המאמן רן אפק מביע את דעתו על פסק הדין שנתן השופט קליין הקובע פיצויים בגין מותו של רץ שנפטר במהלך מרוץ חצי מרתון תל אביב 2011
מאת:רן אפק
בתאריך 23.7.2014 ניתן פסק הדין של בית המשפט השלום בתל אביב בתביעת מארגני מרתון תל אביב 2011 על ידי משפחתו של רץ שנפטר. משפט זה היה יותר מהכל, המשפט של אירועי הספורט העממי בישראל. בפסק הדין קבע כבוד השופט מנחם קליין כי המארגנים לא עשו מספיק כדי למנוע את מותו של אחד המשתתפים בו. בכך הסתיים עוד פרק בסאגה הארוכה שצברה תאוצה מטאורית, ימים ספורים לאחר מרתון תל אביב 2013. תאוצה שבעקבותיה חשבו רבים מהעוסקים בספורט שהשתנו לעד פניהם של תחרויות ומירוצים עממיים בישראל. גם בשנת 2013, משתתף אחד נפטר ואף 20 משתתפים נפגעו קשה במרתון תל אביב.
הוצבו עמדות רבות מאי פעם של חלוקת מים ומשקאות איזוטונים
עם היוודע כמות הנפגעים בתחרות 2013 נפתחה מערכה תקשורתית כנגד המארגנים ובעיקר נגד עיריית תל אביב. זאת למרות שהעירייה שעשתה מעל ומעבר לכל מארגן תחרות עממיות עד אז בישראל. בין היתר נערכה בצורת חסרת תקדים לשרב שהיה אותו יום. המארגנים ביטלו את המקצה המלא של המרתון (42.2 ק"מ). הקדימו את שעות הזינוק ממש בסמוך לזריחה, כדי להימנע מריצה בשעות החמות. הוצבו עמדות רבות מאי פעם של חלוקת מים ומשקאות איזוטונים לאורך כל המסלול והוצבו גם עמדות מיוחדות עם מתזי מים, שיועדו לקרר את גוף הרצים. אולם, כל זה לא הספיק והיו נפגעים. לא ברור האם הסערה הציבורית קמה מתוך רצון לפגוע בקיום תחרויות במתכונת עממית שסוגרות כבישים ובכך מונעות מכלל הציבור את החופש לנסוע ברכבם הפרטי ברחובות העיר לכמה שעות (ראה כתבה של יאיר לפיד על מרתון תל אביב), מתוך רצון להשתלח בעירייה ובעומד בראשה או סתם מתוך בורות וחוסר הבנה.
חוסר מודעות המשתתפים לסכנות בריצות ארוכות
חוסר הבנה נבע בין היתר מהטענה כי האשם העיקרי היה השרב הכבד, שגרם לפגיעות הרבות ולמות המשתתף, לכן לא היה צריך לקיים את התחרות ביום חם כל כך. אך, צריך לזכור כי בכל מזג אויר, קר או חם, מוות של מתחרים בתחרויות כאלה אינו נדיר. הן בארץ והן בעולם כמעט בכל תחרות ריצה עממית גדולה, נפגעים ואף מתים משתתפים. בדרך כלל כתוצאה ממכת חום ומהתייבשות, שקורות גם בטמפרטורות נמוכות בהרבה, בעיקר בגלל חוסר מודעות המשתתפים לסכנות הללו בריצות ארוכות בכלל ובמרוצים בפרט.
השאלה העולה מפסק דין זה היא עד כמה המדינה או המארגנים צריכים להיות פטרנליסטים ולקבוע כי המשתתפים באירועים עממיים לא מודעים למעשיהם ולא מסוגלים להפסיק לרוץ גם כאשר הם סובלים, כואבים, מיובשים לגמרי, גופם לוהט והם מתעלמים מסחרחורות, בחילה ובלבול.
לא מפסיקים לרוץ גם כאשר סובלים
לתשובה זו ענה השופט במילים אלו: "כאשר הריצה מתבצעת באוויר הפתוח ולעיתים בתנאי שמש ולחות קשים, וביחוד לאור העובדה כי המדובר ב'חצי מרתון' אשר המשתתפים בו לרוב אינם אצנים מוסמכים והריצה במסגרת זו יכולה להיות הראשונה 'בקריירת' הריצות שלהם כפי שהיה אצל המנוח, היא הנותנת שחיוני לפקח ולהקפיד על יכולתם וכושרם הפיזי יותר מאשר אצל ספורטאים מוסמכים ובעלי וותק". ובינינו, הרי אנו יודעים שגם ספורטאים ותיקים מתעלמים מתסמינים אלו בלהט התחרות.
"הכיס העמוק"
השופט שחילק את האחריות למוות בין המארגנים לנפטר ביחס של 70% למארגנים ואחריות של 30% לנפטר, נהג לפי הפרקטיקה המקובלת וגם טעה. הפרקטיקה המקובלת היא הגישה המשפטית שנקראת "הכיס העמוק", שקובעת כי כמעט לא משנה עד כמה הצד העשיר בתביעה היה אשם בתוצאה, בגלל שהוא עשיר הוא צריך לשלם סכום נכבד יותר עבור הנזק. פשוט כי כך לא ייפול כל העומס הכלכלי הכבד על משפחת הנפגע ומתוך שיקולים של מדיניות ציבורית. אולם, כאמור גם טעותו של השופט בפסק הדין אינה גדולה ושונה מטעותם של רבים ממבקרי ומשתתפי האירועים הללו, ומקורה באותו חוסר ידע וניסיון.
אחת הטעויות הנוספות של השופט הנכבד היא כאשר קבע כי אם היה הנפטר מתבקש ללכת לרופא להיבדק מראש, היה הרופא עולה על הבעייתיות של הפרט הנבדק ומונע ממנו להשתתף בתחרות. ובדבריו: "אני סבור כי אכיפת הפנייה לרופא היה בה כדי לשלול מהמנוח את ההשתתפות בתחרות ע"י מעבר מדוקדק בין סעיפי האישור והליקויים הקיימים, ולמצער לפרוש מבעוד מועד בשלביו המוקדמים של המרוץ לאור המודעות הרחבה יותר שהיתה מתקבלת על ידי האמור, ומכוח כך היתה נמנעת הטרגדיה נשואת דיוננו."
מאירועי חצי מרתון תל אביב 2013 צילום: עדי בראון
בפועל, דבר זה פשוט אינו נכון ורופא המשפחה לא היה יכול לאתר מראש ולפסול אדם בריא כמו המנוח מלהשתתף בתחרות רק בשל הסיכוי שיקבל מכת חום ויתייבש. אך יתרה מזאת, גם אם המשתתפים העממיים בתחרות היו מוכרחים לעשות את המקסימום האפשרי כיום, שהוא בדיקות ארגומטריות מלאות לפני התחרות, כפי שכל ספורטאי רשום, ולא משתתף עממי, מחוייב לעשות, הרי שבבדיקות שכאלה לא היה ניתן לגלות, למנוע או לחזות "מכת חום והתייבשות", שאלו היו הגורמים שגרמו למותו של התובע ולא מצב כושרו ובריאותו.
מסקנות ועדת גורן
טוב עשו אושיות הספורט והמדינה עת בדקו את המצב בארץ ויצאו עם מסקנות הגיוניות וסבירות בדו"ח ועדת גורן שהוקמה בעקבות מרתון תל אביב 2013. ועדה זו קבעה לגבי חלק האחריות האישית של המשתתף, שדי בכך שיחתום מראש על הצהרת בריאות ולא מעבר לכך. אך ספק אם לאור מסקנות בית המשפט, יעמוד הוא להם כהגנה מפני תביעות עתידיות, הן בשל אי ההבנה של התחום והן בשל אותה דוקטרינת "הכיס העמוק". מה גם שההגנה במשפט ניסתה להסתמך על מסקנות ועדה זו, ללא הצלחה.
אחריות המשתתף
מצד שני לא התעלם השופט מאחריות המשתתף וקבע כי "באשר לעצם קיומו של האשם בהתנהגות המנוח אני סבור כי יש לקבל את טענת ההגנה, המנוח אשר היה בגיר, כבן 40 ביום הירשמו למרוץ, היה עליו לשקול את צעדיו בטרם "אישר" את קיומו של האישור הרפואי, אישורו שניתן שלא כדין מהווה חריגה מן ההתנהגות המצופה מהאדם הסביר, כמו כן התעלמותו של המנוח מהתסמינים המאפיינים מכת חום כגון, עלייה בחום הגוף, ותחושת סחרור, בחילה, ובלבול, מהווה אף היא חריגה כאמור"…
אולם מייד לאחר מכן טעה וקבע ש "…המנוח לא היה מיומן דיו ולא הכיר את יכולותיו לאשורן אינני סבור כי יש להטיל על כתפיו מידה רבה של אשם בגין כך… לאור האמור ומשבחנתי את הנסיבות שהוצגו בפניי ע"י המומחים אני סבור כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 30%".
לסיכום, מסקנות ועדת גורן התקבלו בפועל אצל מארגני תחרויות עממיות וחצי מקצועניות (כמו למשל תחרויות טריאתלון) בישראל. מסקנות אלו מטילות על המארגנים חובות רבות וחדשות למניעת נפגעים בתחרויות. דבר אשר יטיל עלויות נוספות עליהם ואלו יתגלגלו, מטבע הדברים, על המשתתפים בצורה של עליה במחיר המשתתף בתחרות. אך לשאלה האם הדבר יגרום לירידה דרסטית בכמות הנפגעים ולהפיכת התביעות כנגדם לחסרות סיכוי, לדעתי התשובה היא לא ולא.
לדעתי מסקנות פרשה זו צריכות להיות מופנות בעיקר למשתתפים בתחרויות אלו ולשאר המתאמנים בספורט הסיבולת. תחרות עממית אינה אומרת שכל אחד מהעם יכול לעשותה בכל עת. הלך הרוחות הרווח בענף, שבו כל אדם יכול לרוץ מרתון או חצי מרתון מעודד ומלבה פציעות ולא רק בתחרויות. בנוסף, ההתעלמות מהכאבים ומסימני האזהרה הפיזיולוגיים בעת הריצה הינה רעה חולה אצל רבים מחובבי הספורט והתוצאות לצערי, לא מאחרות לבוא. אז רוצו בכיף ובתבונה.
רן אפק הספורט המקצועני האמריקאי
