּ, אלומיניום, שמונה עשר הילוכים, הוותיקות והטובות שלך, שבאו במקום אופני הטְרֶק 1000 העתיקים, השוכבים כעת בחצרך, תעורר בך את חוסר האונים שבקושי להינתק, מן החוויה, ההיא, הרחוקה, החוויה מהשחייה, שלא ניתנת לתיאור במילים.
אתה תפסיק לחפש בעל כורחך. זה כואב כמו הפרידה מיעל, הבכי, הסקס הסוער האחרון, החשבונות של החשמל והמים והגז בשקית על הדלת ומאתיים חמישים שקל-חלקךָ, תתקשרי אם את צריכה משהו, וכבר בדרך לבאר-שבע, עם שולחן הכתיבה שהולך אתך לכל מקום, בפיאט 127 של דורון, המושבים האחוריים מקופלים, ורק כעת אתה נזכר בה, כבר אין חשיבות לעובדה מי נטש ומי הרגיש נטוש, רגע הקריעה נותר בגופך כחוויה צרובה, מעלה בך כעת תחושת צרבת קלה שלא ברור אם נובעת מעודף האבקה במשקה האיזוטוני או שמא נגרמה מעצם העלאת הזיכרון הקשה על הפרידה.
הרוח תכה בך בפנים ובאופניים ללא רחם. הרוח הצפונית הידועה לשמצה שמגהצת את המפרץ, חלק, ללא גלים, תהפוך את המאמץ הגופני לאתגר אינטלקטואלי, לקרב מוחות, שילוב בין כוח השרירים, להחלטות מדודות, הארבע ראשי מתוח, לוחץ ומושך חליפות את הפדאל, בקצב מונוטוני בהתאם לאפשרות של הגוף, מניח לשרירים לבוא לפני הנשימה, הדופק אינו יכול לעלות יותר ממה שהשרירים מאפשרים, סוג של מטוטלת, של שמירה על איזון בין המאמץ של השרירים לבין הצורך להימנע מלעבור את סף חומצת החלב, שכל כך מאיים, שאחריו, כבר אינך יכול לחזור לרכיבה כמו שהיית לפני שעברת את הגבול הבלתי נראה הזה, ואתה תצא מן המשחק, לפרק זמן יקר, ותתיר לגופך את המרווח להזרים לדם את הגליקוגן שיגיע לשרירים מן המאגר שקובי הדריך אותך לדאוג למילויו עוד לפני שישה ימים ואתה תמשיך ותמלא אותו מאגר באמצעות המשקה האיזוטוני ושקיות הג'ל.
זה יראה לך יותר כפנקסנות והתעסקות בפרטים הקטנים, בדיקת כיוון הרוח והתחשבות במהמורות הדרך, ושיפוע העלייה בדרך צפונה, והתלבטות לגבי רגע השתייה המתאים של המשקה האיזוטוני ורגע הנגיסה קריעה של שקית הג'ל, בטעם אספרסו, שתהפוך לרגע לחוויה חושית מציפה, תגרום לך להאט את הדיווש, מאפשרת לרוכב מאחור לעקוף.
החריקה של האופניים ורעש הקרקוש של מעבירי ההילוכים תבהיר לך שצריך להוריד הילוך, להקל על המאמץ שלך ושל האופניים מול הרוח, בכביש עוקף שדה התעופה, בדיוק ברגע שמטוס מלא בסקנדינבים אדומי עור ימריא צפונה לכיוון ארצות הקור, והרוכב שלפניך יתקרב, כלומר יאט, שותה את המשקה האיזוטוני שלו ומאפשר לך לעקוף אותו, ואתה תשמור על מתח השרירים האופטימאלי מבחינתך, מהירות, קצב, תנועה, מחפש את האיזון בין כולם.
שריקת האוויר היוצא, תבהיר לך שכדאי שתיקח את שאיפת הונטולין הנדרשת, וכבר תמצא עצמך בכיכר היציאה מן העיר עולה צפונה בכביש הערבה, האופניים ואתה, הרוח לא תאפשר לך לחוש את האחדות המצופה שהרגשת בשעות הארוכות של האימונים. בכאב גדול תחדור לתודעתך התובנה, שאתה מחפש את אותה תחושה, בלתי ניתנת לתיאור במילים, שהרגשת לאורך חלקים גדולים מן השחייה. היא לא תהיה שם. זכרה העמום יגביר את כאב השרירים שתחוש ואת עוצמת מפח הנפש שתחדור באכזריות, מכה בך בניפוץ האשליה כדרכה האכזרית של המציאות.
החוויה שהייתה כה מוחשית, נעלמה כלא הייתה, גזה, ולמרות שזכרה היה עדיין טרי, הרגישה, מרחק של דקות ספורות ממנה, כמו לאכול חביתה שעמדה יומיים במקרר. אתה תבין שהחיפוש אחר אותה תחושה הופך אותה בבת אחת ללא-מושגת, צריך לוותר על החיפוש. קל להגיד, תנסה להתרכז בכאב בשרירים, מזהה את שריר הארבע ראשי של הרגל הימנית מתאמץ יותר מזה השמאלי, תבין שהתנוחה שלך על האופניים צריכה להשתנות, תצר על כך שלא כיוונת את גובה הכיסא כפי שהתבקש. על טעויות משלמים יצוץ שוב האמנטאל, אמנם כפוף וכבר אינו מחייך, אבל עדיין חי ובועט.
לפתע יעקוף אותך הרוכב שאותו הצלחת להדביק ואתה תשים לב שיש לו אופניים משוכללים מאוד, סְקוֹט, פוּל קַרבּוֹן- דור 3, עם מעבירי דוּרַה אֱיְיְס מבריקים, חדשים, גלגלי תחרות דקים, כל החבילה, אבל, לפתע יעלה חיוך של תמיהה על פניך, הוא רוכב עם בקבוק מים של 750 מיליליטר של מי מעיין, על המתקן העשוי קרבון, שנועד לבקבוק. אוקסימורון, חידה, אופניים משוכללים שעולים כמעט כמו המכונית שאתה נוהג בה, לעומת מים. מים פשוטים, ולא משקה איזוטוני. אתה תבין שמדובר בבחור חדש על מסלול הטריאתלון.
מי, לבד מחסר ניסיון, ירשה לעצמו לעשות את האולימפי ברישול אלגנטי כזה, מזלזל בחוקי התזונה של קובי, שם ללעג ולקלס את התיאוריה על מחסני הגליקוגן המתמלאים ומתרוקנים חליפות, ומיד, נישא על גלי ההתנשאות והבוז הישנים תנסה לעבור אותו שוב, חוגג את ניצחונך, ולאחר כקילומטר עוד רוכב לפניך, והבחור שאותו הצלחת לעקוף עדיין ירדוף אחריך בחמת זעם, עניין של כבוד מבחינתו והוא יעקוף אותך, עשרות מטרים מעבר למחסום של משמר הגבול בכניסה לעיר אילת.
לעזאזל איתך, הדבר ממנו ניסית לחמוק חוזר אליך והאמנטאל מרים ראשו מן הבור בו הנחת אותו, תזיז ת'תחת חייל, כאילו לא הייתה שחייה, כאילו זיכרון החוויה במים, אין לו ולא כלום עם החלטתך המודעת שלא לוותר על המאבק הארצי שאתה מנהל עכשיו עם בחור תחרותי, תמים משהו, אולי מבצע בעצמו, על עצמו, סוג של ניסוי, בדיוק כמוך, בלי הגדרות אופרציונליות של המשתנים אותם אתם מבקשים לבדוק, ועם תיאוריות משתנות, בהתאם לקונטקסט. סמיוטיקה על הכביש.
כך תנהלו, שני נסיינים מטעם עצמכם, מאבק לכל אורך העלייה שעוד נותרה, בערך עוד ארבעה-עשר קילומטרים של רכיבה, לרגעים אתה מוביל ובזמן של זחיחות, בעיקר כאשר תשתה לרוויה, הבחור עם האופניים המשוכללים חולף על פניך ואתה מנסה להדביק אותו, הרגלים ישנים קשה להכחיד, והאופנוע עם השופט, בחסות רוח הפנים, שאינה מעבירה את הקול, יתקרב, שורק שריקת אזהרה. יש לך כרטיס צהוב, חשש דרפטינג, היית צריך את דורי בדיוק ברגע הזה הופך אותך מנאשם לזכאי, איזה דרפטינג אדוני השופט, בסך הכל ניסית לעקוף ולא הצלחת.
זה ירגיז אותך כל כך, יזרים אדרנלין לעורקיך, כן, כבר חלף מספיק זמן ומאמץ כדי שהגוף יעורר את מאדאם פומפידורה, האדרנלין ישתחרר לתוך זרם הדם, יעורר בך שמחה, כשני קילומטרים לפני באר-אורה, אז תעקוף במהירות את הבחור העיקש, עם האופניים המשוכללים ובקבוק המים השקוף, הוא יעיף מבט קצר אליך, לשמאלו, מעט מופתע, וכבר לא תראה אותו במסלול האופניים.
תגיע לנקודת הסיבוב, עשרים קילומטר ולמרות הזעקה של השחרור שתשחרר לחלל האוויר לא תהין לשמוח, זוכר את דבריו של קובי, כי כעת צריך לעבוד חזק, לתת את כל מה שיש, לא לנוח על זרי הדפנה, המהירות שתפתח, תוצאה של הרוח בגב, כמעט כמו מפרש מלא ברוח, ברוחב הכתפיים, בעידוד הירידה התלולה יחסית, ולא נעים להודות, בחור ארצי שכמוך, שמחת החיים שתמסך בך,- עדיין מתונה, מחמת הפנקסנות שאינה מתירה לך לשכוח נתון משמעותי שמשפיע על האיבר המייצר את השמחה -עדיין ממתינה לך הריצה הארוכה- וגם תוצאה ישירה של המסה שלך, שכעת, לכל הרוחות, בפעם הראשונה והיחידה בתחרות, תעבוד לטובתך. מה היית עושה בלי איינשטיין, או ניוטון, או שניהם ביחד,
הנוסחאות תתערבבנה בראשך, עשרים קילומטרים של נסיעה במהירות ממוצעת של קרוב לחמישים קמ"ש, הדרך אל האושר, בדרך למטה, תעבור מספר רוכבים, תזהר בעקיפה כדי להימנע מרוכבים, בודדים אמנם, שעדיין עולים בדרך צפונה, מביטים בך במבט קל של קנאה, תשתה בקטע כביש בו הירידה מתונה מעט ותמצוץ את לשד התוכן של עטיפת הג'ל האחרון ברכיבה, בטעם ווניל, נמהל טוב בטעם הלימון של המשקה האיזוטוני, וכבר תגיע אל נקודת המחסום בכניסה לעיר, ותקלל את הבמפרים בכביש ולאחר כשלוש מאות מטרים תקבל פיצוי, בדמות הירידה התלולה האחרונה לפני כיכר הכניסה לעיר, תביט לרגע במד המהירות שמצביע על חמישים ושישה קמ"ש, העיר אילת נחשפת מבעד לערפילי הבוקר, מנצנצת מבעד לקרני השמש, שכעת כמעט ברום השמיים בדרכה דרומה ומערבה, ולא תסיט את מבטיך מפאת המהירות, וההאטה לפני הסיבוב של הכיכר תתסכל, אתה רוצה להמשיך בדהירה למטה, מהר יותר ויותר, במקום זאת, תתאים את המהירות לתנאי הדרך, תייצב את האופניים ביחס לגוף, נזהר שלא להתרסק, ותפגוש לרגע את הרוח הצפונית ביציאה מזרחה ואח"כ דרומה בכביש עוקף שדה התעופה, "אם אתה רוצה לנוח, תעשה את זה באזור כביש שדה התעופה" יהדהד מתוכך קובי הבלתי נלאה, הפעם לא תקבל את עצתו, מבקש להיות כבר בריצה, לפגוש את התחרות עין בעין, להביט לאתגר האמיתי בלבן של העיניים, עם אותה חוויה, כעת דהויה, רחוקה מן החוף, מן השחייה.
לחלקים הקודמים
———————————————————————————————————
מאיר נדב הוא טריאתלט חובב מלהבים, סופר ופסיכולוג ראשי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. לפני פחות משנה השתתף בטריאתלון אילת במקצה האולימפי. שלוש וחצי השעות שחווה בתחרות היו עבורו 'אירוע מכונן' בחיים, נובלה קצרה פרי עטו על האירוע
