יצאנו לפגוש את קבוצת האתלטיקה הכי מסקרנת כיום בישראל, על מנת לדבר איתם על גזענות, הישגיות, ריצה ועל כך שאחת מהן לא קיבלה גביע למרות שזכתה במקום הראשון באליפות ישראל לנוער
מאת:אביטל הירש ויאיר בן עמי
איצטדיון האתלטיקה הקטן של בית הספר עירוני ט' בתל אביב, שעת צהריים מאוחרת. בעוד כחצי שעה יתחיל פה אימון, אבל כבר עכשיו רוב הילדים כבר נמצאים פה. הם מגיעים לפה מדרום תל אביב, בתחבורה ציבורית, נכנסים למתחם קבוצות קבוצות, מפטפטים, שומעים מוזיקה, מנסים להספיק להכין עוד קצת שיעורים עד שתישמע השריקה של המאמן. אבל מה שהכי בולט לעין הוא שכולם כאחד ניגשים אל המאמנים ואלינו, מחייכים בביישנות ומושיטים את היד ללחיצה. הכירו את "אתלטי הסמטה", קבוצת אתלטיקה שמורכבת מילדים בגילאי 13-18 מהשכבות היותר חלשות של האוכלוסיה.
הרבה מעבר למסגרת ספורטיבית צילום: אביטל הירש
מקבוצת כדורסל לשתי קבוצות אתלטיקה
פרויקט "אתלטי הסמטה" החל כיוזמה של שירית כשר ושל רותם גנוסר והוא ממומן על ידי עמותת יהורז, ע"ש רס"ן יהורז כשר ז"ל. שירית כשר, בתו של הפרופ' אסא כשר ואחותו של יהורז ביקשה להקים פרויקט של אתלטיקה קלה שיהיה מיועד לבנות ממשפחות משכבות סוציואקונומיות נמוכות. מישהו קישר בינה לבין רותם גנוסר, בן 30, כדורסלן לשעבר, מורה לאזרחות ומחנך בבית הספר ביאליק-רוגוזין שהקים ואימן קבוצת כדורסל לבנות בבית הספר שבו הוא עובד. גנוסר הציע לכשר להתחיל מאותה קבוצת כדורסל, והיא זו שהיוותה את הבסיס לקבוצת האתלטיקה. למה דווקא אתלטיקה? "באופן כללי", אומר גנוסר, "אין הרבה בנות שעוסקות בספורט בכלל ובאתלטיקה בפרט, בטח לא בשכבות החלשות של האוכלוסיה".
"כשהתחלנו בפרויקט, לפני כשנה, המטרה היתה להגיע לקבוצה של עשר בנות שיתמידו, כשאנחנו מספקים להן את המעטפת הכי טובה מבחינת מאמנים. כיום יש לנו שני מוקדים לפרויקט, האחד הוא בדרום תל אביב, בו משתתפים כ-50 בנים ובנות, והשני ביפו, שם יש קבוצה של כ-30 ילדים מבני העדה האתיופית".
ראיון עם רחל גברצדוק ורותם גנוסר בתכנית "עושים סדר" (דלגו ל-20:15 דק')
לא עומדים על הפודיום
כמחנך של חלק מהילדים, גנוסר
מספר על שינוי שהוא רואה גם בבית הספר. "זה גם חלק חשוב בשיחות עם ההורים,
ואני רואה שינוי גם אצלם. בעבר, ההורים רצו שהבנות יתחתנו כשהן מסיימות את
הלימודים בבית הספר. כיום, חלק מההורים רוצים שהן ימשיכו ללימודים
באוניברסיטה ולא יתחתנו מיד. לחלק מהילדים אנחנו מחפשים מסגרות בארה"ב".
לשאלה עד כמה הילדים
תחרותיים, עונה גנוסר: "באתלטיקה אנחנו אמנם מתאמנים בתוך קבוצה, אבל
התחרות היא אישית וגם עניין התחרותיות משתנה מילד לילד. יש ילדים מאוד
תחרותיים, יש מי שמאוד קשה לו עם זה וזה גם משהו שלומדים עם הזמן".
הספרינטרים מזנקים צילום: יאיר בן עמי
אחד הנושאים הכאובים הוא
תחרויות שמוגדרות כאליפות ישראל, שבהן מי שאינו אזרח אינו מוכר כאלוף
ישראל. רחל גברצדוק, אחת הרצות המוכשרות בקבוצה, זכתה באליפות ישראל
האחרונה שנערכה בחולון אבל לא עמדה אפילו על הפודיום ולא קיבלה את הפרס.
"הילדים מאוד נפגעים מזה, מספר גנוסר. "יש
תחושות מאוד קשות. אנחנו מדברים איתם על זה ומבינים אותם. אני אופטימי
ומאמין שהתקנון ישתנה בקרוב וימנע את העוול הזה, שהוא מאוד לא ספורטיבי.
כל מה שצריך זה לשנות את התקנון כך שגם תושבים יוכלו להיות מוכרים. הרי לא
מדובר בספורטאים שמגיעים לארץ לשבועיים כדי לקבל את התואר ועוזבים את
הארץ. גם באיגוד האתלטיקה אמרו שלא היתה כוונה להחיל את זה על ילדים שחיים
פה, והם מחפשים פתרונות.
אנחנו שואלים את גנוסר למה
הוא עושה את זה, והוא משיב בחיוך: "קודם כל זה כיף. זה נותן המון סיפוק,
תחושה שאנחנו, הצוות של המאמנים, שירית ואני – עושים עם הילדים משהו חשוב
שעושה להם שינוי אמיתי בחיים. אני רואה ילדות שהתחילו להתאמן רק לפני שנה,
והשתנו והתעצמו הרבה מאוד בזכות הספורט. אנחנו רוצים להרחיב את הפרויקט
ולהגיע למקומות נוספים שמתאימים מבחינה סוציו-אקונומית".
לא מוכרים להם חלומות
גנוסר מדגיש כי הקבוצות אינן מורכבות רק מילדי פליטים או מהגרי עבודה, "גם מראש וגם כיום, הרציונל הוא לפנות לכל ילדה שמגיעה ממשפחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. מאוחר יותר הצטרפו גם הבנים. הקבוצות מאוד הטרוגניות ומורכבות מילדי פליטים, עולים חדשים, ילדים של מהגרי עבודה שנולדו בארץ ויש להם אזרחות, ישראלים ותיקים ובני העדה האתיופית שחלקם נולדו בארץ".
הוא מודה שההתחלה לא היתה קלה, "מדובר במשפחות שהיו רגילות לכך שהבנות נמצאות בבית, מטפלות באחים הקטנים שלהן ומבשלות. זה לא היה להם קל לתת להן להשתתף במסגרת מחוץ לבית כמה פעמים בשבוע, לחזור מאוחר בערב, להשתתף בתחרויות. השינוי נגרם על ידי ביקורי בית – עברנו בין הבתים של הבנות עד שיצרנו אמון אצל ההורים. הם סומכים עלינו שמה שאנחנו עושים הוא טוב ומחזק את הילדים ואולי גם ייתן לחלק מהם הזדמנות. אנחנו לא מוכרים להם חלומות והבטחות".
רותם גנוסר. "פעם היו חשדניים כלפינו. היום מחייכים ומחמיאים לילדים" צילום: יאיר בן עמי
הערות גזעניות
גם התגובות של הסביבה לא תמיד היו אוהדות. כל מי שחי פה לא יכול להתחמק מנושא הפליטים ומהגרי העבודה, וגם הערות גזעניות לא חסרות, והן מופנות גם כלפי מי שיש לו תעודת זהות כשרה למהדרין. "פעם כשהיינו נוסעים באוטובוס", מספר גנוסר, "היו חשדנים כלפינו. היום מחייכים אלינו ומחמיאים לילדים על זה שהם כל כך שקטים ומנומסים. גם בתחרויות בהתחלה זה היה מוזר לקבוצות אחרות, אבל התרגלו לזה וכיום מכבדים אותנו. ביפו אנחנו עובדים עם המוקד לקליטת עולי אתיופיה – מדובר בקהילה חדשה, יחסית, שקיימת 8-9 שנים ובה גם עולים חדשים שהגיעו לפני שנתיים-שלוש. גם שם שמעתי בזמן האימונים הערות גזעניות בסביבה. אבל רוב התגובות חיוביות. מי שפוגש את הילדים ורואה את העשייה ואת מה שזה עושה להם, לא מדבר כמו טוקבקיסטים. התפיסה שלנו היא שילדים זה ילדים. אותנו זה לא מעניין אם יש להם תעודת זהות או מה עושים ההורים שלהם. כל ילד ראוי להזדמנות".
הילדים, כולם בין הגילאים 13-18, מתאמנים 4 פעמים בשבוע בניצוחם של המאמנים יובל כרמי ואנטולי שפרן. בקבוצה של כרמי מתמקדים בריצות בינוניות וארוכות – 800-5,000 מ', ובקבוצה של שפרן בספרינט, קפיצות לגובה, לרוחק וקפיצות משולשות, הדיפת כדור ברזל וריצת משוכות. יחד עם הקבוצה של שפרן מתאמנים גם חניכיו דימה קרויטר וגל סיני. קרויטר מחזיק בתארים אלוף ישראל בשנים 2009 ו-2011 בקפיצה לגובה, אלוף העולם לקאדטים והאלוף האולימפי לנוער. סיני הוא קופץ משולשת שקפץ השנה 14.58 מ' ובכך השיג את הקריטריון למבחנים האולימפיים לנוער, שעומד על 14.30 מ'. .
דימה קרויטר מרחף באוויר. אלוף העולם לקאדטים והאלוף האולימפי לנוער צילום: יאיר בן עמי
ארבעה אימונים בשבוע הם לא עניין של מה בכך לאף ילד, בטח לא למי שנאלץ להתמודד עם אתגרים לא פשוטים בחיי היום יום שלו, כאלה שבעולם אידיאלי ילדים לא אמורים להיתקל בהם. "יש פה ילדות שהלו"ז שלהן הוא לחזור מבי"ס, לקחת את האחים מהגן, לעשות שיעורים, ללכת לאימון, לחזור, לעזור בבית ולבשל ובלילה להמשיך להכין שיעורים, וזה בלי שנזכיר בכלל את הנושא הפרוצדורלי. אנחנו מאוד מקפידים על הנושא הלימודי, בודקים את התעודות שלהם ועוקבים אחריהם. הילדים יודעים שאם הם יירדו בלימודים הם יצטרכו להפסיק להתאמן. יובל כרמי, אחד המאמנים, קיבלה מלגה ללימודים בארה"ב בזכות הספורט ואנחנו מדברים על זה הרבה, איך הספורט יכול להוות כלי להגיע להשכלה גבוהה".
מבחינה כלכלית, עמותת יהורז מספקת לילדים את כל מה שדרוש להם כדי להשתתף בקבוצה ובתחרויות, החל מתשלום על נסיעות לאימונים, בדיקות רפואיות, ביטוח, בגדי ספורט, נעליים וכלה בדמי רישום לתחרויות. התשלום היחיד שהילדים משלמים הוא 100 שקלים, דמי רישום סמליים שהם כעין הצהרת מחויבות מצידם. עיריית תל אביב-יפו מאוד תומכת, ומאפשרת להם להתאמן בחינם באיצטדיון שבדרך הטייסים מקום שהוא חצי עירוני וחצי פרטי. ועדיין, לא קל לממן את הפרויקט. "אנחנו תמיד מחפשים ספונסרים וחברות שיתמכו בנו", אומר גנוסר.
הפרויקט מספק לילדים לא רק הזדמנות להתאמן בצורה מקצועית אלא גם מסגרת חברתית תומכת ומעצימה. "מדובר פה בקבוצה מאוד מגוונת מבחינה תרבותית ודתית, ויש פה ערבוב מופלא. חשוב לנו מאוד שתהיה פה קבוצה. הספורט הוא חלק חשוב מאוד, אבל זו גם קבוצת השייכות של הילדים והם נמצאים הרבה מאוד יחד, מגיעים לאימון מוקדם כדי להיפגש".
אחרי האימון. "אנחנו רואים שינוי גם אצל הילדים וגם אצל ההורים" צילום: יאיר בן עמי
תגובת איגוד האתלטיקה בנוגע למקרה שאירע באליפות ישראל לנערים ונערות במרוץ חולון:
איגוד האתלטיקה מכבד כל אתלט/ית שמשתתפים בתחרויות בארץ, בכלל זה תחרויות המוגדרות כאליפות ישראל. בכל תחרות המוגדרת אליפות ישראל, בה מנצח/ת אתלט/ית שאינו/ה ישראלי/ת בהגדרה (אין ברשותו/ה תעודת זהות ישראלית ו/או דרכון ישראלי) איגוד האתלטיקה מכבדו/ה בעלייה על דוכן המנצחים/ות והענקת מדליה/גביע.
כך היה צריך להיות גם במרוץ חולון המוגדר כאליפות ישראל לנערים (5 ק"מ) ונערות (3 ק"מ), בו ניצחה רחל גבריצאדיק בקטגוריית הנערות. רחל הועלתה לבימת המנצחות, אולם טעות אנוש היא זו שבגללה לא ניתן לה גביע. מאז, התקיים דיון בהנהלת איגוד האתלטיקה בנושא ילדיהם של הפליטים/מבקשי מקלט/דורשי עבודה החיים בארץ.
הנהלת איגוד האתלטיקה החליטה כי ילד/ה שיהיו מוכרים ע"י השלטונות (לומדים בבי"ס ישראלי ובעלי זכויות כאלו ואחרות) באופן רשמי (מגובה ברישומים ובמסמכים עליהם תחליט המדינה) יהיו זכאים לקבלת פרסים בתחרויות המוגדרות כאליפות ישראל, כל זאת תחת הימצאותן של תעודות רשמיות המעידות באופן ברור לחלוטין את גיל האתלט/ית הצעיר/ה.
2.2.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
יאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכ
