ביום שבת יזנק הנווט הבכיר זף סגל אל מרוץ חייו – אליפות העולם בניווט ריצה הנערכת בצרפת. זוהי האליפות השנייה בשביל הנווט המנוסה שבכלל מגיע מעולם הרוגבי הקשוח – הוא מקווה להתברג "בתוך ה- 25 הראשונים, וללמוד מה צריך לעשות כדי להגיע לפסגת עולם הניווט". ככה זה כשהנווט הוא גם מרצה למתמטיקה.
מאת:אילן גולדמן
נווט באקדמיה:
"תמיד נחשבתי לבן אדם המוזר שמגיע
עם בגדי הספורט לכל ארוע.
זה שעובר ממקום למקום בריצה"
זף סגל – בן ה-31 קיבל את שמו בנסיבות מאוד מיוחדות: הוא נקרא על שמו של וולף – סבו הדרום אפריקאי. אז איך מ"וולף" מגיעים ל"זף"? בכל פעם שהסבא נשאל לשמו העברי, תשובתו הייתה "זף". וולף פשוט לא הצליח להגיד "זאב" בגלל המבטא והנכד זכה בשם המיוחד ביותר בעולם הניווט. אחרי שמשלבים את סיפור השם עם סיפורי הגבורה מעולם הרוגבי, קל לדמיין מבטא דרום אפריקאי יוצא מפיו של הנווט. אך זף הוא ילד טוב רעננה, המתגורר כיום בהוד השרון. מרצה למתמטיקה, אשר שוקד בימים אלו על עבודת דוקטורט בהיסטוריה – ואיך לא, גם זו קשורה בניווט: "אני חוקר את ההיסטוריה של המרחב בגרמניה במאה ה- 19. אני בודק זאת באמצעות התפתחות המפות באזור",מספר הנווט המלומד.
זף סגל – מרצה למתמטיקה (צילום: באדיבות זף סגל)
הסטודנטים של זף, במכללה האקדמית תל- אביב יפו, כבר אינם מרימים גבה כשהמרצה מגיע לשיעורים בבגדי הריצה או הניווט. הם כבר רגילים. חלקם אף נשאבו לענף המרתק, אחרי שראו את זף המיוזע, מגיע ללמד בשלל חולצות המרוצים הצבעוניות. " תמיד נחשבתי לבן אדם המוזר שמגיע עם בגדי ספורט לכל ארוע. זה שעובר ממקום למקום בריצה. היום נראה לי שכולם סביבי התרגלו. הרבה פעמים, כדי למשוך את הסטודנטים לניווט הגעתי למכללה עם החולצות מהתחרויות. זה עבד" הוא מתגאה.
על האהבה לניווט:
"זה נראה לי קסום לרוץ
בשבילים שאף אחד לא הלך בהם לפניי.
זו תחושת חלוציות"
סגל מעיד על עצמו כי הוא מאוהב בריצות הניווט. כשהוא נשאל מדוע, מתחיל הנווט להפגין צדדים פיוטיים. "זה נראה לי קסום לרוץ בשבילים שאף אחד לא דרך בהם לפניי. לבחור בדרך שהיא אך ורק שלי. זו תחושת חלוציות, חיבור לטבע. אני קורא לזה: 'לרוץ עם איילים'. סגל מספר על החלטות רבות שנלקחו במהלך אימונים, על תחושות נעימות של רוגע ושלווה שמציפות אותו כשהוא רץ. "פרקי הזמן למחשבה באימונים עושים לי טוב. חלק מהרעיונות לכתיבת התיזה הגיעו לי בזמן ריצות. תוך כדי תנועה הייתי פותר כל מיני בעיות שהיו צצות לי במחקר".
זף עם אשתו יעל ובתו נוגה (צילום: באדיבות זף סגל)
על הרמה בעולם:
"הנווטים הטובים בעולם רצים 10 ק"מ
ב-30 דקות. הם מסתכלים על המפה ומפשיטים
אותה מהתפל. ניווט הוא שילוב של שחמט וריצה"
אך ביום ראשון, זף סגל, לא יתחרה מול איילים. הוא יתחרה מול הנווטים המובילים בעולם, בתקווה להעפיל משלב המוקדמות אל הגמר. השאיפה שלו: לא לפגר אחרי הזמן הכולל שלהם ביותר מ- 20% – 25%. "רק ה- 16 הראשונים עולים לגמר. אני מרגיש שזה קצת רחוק ממני", מתוודה הנווט. אך הוא אינו פוסל לחלוטין את האפשרות כי זה יכול לקרות. "אנחנו יותר קרובים לרמה העולמית ממה שאנו חושבים. ישנו שיפור עצום בענף. אני זוכר שבאתי לאליפות הקודמת וציפיתי לראות את המתחרים 'עפים' בקטעי הריצה, אך הבעיה הייתה במהירות לקיחת ההחלטות. יש לנו בארץ בעיה שמשותפת להרבה ענפים: עומק התחרויות והמתחרים. אצלנו בניווט גם נוסף מימד המפות שאינן טכניות מספיק. אתה מגיע לחו"ל, ופתאום אתה נתקל במפות עמוקות ומגוונות יותר. לוקח זמן להתרגל לזה", הוא מתלונן.
מה יותר חשוב ברמות הגבוהות, מהירות הריצה או יכולות הניווט?
מהירות הריצה איננה הכול. זה נכון שהנווטים הטובים בעולם הם אתלטים שרצים 10 ק"מ ב- 30 דקות. נכון שיש ביניהם כאלו שהם אפילו אלופי מדינותיהם בריצה ( אחד מהנווטים של נבחרת גרמניה הוא אלוף המדינה ל-5,000 מטר) אבל ניווט הוא יותר מורכב. זה שילוב של שחמט וריצה. אתה צריך ללמוד לפצח את החידה תוך כדי מאמץ.
זף מטפס באחת התחרויות (צילום: באדיבות זף סגל)
על ההעדפה לניווט:
"האופי שלי סוליסטי. אני אוהב
להתמקד במשימה שלי ובעצמי. אני
אוהב שההחלטות הן בידיי"
האם בניווט יש יתרון לאנשים כמוך בעלי חשיבה אנליטית?
בניווט אתה תמצא באופן טבעי אנשים עם ראש אנליטי. זו הסיבה שיש מהנדסים רבים בקרב הנווטים. אבל נווט צריך יותר מזה. הוא צריך יצירתיות. הרובוטים לא ינצחו את התחרות. הטובים בעולם כלל לא מנתחים את המפה: הם מסתכלים עליה, מפשיטים אותה, ואז מסלקים את כל התפל. בשניות הם נשארים עם מינימום פרטים מולם. השטח של המפה פשוט צומח אל תוך עיניהם. זה דורש גמישות מחשבתית אדירה.
סגל אינו היחידי בביתו שהתמכר לניווט. אשתו יעל, גם היא נווטת מנוסה. בימים כתיקונם יעל מתאמנת במרץ ומופיעה לכל התחרויות. "כשהיא מתחרה היא מדורגת בין שלושת הטובות", מלשין עליה זף בגאוות בעל. "הכרנו בגיל 14. אני הגעתי שנה לפניה לעולם הניווט והיא הצטרפה בגללי". סגל ממליץ לכל הזוגות לצאת לניווטים משותפים: "זה יכול לעשות פלאים לזוגיות. אני חושב שהציפייה לסופי השבוע, לכל התחרויות והאימונים המשותפים, מחזקת את הקשר ובונה מערכת יחסים איתנה יותר", מספר הנווט מניסיון.
ניווט זה לא רק חשיבה אנליטית (צילום: באדיבות זף סגל)
על האשה הנווטת:
"בניווט משותף יעל הלכה לאיבוד. רצתי
כמו מטורף אל תוך החושך וצעקתי
'יעל יעל וכלום, אין תשובה"
אך העיסוק של יעל בניווט לא הביא רק רגעי שלווה. גם דרמות היו שם: לפני 4 שנים, במהלך אימון משותף בגרמניה, הלכה יעל לאיבוד בחסות העלטה. סגל מספר: "החושך ירד וכל הקבוצה סיימה את האימון, מלבד יעל. רק היא לא הגיעה למקום המפגש. היא פשוט איבדה את דרכה בשטח. אני זוכר את עצמי רץ כמו מטורף אל תוך החושך וצועק 'יעל, יעל ', וכלום, אין תשובה. זה היה מפחיד. היינו במקום נידח ליד ברלין. הקשבתי לכל רחש וסרקתי כל חור. אחרי זמן שנראה כמו נצח ראיתי אותה לפתע. אני לא יכול לתאר במילים את מה שהרגשתי באותו הרגע. אחר-כך היא סיפרה לי כי הגיעה לכפר נידח בו אף אחד לא דיבר אנגלית". למזלה, ביציאה מהכפר, פגשה יעל בחור מקומי שגמגם מעט באנגלית והפנה אותה אל עבר הנווט שלה. הסיפור הסתיים בשלום.
לפני שבחר בקריירת הניווט גם זף היה מעט אבוד. הוא היה שחקן רוגבי מסור בנבחרת ישראל אך לא "הרגיש שזה הספורט שלו". הכדור היה חלק בלתי נפרד מחייו, עד שהחליט בגיל 26 כי ניווט הוא הספורט שלו. "הגעתי לניווט בכיתה י' אחרי שהתגלגלתי בין ענפים. עשיתי הכל: הייתי רץ משוכות, רץ מרחקים, שחקן רוגבי, כל מה שתרצה. הייתי מאוד מפוזר. הכל סתר אחד את השני", הוא משחזר את אותם ימים תזזיתיים. "בסוף החלטתי שענף אישי יותר מתאים לי. האופי שלי סוליסטי. אני אוהב להתמקד במשימה שלי ובעצמי. אני אוהב שההחלטות בידיי. ברוגבי היו יותר מידי גורמים שהפכו להיות פקטור אם אשחק או לא. מילא אם היו משלמים. אבל כל עוד לא משלמים אני רוצה להחליט בעצמי".
למרות שחייו מחוץ למסגרת הספורט מלאים ועשירים דיו, הד"ר לעתיד לא מתכוון להקל על עצמו באליפות העולם. הוא יזנק לכל שלושת המקצים: הארוך, הבינוני והקצר, בתקווה לנסות ולקבוע הישג לישראל. אך המתמטיקאי – והיסטוריון שבו, חכמים ומנוסים מספיק כדי לדעת: גם אם יצליח – ניווט בישראל עדיין אינו קריירה. אולי תחביב. את החלומות הגדולים הוא ישאיר "לילדי הניווט", בתקווה שאלו לא יתקלו בסבך. כי זף כבר למד על בשרו: בניווט לעיתים הולכים לאיבוד.
אילן גולדמןעורך המשנה של אתר שוונג וכותב באינטרוול – המגזין המשותף של שוונג ועיתון "הארץ"
אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
