מקצה השליחים המעורב הפך את תחרות הטריאתלון באילת מספורט יחידני לספורט קבוצתי עצים ומהיר. בעיני, מקצה השליחים המעורב המורכב מקבוצות של ארבעה, שתי בנות ושני בנים (בת-בן-בת-בן), המזנקים למרחקים של 300 מ' שחייה, 6.6 ק"מ רכיבה ו-1 ק"מ ריצה, עצים יותר, מהיר יותר, אתלטי ומרתק יותר ויזכה לרייטינג לא פחות ולדעתי אף יותר מהמקצים הסטנדרטים.
הקסם הגדול הוא עבודת הצוות הבין-מגדרית והטווחים הקצרים. תוסיפו לזה זינוק דרמטי ופוטוגני למים וגאווה קבוצתית וקיבלתם את ההצגה הכי טובה ואנרגטית בעיר. אליפות העולם במקצה שליחים המעורב התחילה בשנת 2009 בדה מויין, ארה"ב שם ניצחה קבוצת השליחים השוויצרית. מאז שנת 2013 אליפות העולם בשליחים מתקיימת בהמבורג, גרמניה מדי שנה ולפני שנתיים הוכרז שמקצה השליחים המעורב יתקיים באולימפיאדת טוקיו בשנת 2020.
הנתון המעניין בהקשר של ענף הטריאתלון הישראלי בהיבט הזה הינו שככל שבארץ נשקיע במקצה זה, כך יגדלו הסיכויים להכניס מתחרים ישראלים למקצים היחידניים, האולימפיים. קרי, אם נבחרת השליחים הישראלית תתברג בין 11 המקומות הראשונים בעולם, אוטומטית יכנסו גם חבריה למקצה האולימפי. עד כאן ברמה הבינלאומית ומבחינתי ההיבט הלא פחות חשוב הינו ההיבט החינוכי ערכי בענף שעד כה לא התאפיין בעבודת צוות.
אם עד כה הענף ייצג ספורט יחידני במהותו ובאופיו, מקצה השליחים המעורב הכניס ערכים שהיו כה חסרים בו כגון עבודת צוות ושיתוף פעולה בין ספורטאים משני המינים. התחרות שהתקיימה באליפות ישראל באילת המחישה עד כמה משמעותיים הערכים האלה וכמה הם משפיעים גם על הביצועים של הספורטאים. ספורטאים שעובדים בצוות ושהביצועים שלהם משפיעים על יתר חברי הקבוצה ימצו יכולות למקסימום לטובת הקבוצה שלהם. בנוסף, טווחי התחרות הקצרים ביחס למקצה יחידני מאפשרים לספורטאים למצות את יכולותיהם למקסימום (כוח מתפרץ, סבולת כוח ומהירות).
אלמנט נוסף שבא לידי ביטוי ספציפית בתחרות באילת, היה האפשרות להרכיב קבוצות שליחים בין מועדונים שונים. זה בעיני, יותר מכל דבר אחר, שיקף את המהפכה הכל כך מיוחלת בענף הטריאתלון הישראלי של שיתוף פעולה אמיתי בין מועדונים ובין מאמנים.