אחרי הפסקה של 10 שנים התקיים ביום שבת האחרון טריאתלון עכו, הזכור לטוב בגלל הנוף המרהיב של המפרץ בו מתקיים החלק השחייה. בצד אחד של המפרץ רואים על צלע ההר את חיפה והקריות, בצד השני את חומות העיר העתיקה ובתווך בחלק הפתוח אל הים שלל אוניות סוחר בעומק. הריצה באותם טריאתלוני עכו היתה מסביב לחומות ושער הסיום היה תמיד על החומה דבר שדרש טיפוס תלול, גבוה וקצר, שהשאיר את גם המסיימים, שעוד נותרו בהם כוחות ללא נשימה.

התחושה הפסטורלית הפסיקה עם בשלב הריצה

אך הפעם האתגרים היו שונים. עננים אפורים וכבדים התקדמו מכיוון הים והתגלו רק כשהאור הראשון עלה מעל ראשי המשתתפים במקצים הראשונים בעומדם על סף המים. כאילו שהיינו צריכים סימן לכך שהקיץ בסופו והחורף אכן מגיע. זה תמיד מפתיע כיצד בכל שנה בדיוק בראשון לספטמבר מזג האויר משתנה ומתחיל להתקרר, גם אם לא באופן חד ומוחלט, שכן מאוחר יותר היה יום שמשי וחם וטמפרטורת הים היתה לעתים קרובה לרתיחה. ובכל זאת הטפטוף והזרזוף מהשמים זלג על שאר זינוקי המקצים של הספרינט והאולימפי ומי שלא רעד מקור לפני הזינוק בגלל החימום בים, זכה אף הוא להירטב.

בשחייה היה הים צלול, כמעט ללא גלים והסחף משך בעדינות דרומה, דבר שגרם לשינוי כיוון השחייה המסורתי לכנגד כיוון השעון. התוצאות הטובות של השחייה והאופן הברור בו נראו המצופים מהחוף, גרמו לרבים לחשוב שאולי המרחקים בשחייה היו קצרים מהרגיל, זאת בניגוד למסלול הריצה.

ים צלול כמעט ללא גלים והסחף משך בעדינות דרומה. חוף עכו

בעוד הגשם אינו מורגש כמעט בשחייה ויש האומרים שכדי להימנע מלהירטב מהגשם, הכי טוב לקפוץ למים, אז באופניים הגשם והכביש הרטוב יכולים להוות מטרד ואף לגרום להחלקות בסיבובים. דבר שאכן קרה למעטים, למרות ההתראות והאזהרות הרבות של המארגנים.

מגבלת איסור הדרפטינג ברכיבה עם כביש ישר ושטוח יחסית, גרם להיווצרות מספר קבוצות של 5-6 רוכבים שרכבו בצורת כוכב במקום בצורה המסורתית של אחד אחר השני בקו ישר, והקשו על השופטים לגלות מי המוביל ומי המובל. מה גם שהם נהגו להתחלף ביניהם. אך מי שלא אצה לו דרכו יכול היה ליהנות ממזג האוויר הסגרירי, הכביש הרטוב והחדש והנוף הגלילי, שגרמו לתחושה שהוא רוכב באירופה, ורק החומות הצלבניות והים הכחול שנשקפו מצד מערב סיפרו שאכן היו כאן האירופאים, אך עזבו זה מכבר.

התחושה הפסטורלית הפסיקה עם התחלת חלק הריצה. הקיץ, השמש, החום והלחות הודיעו שטרם ויתרו לשר החורף והקיץ עוד לא אמר את המילה האחרונה. ואם כבר רצים בין חומות העיר העתיקה לכובשה, הרי שמגוון מכשולים טבעיים ומלאכותיים, מכוונים ואקראיים עמדו לרועץ לרצים בטרם יכבשו את העיר העתיקה או את המסלול.

יש להודות שהוזהרנו מראש משיפוע עפר תלול, שגרם לרצים לטפס מריצה בגובה תחתית החומה הגבוהה למעבר לריצה בגובה ראש החומה (ובכיוון השני ההיפך). אך איש לא סיפר לנו על שאר המכשולים שכללו מכשול אש בצורה של שריפה קטנה ואקראית שאיימה לכלות את המסלול בצד הדרך, מקטע דשא טובעני ובוצני שחייבים לעברו מהר אחרת שוקעים בו עד צוואר, מכשול ריח אשפתי מצחין שביעבע משתי מכולות זבל ירוקות, כוסות מים המסופקות לרצים אך ורק אם הוזמנו מראש מהמגישים, אדם המקפץ בצידי המסלול כאחוז אמוק לצלילי מוזיקת טראנס, מעבר בפשפש ברזל צר ונמוך במיוחד שהמשקוף שלו צופה בספוג למניעת חבלות ראש, ריצה על אבני טיילת מושחזות, על עפר, על כביש ועל חול וקהל לא סובלני במיוחד שהמליץ לרצים, ללכת לאכול חומוס ופול, במקום לחסום את העיר וכבישיה בשבת בתחרות מטופשת לדעתם.

למי שנשאר בעיר לאחר התחרות חיכה שוק מזרחי תוסס בין חומות העיר, שלל מסעדות דגים, אזור מורשת ותרבות צלבנית וישראלית, טיול בסמטאות העיר העתיקה שהינן מהיפות בישראל וכמובן גם טקס הסיום וחלוקת המדליות למנצחים.

 רן אפק | מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי