משחה ביכורי ים שהתקיים בערב חג שבועות, סיפק לרן אפק את מנת האקסטרים הדרושה לו בזמן ובמקום הראוי. אז מה היה שם כל כך טוב אתם שואלים? את זה תצטרכו לקרוא

מאת:רן אפק; צילומים: קובי תמשס

מבין 4 סוגי התחרויות הסיבולת: הטריאתלון, האופניים, הריצה והמשחה, נבדל המשחה באנשים באופי ובאווירה שקיימת בו. אולי זה אופי המקצוע בו נמצא המתחרה בעת התחרות עצמה, מנותק יחסית מהמתחרים האחרים, מוחלש חושית, בעל יכולת ראייה, שמיעה, דיבור, תזונה ותקשור מוגבלים ביותר, נאבק לבדו יותר מול הסביבה ופחות מול חבריו. והוא זה  שגורם לו להיות מאוד ידידותי ותקשורתי לפני ואחרי התחרות.

כטריאתלט, לא יכולתי להרשות לעצמי להסתפק רק בתחרות במקצוע הפחות משמעותי מבין השלושה והגעתי למשחה שהתקיים בחוף פולג הישר באופניים מתל אביב. כך יכולתי כבר מרחוק לראות שלא מדובר כבכל תחרות סיבולת אחרת, אשר בה בטרם הזינוק כל מתחרה מכונס בתוך עצמו. מסדר לעצמו את הציוד, נושך לעצמו את הג'ל תוך כדי מלמול תפילה חרישית ולוגם בחשאי מבקבוק המשקה האיזוטוני הייחודי שלו.

הסככה בה התכנסו השחיינים נראתה כמו מסיבת קוקטיל ובריכה ענקית. רעש והמולה, כולם משוחחים ומברכים את כולם. בניגוד לתחרויות מהסוגים האחרים, שמחים לראות שהגיעו גם מתחריהם הגדולים וקבוצת שחיינים אחת מתערה בקבוצת שחיינים מאגודה או בריכה אחרת. דבר שדי מזכיר מפגש מחזור של לוחמי קרבות ותיקים.

500 שחיינים
יש האומרים כי אין זה דבר של מה בכך, שכן משחה זה הינו מהגדולים שנערכו אי פעם במדינת ישראל וכלל מעל ל-500 שחיינים. בעוד ברור הוא שתרבות השחייה בים ובמים פתוחים הולכת וצוברת תאוצה וקהל משתתפים רב. במשחה היו את אותן מדבקות קעקוע, שמזהים את המשתתפים ונשארות חקוקות על גופנו גם למחרת בחגיגות הביכורים בקיבוצים ובמושבים, לשמח את הדודה והסבתא בהישגנו, ובאופן חריג ומפתיע גם זכינו לשדרוג חולצת המתנה לחולצת פולו לבנה מבד שסופסוף אינו דריי-פיט, הנדוש כל כך בתחרויות ארצנו.

החברות והאחווה לא פסו גם בעת הזינוקים למקצי המים. המשתתפים עברו בנוחות מקו המים למאחורי שער הזינוק לבקשת הכרוז ועם צפירת ההזנקה פסעו מעדנות אל המים, במקום כמקובל לרוץ, לדחוף אחרים ולהאבק זה בזה על מנת להגיע ראשונים אל המים. יכול להיות שהיה לזה גם קשר לכך שהים שאליו כיוונו, לא היה הכי שקט ומזמין.

אכן, הים היה גלי. אך למגינת ליבם של חברינו הגולשים, למרות גודל הגלים המכובד, הם לא נשברו יפה. כך שבפעם הראשונה מזה שנים, הגלים הגדולים והאינטנסיביים גרמו לכך שהיה יותר קשה לצאת מהמים, מאשר להיכנס אליהם. זאת גם ההזדמנות לציין כי ים אינו בריכה. בבריכה המטרה היא ליצור סביבה סטרילית שתמקסם את יכולת האימונים של השחיין, כדי שבבוא היום יוכל להתמודד מהר וביעילות בשחייה בים. הבריכה היא הטריינר של הרכיבה, המסילה של הריצה ולא המקום בו השחיין המחובר לעולמו ולטבע שוחה. לכן, כל פעם שעיני רואות גלים, ליבי עולץ, והשחייה שיש להודות הינו ספורט קצת מונוטוני ומשעמם, לא יהיה גם הפעם כזה.

במשחה ביכורי ים, גם בעומק הים בעת ההקפה של ריבוע השחייה, שמנה בשעוני המדידה של השחיינים ולפי ההערכות והתוצאות, עם או בלי הגלים, מעל ל- 3 ק"מ, היו גלים. אבל הפעם במקום להפריע לשחייה הם נתנו תחושה של נוסע במחלקה ראשונה בטיסה מסחרית. אותו קיר מים משני הצדדים נתן תחושת פרטיות ואינטימיות לשחיין, כאילו רק הוא לבדו בים במשחה אקסקלוסיבי. ואז הוא נישא אלי רום הגל ורואה את שאר חבריו שוחים בתאיהם הפרטיים, ואז גם רואים את החוף ואולי גם שמץ של מצוף, שאליו השחיין אמור להגיע בשלב כל שהוא של המשחה.

רוח חזיתית
התוצאות הטובות שהיו בצלע השחייה צפונה, היו צריכות להטריד כל שחיין או רוכב אופיים שמתחיל את המסלול עם רוח גבית, שכן שניהם יודעים כי ישלמו על כך עת יצטרכו להיאבק מול זרם או רוח חזיתית בחזור. כמו כן, סימנים ראשוניים של עיקצוצי מדוזות הורגשו במימי ארצנו, למרות שלא נחזו ויזואלית.

כבכל משחה, כאן המקום לציין כי כל שחיין במשחה כלשהוא יכול לחוש בתופעה מעניינת ולאשש את התיאוריה הפיזיקלית של המשיכה או הכבידה בין גופים בחלל. שכן אם קיימים שני שחיינים באותו ים אחד, זו שאלה של זמן עד אשר שניהם יפגשו. מתברר כי בתנאים דומים יחסית לחלל, השוררים במים, שני גופים גדולים שנעים בכיוונים זהים ולא מנוגדים יפגשו זה לצד זה. אחרת אין לי כל הסבר טוב יותר, מדוע שוב ושוב, אנשים שוחים קרוב ואחד על השני, גם ללא שאיפה כזו ועוד בים פתוח ורחב ביותר.

לאחר החוויה הגלית בים, ביציאה מהמים ועד לשער הסיום כבר אף אחד לא רץ וחבל. פשוט כי הפריסה שהיתה מותאמת לחג השבועות כללה שלל לחמים וקרקרים, מגוון גבינות, זיתים וירקות על מצע עלי בייבי. מזנון פירות חופשי שכלל גם נקטרינות, אבטיח וענבים, מזנון מתוקים, חלבה ועוגות ובר משקאות יוקרתי של מים מינרלים ומשקה של HIGH5. וידוע לכולנו שמזנון חלבי הוא הרבה יותר יקר מכל מזנון אחר, וששחיין שיוצא מהמים יכול ואוכל את כל כובד משקלו במזון.

השמש כבר התחילה את טיפוסה לרום הרקיע והאופניים קראו לי לחזור הביתה, אך גם שעזבתי את חוף פולג, התגודדו והמשיכו לשוחח ליד הקפה שחולק על הבוקר עשרות השחיינים באחווה נדירה.