ונפתח בחידה: איך חוצים את רכס ההימלאיה ביחד עם רואה חשבון בפחות מחודש? יודעים את התשובה? והרי החדשות: בערך לפני כעשרה ימים, ראיין ניקולאס סנדס, רץ שטח דרום אפריקאי בן 36, חצה את רכס ההימלאיה, המתפרש על פני 1,506 ק"מ ו-70 אלף מטר טיפוס מצטבר בריצה, כמעט רצופה, אותה השלים בתוך קצת יותר מ-25 ימים. הוא עשה את זה עם שותף לדרך, רץ נוסף בשם ריינו גריזל, העוסק, בשגרה, בראיית חשבון. אבל סנדס וגריזל לא רק חצו את רכס ההרים הגבוה בעולם. הם גם עשו את זה בזמן שיא של 25 ימים, 3 שעות ו-24 דקות – מהיר ב-3 ימים מההישג הידוע הקודם.

"זה תמיד היה חלום שלי לרוץ בשטח" | צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

אם הנתון הזה נשמע לכם מדהים, חכו שתיראו את רשימת ההישגים עליהם חתום סנדס – מי שהפך בשנים האחרונות ל"נער הפוסטר" האולטימטיבי של ענף ריצת השטח. מאז 2008, השלים סנדס (לפחות) 40 ריצות שהקנו לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של ענף ריצת השטח והאולטרה. בין ההישגים: כבר בשנת 2010 הפך לרץ הראשון (ואולי היחיד עד כה) שהגיע במקום הראשון בכל מרוצי "4 המדבריות" (המתקיימים באטקמה בצ'ילה, מדבר גובי בסין, מדבר סהרה שבמצרים ובאנטארקטיקה), מתפרשים על פני 256 ק"מ ונמשכים בין 6 ל-7 ימים; בשנת 2014 ניצח לאחר שהגיע במקום הראשון ב-TransGranCanria; באותה שנה גם הגיע שני ב-UT Mount Fuji ואילו ב-2017 סיים ראשון ב-Western States בזמן של 16 שעות ו-19 דקות. למרות כל אלה, הכיבוש האחרון, בנפאל, הוא ללא ספק היהלום שבכתר.

בשיחת טלפון שערכתי איתו מביתו שבקייפ טאון, ימים ספורים לאחר השלמת המשימה, הוא עדיין נשמע עייף, שלא לומר רצוץ, מההרפתקה המפרכת. הקול שלו נמוך. טון הדיבור מעט לאה ומדי פעם, כשהשתרר שקט על הקו, תהיתי אם לא נרדם, ניקר ואז התעורר לקול בנו הצעיר שמתרוצץ בבית. מדהים לחשוב על המסע שעבר. 25 ימי ריצה בין הרים מושלגים (כ-60 ק"מ ביום); מאות קילומטרים של קרח ושלג; ו-70 אלף מטרים של טיפוס מצטבר שבהם קילל את הקור המקפיא שאיים לאכל את אצבעות רגליו וידיו. בדרך, דאג לעדכן את עשרות אלפי העוקבים שלו בפייסבוק ובאינסטגרם, כמעט, על כל צעד ושעל. כנראה שגם סנדס יודע: "עשית ולא דיווחת – לא עשית". וסנדס ממש טוב בלדווח. למעשה, בתקופת המסע, פרסם יותר 35 פוסטים, תמונות וסרטונים, בין היתר בשיתוף נותנת החסות של המסע RedBull, אשר יצרו מעין יומן מסע מרתק שהביא את הכותב לרצות ולראיין את הבחור שנחשב כבר שנים לאחת הדמויות היותר בולטות בעולם ריצת השטח.

צ פ ו || ראיון עם ראיין סנדס 

כשאני מנסה להבין כיצד הגה סנדס את הרעיון לרוץ את רכס ההימלאיה, הוא עונה בפשטות: "זה תמיד היה חלום שלי לרוץ בשטח ואני מניח שזה הגביע הקדוש של ריצת השטח. זה חלום ששמרתי לעצמי ב'בנק הרעיונות' במשך חמש-שש השנים האחרונות ואחרי הניצחון ב-Western States בשנה שעברה, החלטתי שאני רוצה לצאת לחוויה גדולה ולעשות משהו משוגע וזה לגמרי היה המקרה. זה ללא ספק היה הדבר הגדול והמשוגע הגדול ביותר שעשיתי אי פעם".

כמה זמן לקח לך מהרגע בו החלטת ללכת על זה ועד שהגעת לנפאל?
סנדס: "עבדנו על המסע במשך כתשעה חודשים שכללו הרבה תכנונים. בעיקר ששת החודשים האחרונים עם ריינו. לדעתי ריינו השקיע כ-350 שעות רק על מפות ותכנונים אז זה היה די משוגע".

צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

מעבר לכושר יוצא מן הכלל, איך התכוננת למסע? התאמנת בריצה בגבהים קיצוניים?
"כן, עשיתי הרבה אימונים בגבהים גבוהים, התאמנתי לא מעט ב-AfriSki (אתר סקי וסנובורד הממוקם בגובה של כ-3,000 מטר בהרי Lesotho, א.ח), וגם עשיתי אימונים תוך שימוש במכונה שמדמה מצב של היפוקסיה (חוסר של חמצן בדם, כפי שקורה בפעילות בגובה רב). בנוסף, עשינו גם המון אימוני כוח בחדר כושר כי בשטח, בשלג, אתה זז לאט מאוד ואתה חייב לחזק את עצמך כדי לנסות למנוע פציעות – שזה מבחינתי אחד הדברים היותר חשובים."

אני השתתפתי בכמה מרוצים, קצרצרים יחסית, בחו"ל ותמיד שברתי את הראש איפה לתקוע את כל הציוד העודף שהמארגנים מכריחים לסחוב. זה קצת מתגמד לעומת המסע שלכם אבל עדיין – איך אורזים לקראת מסע כזה?
"אני מבין מה אתה אומר. אכן היה לא פשוט לארוז להרפתקה הזו ולי ולריינו היו המון דיונים ותכנונים בנושא הזה. בסופו של דבר תכננו את הציוד שלנו כך שנוכל לנוע בקלות ובמהירות, לצד זה שיהיה לנו את כל הציוד שאנחנו צריכים למצבים של מזג אוויר חם מאוד או קר מאוד. דחסנו את כל הציוד לתיק לא גדול במיוחד בגודל של 20 ליטר".

צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

ישנתם בכפרים בלבד או באוהלים לאורך המסלול עצמו?
"לא ישנו באוהלים, ישנו בכפרים או בשולי השבילים. מספר פעמים אפילו נאלצנו לדפוק על דלתות של אנשים בכפרים מרוחקים ולבקש מקום לישון. לילה אחד יצא שישנו במנזר ביחד עם הנזירים. זה היה די משוגע. בכלל, אני חושב שהאנשים המקומיים היו מאוד ידידותיים ולבביים כלפינו. האופן שבו הם קיבלו אותנו אל בתיהם ופתחו את בתיהם בפנינו זה היה מאוד מרגש ומגניב".

סנדס מספר שרכס ההימלאיה היה מאתגר מאוד לניווט. או במלים אחרות: במקומות שבהם סנדס וגריזל רצו קק"ל ורשות הטבע והגנים לא הגיעו לסמן את השבילים. "בגלל שהחורף הגיע מאוחר יחסית השנה, השבילים היה מכוסים בשלג ובקרח והיה קשה לאתר את המסלול הנכון. מעבר לכך, שביל ההימלאיה הגדול מורכב, למעשה, מסדרה של שבילים. זו רשת של שבילים, כך שהניווט היה די טריקי, אבל בכלליות המסלול היה נפלא והנוף היה מדהים עם ההרים הגדולים והבוהקים, למרות שהיו גם אזורים מרוחקים ויבשים. בחלק מהאזורים היותר מתורבתים היו שדות אורז ויותר אנשים. באזורים של אנפורנה ומנסלו (Manaslu) היו הרבה יותר אנשים כי אלו אזורים יותר מתוירים. בסך הכל, זכינו לחוות את כל נפאל ולא רק פסגות של הרים מושלגים. זה היה מגוון והפך את הכל להרבה יותר מעניין".

מנטלית נהיה לו קשה יותר לקראת הסוף | צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

איך ההרגשה להיות במסלול במשך כל כך הרבה שעות ולעשות את אותו הדבר, כלומר לרוץ, במשך ימים כה רבים? לא היתה נקודת שבירה שבה אמרת לעצמך "זהו. סיימתי." איך התגברת?
"בהחלט היו רגעי שפל והתמודדויות לא פשוטות. יחסית בהתחלה ריינו חטף כוויות קור וזה היה רגע די קשה כי לא ידענו אם הוא יוכל להמשיך. האצבעות שלו התנפחו לגמרי. (בעמוד הפייסבוק של ראיין סנדס יש תמונות של התופעה, א.ח). מהצד שלי, אחרי 6-7 ימים התחלתי להתגעגע ממש למשפחה שלי ובהמשך גם נפצעתי (בברך), אבל לשמחתי לא היו לי פציעות מהותיות. אני חושב שמנטלית זה נהיה קשה יותר בעיקר לקראת הסוף. נהיה קשה לשמור על מוטיבציה ולהמשיך. מעבר לכך, לאורך המסלול היו לנו עוד עליות וירידות אבל אני מניח שזה מה שקורה בכל הרפתקה מהסוג הזה".

מה היה הדבר הראשון שעשית אחרי שסיימת את הריצה?
"הייתי כל כך עייף שפשוט נרדמתי וניקרתי בכל רגע. תפסנו טיסה, חזרנו לקטמנדו ואכלנו המון. התחלנו מפיצה ענקית, שתינו בירה וחגגנו מעט. היינו בעיקר מאוד עייפים."

אנחנו חסרי משמעות לעומת איתני הטבע | צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

במבט לאחור, מה למדת במהלך החוויה הזאת?
"מעל הכל – ההבנה עד כמה אנחנו חסרי משמעות לעומת איתני הטבע. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל היו כמה רגעים בהם הרגשתי ממש חשוף ופגיע מול מזג האוויר הקיצוני וההרים הענקיים האלו. דבר נוסף שלמדתי זה לעולם לא לוותר ולהמשיך ללכת. היו לנו כמה נסיגות לאורך הדרך שבהן לא היינו בטוחים שנוכל להמשיך ללכת. אבל אני חושב שההבנה כמה הנפש שלך חזקה כדי להמשיך לנוע – היא שמאפשרת להמשיך להתקדם גם כשזה מרגיש בלתי אפשרי".

אפרופו להמשיך, בשנה שעברה, פחות מחודשיים לאחר שניצח בווסטרן סטייטס, המשיך סנדס לשאמוני בצרפת, שם השתתף במקצה ה-CCC של מרוץ הדגל העולמי, סובב מון בלאן (Ultra Trail du Mont Blanc) בו סיים במקום ב-21. השנה, הוא מכוון גבוה יותר.

במובנים של ריצת שטח, מה יכול להוות עבורך חלום כרגע? אני מניח שזכייה ב-UTMB עומדת השנה על הפרק?
"אתה צודק. ה-UTMB הוא ללא ספק מרוץ אחד שנותר שאני ממש חולם להצליח בו וזה יהיה המיקוד המרכזי שלי השנה". בהזדמנות זו נציין כי הרץ הישראלי עמית הר-פז, החל להיערך ל-UTMB, אבל להבדיל מסנדס הוא עושה זאת בחרמון.

ישנו בכפרים או בשולי השבילים | צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

רגע, זה הכל? רק UTMB? אכן בקשה "צנועה" אבל בכל זאת – ראיין – אני מצפה ממך ליותר.
סנדס מגחך מהצד השני ומוסיף, "אז בחודש הבא אני ארוץ ב-TransVulcania. הכל תלוי כמובן באיך אתאושש, אבל אני חושב שזה יהיה יותר סוג של 'ניסוי כלים'. אחר כך אני אתמקד ב-UTMB באוגוסט ואז ארוץ את אולטרה קייפטאון באוגוסט – כאמור, תלוי איך אחלים ואיך ארגיש. כרגע אני מרגיש מאוד עייף ומותש. פיזית, הרגשתי חזק יותר ויותר לאורך הריצה אבל חוסר השינה, למשל ב-5-6 הימים האחרונים לא ישנו ולכן אני עייף מאוד. בנוסף, המערכת שלי, הבטן שלי, חטפו זעזוע מאכילה מרובה של ג'אנק פוד אז מזה אני חושב שאני צריך לתת לגוף שלי לנוח. אבל אני מאוד מחכה ל-UTMB".

יש סיכוי שנוכל להזמין אותך לרוץ בישראל? הסצינה של ריצת שטח הולכת פה ומתחזקת. יש פה כמה מירוצים ממש טובים.
"אני אשמח להגיע לרוץ בישראל. אולי אוכל להגיע בשנה הבאה. זה נשמע מדהים."

"הכיבוש האחרון, בנפאל, הוא ללא ספק היהלום שבכתר" | צילום: Dean Leslie / Red Bull Content Pool

יש לך טיפ למישהו שמהסס לגבי מעבר מריצת כביש לריצת שטח, או ממרתון לאולטרה מרתון?
"אני חושב שריצת שטח היא מדהימה. חלק גדול מזה הוא ההרפתקה ותחושת החופש. 'שכח מהזמן, צא לדרך, תעשה חיים ואל תדאג'. אם אתה מגיע מריצת כביש ומרגיש שאתה צריך ללכת – זה בסדר. תיהנה מהתרגול עצמו, כי ככל שתתרגל לשביל ולמסלולים טכניים – כך תשתפר. אל תפחד להרקיע שחקים ולרוץ בעליות. אני יודע שרבים מרצי הכביש מרגישים שהם צריכים לרוץ לכל אורך הדרך, אבל בריצת שטח לעתים קרובות אתה מוצא את עצמך הולך. באשר למעבר מריצת מרתון לאולטרה מרתון, אני מניח שבסוף זה הכל אותו הדבר, פשוט אולטרה מרתון ארוך יותר, כך שמבחינה מנטלית צריך לחלק אותו למקטעים קטנטנים וכך ניתן להתגבר על האתגר". נתראה בשבילים.