בעוד שבוע מהיום, אווה פביאן כבר תהיה באילת בהכנות האחרונות לקראת הסבב האירופי בשחייה במים פתוחים, תחרות הקריטריון לאליפות העולם. היום (רביעי), ביום האישה הבינלאומי אנחנו מדברים קצת אחרי אימון הבוקר שלה, רגע לפני שהיא צריכה להיערך לאימון נוסף. שיגרה די רגילה עבור ספורטאית בטופ האירופי בתחומה.
הדרך שלה לשם לא הייתה שגרתית. עוד לפני שמלאו לה 17 היא הפכה לאלופת העולם במשחה ל-5 ק"מ, בהמשך זכתה במדליית ארד במשחה הארוך ביותר ל-25 ק"מ שלוש שנים לאחר מכן, וזכתה במדליות זהב פעמיים באליפות הפאן-פסיפיק ופעם נוספת במשחקים הפאן-אמריקאיים. לפני חמש שנים וחצי החליטה לעלות לישראל ומיד הפכה למובילה בענף. מי שמכיר אותה יודע שהדבר הכי מזוהה איתה הוא החיוך. כזה שהיא לא מורידה מהפנים גם אחרי התחרויות הכי קשות, וכזה שגם מדביק את כל מי שסביבה.
האמנת לפני כמה שנים שנעשה פה ראיון שכולו בעברית?
"האמת שלא, לא חשבתי שזה אפשרי, וזה משהו ממש מרגש. אפילו לפני שנה לא יכולתי לעשות את זה. כשעליתי לארץ לא הלכתי לאולפן, אז היה לי קשה ללמוד לבד. אחרי זה החלטתי לעשות שיעורים פרטיים והייתה לי מורה ממש טובה והיה ממש כיף. במשך חצי שנה למדתי אצלה פעם בשבוע ואחרי זה הרגשתי שהבסיס שלי מספיק טוב והמשכתי ללמוד לבד. בהתחלה היה ממש קשה ולא היה לי ביטחון, אבל הנה היום אני אפילו מוכנה להתראיין בטלוויזיה בעברית".
אווה פביאן | צילום: סימונה קסטרווילארי, באדיבות איגוד השחייה
מה שעשה אצל אווה את המהפך בנושא הזה היה ההיכרות עם זוגתה בשלוש השנים האחרונות זוהר תבורי, קפטנית נבחרת ישראל ברוגבי, כשהשתיים נישאו בספטמבר האחרון. "כשפגשתי את זוהר הבנתי שחסר לי הרבה בתרבות הישראלית, לא הרגשתי את זה לפני כן, כי כל החברים שלי היו מהשחייה וכולם דיברו אנגלית. פתאום היו לי חברים שדיברו רק עברית והבנתי שאני צריכה ללמוד, להבין את התרבות ולהיות חלק מהקהילה, וזה גם כיף לדבר עם זוהר בעברית".
איך הזוגיות והנישואין השפיעו עליך כספורטאית?
"יש לנו מערכת יחסים ממש טובה ואוהבת, אנחנו גם ספורטאיות שתינו אז זה כיף לנו להיות חלק אחת מהחיים של השנייה בספורט. אני כל הזמן חושבת על האימונים הקשים שלהם ברוגבי, למדנו הרבה אחת מהשנייה וזה בהחלט מוסיף שיש מישהי שמבינה אותך. בשנים האחרונות לוח הזמנים שלי השתנה קצת ואני חושבת שמצאתי את האיזון המושלם. מצאתי את מה שאני אוהבת – אני באמת אוהבת להתחרות, להתאמן, לשחות בים. דיברתי על זה עם המאמן שלי אמיר עופר (מאמן נבחרת ישראל – ג.ד) והוא מנסה כל הזמן למצוא אופציות בשבילי וללכת לקראתי, למשל עם יותר אימוני ים מאשר כל הקבוצה. אני מרגישה במקום טוב עם הספורט ובכלל עם החיים, והאיזון הזה בהחלט השפיע לטובה".
אווה פביאן וזוהר תבורי | צילום: פרטי
היו רגעים שזה לא היה ככה?
"בקריירה של ספורטאים יש עליות וירידות, אבל יש לי מזל כי אני באמת אהבתי את הספורט כל הקריירה שלי. היו כמה מקומות שהיה קשה, במיוחד אחרי לונדון וריו, שלא עשיתי את הקריטריון האולימפי. אחרי שלא הצלחתי לקבוע קריטריון לטוקיו זה דווקא לא היה ככה, כי אז הרגשתי שהייתי במקום עם הספורט שאני אוהבת, והבנתי שאני לא פה רק בשביל האולימפיאדה, אני פה כי אני אוהבת להתאמן ולהתחרות, זה מיינדסט אחר. לאהוב את היום-יום של הספורט זה הכי חשוב. היו תקופות שלא הייתי במקום הזה, עכשיו אני לגמרי שם".
את כבר נחשבת ותיקה בשחייה, בת 29, את מרגישה שיש התקדמות בענף בשנים האלו?
"כן לגמרי. אני בספורט הזה מ-2009, זה כבר 14 שנים. זה ספורט נישה, אבל יש לו היסטוריה ארוכה, ואנשים שעשו את זה הרבה לפני שהספורט היה אולימפי, הם היו החלוצים וזו הייתה קהילה ברמה גבוה מאוד. כבר כשהתחלתי הרגשתי שהענף ממש ברמה גבוהה, כל הספורטאיות בסבב היו ברמה הכי גבוהה שיש. היום, כשזה ענף אולימפי יש בו יותר עניין, אז הספורט הרבה יותר גדול. היום יש הרבה יותר שחייניות ושחיינים והרמה גבוהה מאוד כמובן, פעם היה פחות עניין סביב הענף שלנו, אבל אני חושבת שאי אפשר לדבר על הספורט בלי לדבר על החלוצים שהיו מעולים בזה גם לפני שהיה אולימפי".
ומה לגבי ההתקדמות כאן בארץ, בדגש על הנשים ששוחות?
"אני עליתי לפני חמש וחצי שנים, אז אין לי פרספקטיבה מאוד ארוכה, אבל מה שאני רואה בשנים האלה מאז שאני כאן הוא שיש לנו צמיחה מדהימה. יש הרבה יותר בנות ששוחות במרחקים הארוכים כל שנה, אבל צריך להמשיך לעבוד, כי אנחנו עדיין לא ברמה ובמספרים של הגברים. אנחנו צריכות כל הזמן לעבוד על זה ולחשוב איך גורמים להן להרגיש שיש להן מקום. מצדי, אני עושה את המיטב כדי להיות מודל לחיקוי. עדיין יש הרבה עבודה לעשות, אבל כל שנה אנחנו משתפרות".
אווה עם הצעירות עומר שוורץ ואורין גבלן והאלופה האולימפית אנה קוניה | צילום: יניב כהן, באדיבות איגוד
את מרגישה באמת שאת מודל לחיקוי עבור השחייניות שמתאמנות איתך בנבחרת?
"אני מנסה בעיקר לתת להן דוגמה טובה, זה אפילו עצם זה שאני שם ומראה להן שזה אפשרי גם בגיל מתקדם אחרי האוניברסיטה, להישאר ולעשות את מה שהן אוהבות. הן כולן ספורטאיות נפלאות וכולן יודעות להתאמן, להתחרות ולהיות מקצועניות – הן לא צריכות אותי, אבל אני מנסה לעזור איפה שאני יכולה. יש תרבות אימונים נהדרת בקבוצה שלנו בווינגייט יחד עם אמיר המאמן, והרמה עולה בזכות זה. הוא נותן לכולן תשומת לב וכל אחת מקבלת את מה שהיא צריכה. יש לנו הרבה צעירות מוכשרות, ואני שמחה להיות חלק מזה".
שחיינית צעירה שמתלבטת אם להפוך את הספורט למקצוע, היית ממליצה לה לעשות את זה?
"כן בטח, אם זה משהו שאת באמת אוהבת ונהנית מזה, תעשי את זה מאה אחוז! יש לנו מקום! אלו חיים שונים, אבל זה שווה את זה, זה משהו מיוחד ואם יש אפשרות אני אומרת – תמשיכי לעבוד וגם תמשיכי ליהנות מכל המעטפת".
השנה האחרונה הייתה הטובה ביותר של פביאן מאז עלתה לישראל. היא זכתה לראשונה בקריירה בתואר אלופת ישראל ב-1,500 חופשי בבריכה, סיימה במקום ה-14 באליפות אירופה, ומעל לכל, סיימה במקום ה-19 באליפות העולם ונכנסה בפעם הראשונה לסגל של הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישג. "זו הייתה באמת פשוט שמחה גדולה להיכנס לסגל. הייתה לי שנה קשה לפני כן, התחריתי טוב בשנה של הקריטריון לאולימפיאדה אבל הכל היה כמעט, לא היה לי את זה מספיק עד הסוף. ידעתי שעבדתי קשה, עבדתי טוב באימונים ואני חושבת שהתוצאות של השנה האחרונה זה היה התוצאה של כל העבודה לפני כן".
אווה פביאן עם אמיר עופר מאמן הנבחרת | צילום: באדיבות איגוד השחייה
"עבדתי על הטכניקה, השתפרתי למרות שזה קשה לעשות את זה בחלק מאוחר של הקריירה, ויחד עם המאמן שלי הגענו למסקנות איך לשפר ולשנות. אני שמחה שיש תוצאות, ולא פחות, אני שמחה שנהניתי מכל רגע. המטרה שלי זה כל הזמן למצוא איך אפשר לשנות דברים ולהבין איך להשתפר, לא לעשות אותו דבר כל שנה".
בשבוע הבא תתחרי בסבב האירופי במים פתוחים באילת, תחרות הקריטריון לאליפות העולם, איך מרגישה לקראת התחרות?
"המטרה שלי היא באמת להיות יחד עם הדבוקה המובילה ולתת להן פייט, זה חשוב לי. הן ספורטאיות אדירות וזה תמיד כבוד בשבילי לייצג את ישראל לצד הטובות ביותר. כל התחרויות שלנו זה משהו מרגש וקשה ומעניין, אז אני כל פעם מתרגשת מחדש לראות מה אני יכולה לעשות. כשאני באה לתחרות אני באמת חושבת – יאללה ליהנות, עבדת קשה בשביל זה, עכשיו תיהני".
מן הסתם היעד הגדול יותר הוא המשחקים האולימפיים, את מרגישה שאת בכיוון הנכון להגיע לשם ולהיות האישה הישראלית הראשונה בענף?
"בשנה שעברה באליפות העולם הייתי מאוד קרובה לאזור הזה של מה שהולך להיות הקריטריון. אני יודעת שאני במקום הזה וצריכה להמשיך להתאמן, להמשיך להשתפר בכל האספקטים – טכניקה, מהירות, אסטרטגיה, דראפטינג, ניווט. אני מרגישה שיש לנו מזל קצת, שלפני שנייה היינו בקריטריון לטוקיו ועכשיו יש לנו הזדמנות כבר לפריז. זה מרגש, קיבלנו בונוס עם הדחייה של השנה, עוד הזדמנות. אז בשבילי חשוב להמשיך באותה הדרך ולראות לאן היא תוביל אותי. ליהנות מהתהליך.
מה המסר שלך ליום האישה?
"לדעתי, יש חשיבות עצומה בספורט לנשים. זה משהו שנותן לנו לעבוד עם הכוחות הפיזיים שלנו ומאפשר לנו לגלות את היכולות שלנו ואת הכוחות שלנו. אני תמיד אהיה מסורה לדבר הזה ואטיף לזה שכל אישה צריכה לעשות ספורט, כי זה העולם שלנו".
